הגיגים אישיים לפרשת נצבים תשע”ה מאת אליהו פיין , כ"ד אלול התשע"ה, תלמידי ובוגרי הישיבה

בס”ד

שבת קודש, כ”ה אלול התשע”ד

 

הגיגים אישיים – פרשות ניצבים וילך, התשובה הקרובה!

אנו עומדים בסופם של 37 הימים בהם משה סח ומדבר אל העם לפני מותו. בפרשיות אלו משה ממשיך וכורת ברית נוסף עם העם, עוסק שוב בעבודה הזרה, מצווה על התשובה, מחזק ומעביר את המנהיגות אל יהושע, מצווה על ההקהל, וכן על כל אחד לכתוב לעצמו ספר תורה, ועוד.

אחת הפרשיות הידועות והמעניינות בפרשת נצבים הם הפסוקים: “כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא:  לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:  וְלֹֽא מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר לָ֜נוּ אֶל עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:  כִּֽי קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ” (דברים ל, יא-יד). מקשים המפרשים ושואלים בנוגע לנושא הפרשיה הזו.

ישנם בעיקר שתי שיטות בנוגע לשאלה זו: לדעת הרמב”ן מדובר בפסוק י”א על מה שדיברה התורה מספר פסוקים קודם לכן, על מצוות התשובה. התורה בתחילת הפרק מדברת אודות מצוות התשובה ועל שכרה, ובלשון הרמב”ן: ‘… אבל “המצוה הזאת” על התשובה הנזכרת, כי “והשבות אל לבבך” (פס’ א) “ושבת עד ה’ א-להיך” (פס’ ב)…’. כך גם סובר הספורנו, ועוד.

לעומתם, סוברים רבינו בחיי, בעל ‘הכתב והקבלה’, רש”י, ועוד, שפסוקים אלו עוסקים בכל התורה כולה. לשיטה זו המילים “אשר אנוכי מצווך היום” מתייחסות לאותו היום בתחילת הפרשה: “אתם ניצבים היום כולכם” (כט, ט)- ואומר רש”י: ‘מלמד שכנסם משה לפני הקדוש ברוך הוא ביום מותו להכניסם בברית’, משמע שאותה מצווה בה ציווה משה באותו היום את העם היא התורה, שכינס משה את העם כולו בברית התורה.

אומרת לנו התורה, “כי קרוב אליך הדבר מאוד! בפיך ובלבבך לעשותו!” כאשר אנו עוסקים וחושבים על מצוות התשובה, אנו מתארים לעצמנו איזה תהליך ארוך, מסובך וקשה, מעציב ומתסכל מאוד. תהליך שאינו מוגדר, שלא ברור איך ומה לעשות, וכד’. אך אומר לנו הרב קוק זצ”ל משהו מאוד מיוחד בפתיחתו לספרו אורות התשובה: ‘התשובה… היא מצות ה’ שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים’.

מתקן הרב זצ”ל את טעותנו, ואומר שהתשובה היא מצד אחד משהו פשוט ומיוחד, תהליך שאינו כל כך מסובך וקשה, שאפילו הרהור תשובה נחשב תשובה (לדוג’, הרא”ש על מסכת קידושין (ב, יד) כותב: ‘האומר ‘הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק’ אפילו הוא רשע גמור- מקודשת, שמא הרהר בלבו לעשות תשובה’). באמת, המטרה היא לשאוף להתקדם, לרצות לעשות עוד מעט ולתקן עוד מעשה ומחשבה קטנה, לעלות מעט מעט, וזה באמת ‘לא רחוק ממך הדבר’. אך מצד שני, באמת התשובה הינה תהליך ארוך ומיגע ולא די במחשבה בעלמא, אלא התשובה השלמה כוללת שלבים שונים (עזיבת החטא, ווידוי, קבלה לעתיד ועוד), וצריכה עוד לצאת אל הפועל במציאות. צריכה היא התשובה להשפיע על האדם ועל מעשיו ומחשבותיו, להעלותו מעלה במדרגת הקדושה והטהרה.

עלינו לדעת שהתשובה היא משהו טבעי לאדם ולאנושות כולה. ללא תהליך של תשובה לא היה ערך לעולם ולחיי האדם, שהרי היה האדם חוטא ומת מיד. אדם השב ממעשיו הרעים יודע הוא כי ישנה דרך סלולה עבורו, יודע הוא שלא עשה מעשה ראוי, ורוצה לקום ולעשות שוב רצון בוראו. “כִּ֤י שֶׁ֨בַע יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק- וָקָ֑ם!” (משלי כז, טז). אומר שלמה המלך החכם מכל אדם: “כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא” (קהלת ז, כ), זה אנחנו, אין לנו דרך לחיות בעולם הזה-עולם השקר- ללא נפילות וללא מעידות בעולם החומר שסובב אותנו. אך עלינו להתחזק ולעשות הטוב ביותר בעיני ד’ א-לוקינו, לעשות ולעזור, לתת ולגמול חסד, לפתוח ליבנו לרעינו ולסובבים אותנו, לקיים את מצוות התורה הקדושה וללכת לאורה ובדרכה. ועל זה קורא לנו הנביא בתחילת הפרשה ואומר לכולנו: “שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ד’ אֱ-לֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ: קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל ד’…” (הושע יד, ב-ג).

הפרשה פותחת במילים: “אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ד’ אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם…” (כט ,ט). הלשון ‘נצבים’ הוא מוזר מאוד. למה לא אמרה התורה ‘אתם עומדים’, ‘אתם נמצאים’, וכד’? מה מיוחד כל כך בלשון נצבים?

בעוד מספר מקומות בתורה נאמר לשון זו, ואחת מהן היא “…וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם…” (במדבר טז, כז). לאחר שדתן ואבירם מאנו לבוא אל משה שקרא להם, משה בא אליהם והם ‘יצאו נצבים’ מאהלם לקראתו. משה מתאר את צורת מיתתם קבל עם ועדה שלא כמות כל האנשים, ובסוף כמובן פותחת האדמה את פיה ובולעת אותם ואת כל אשר להם.

לשון נצבים מורה על עמידה זקופה, אך הבדל גדול יש בין משה רבינו לבין דתן ואבירם. מטרת העמידה הזו הייתה שונה בתכלית, כאשר במבחן המטרה העם עומד בברית לפני ד’, לקבל עליו את התורה והמצוות לפני הכניסה לארץ, לעומת דתן ואבירם שעומדים על הרצונות וההנאות שלהם, על הסמכות שהם רוצים, עמידה שהיא נגד משה ו-ד’.

 

בימים אלו כולנו עומדים ניצבים לפני ד’, לפני הדין הקרב ובא. דין שיכרע את גורלנו לקראת השנה החדשה. אך סמוכים ובטוחים אנחנו ש-“נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם” (שמואל-א, טו, כט), ושוודאי נצא כולנו זכאים בדין, כמו שמעיד עלינו ד’: “כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ” (שיה”ש ד, ז).

נהיה בטוחים בתשובה שנעשה, שהרי: “מִי אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל חַטֹּאותָֽם” (מיכה ז, יח-יט). ונבוא שמחים וצוהלים לדין עם הקב”ה על כך שמלכו של עולם שופט אותנו, יחד עם יראת מגודלו ית’. אבינו מלכינו, שרוצה רק בטובתנו וודאי לנו שיכתבנו ויחתמנו כולנו בעז”ה לאלתר לחיים טובים ולשלום, לגאולה וישועה, לפרנסה וכלכלה טובה, לשמועות טובות ולבשורות טובות בעז”ה, להצלחה רבה, ובעז”ה נזכה לראות מהרה בנחמת ציון במהרה, “צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה” (ישעיהו א, כז).

 

אליהו פיין

להצעות , תגובות או כל רעיון אחר- [email protected]

לעילוי נשמת פרוך בת שושנה ז”ל, נשמת סבי אליהו בן חיים ז”ל, נשמת סבתא רבא שלי ז”ל פייגא ייטא בת רבקה, נשמת מרדכי רפאל בן שרה ז”ל, נשמת הרב דוד אברהם ספקטור זצ”ל, נשמת מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצ”ל, והרב אברהם צוקרמן זצ”ל, בתוך שאר נשמות עם ישראל הקדושים!

וכן לעילוי נשמתם הזכה והטהורה של גלעד מיכאל בן אופיר ובת-גלים, יעקב נפתלי בן אבי ורחל דבורה, אייל בן אורי ואיריס תשורה, ושל כל החיילים הטהורים שנפלו במלחמתם על ארצנו הקדושה.   תהא נשמתם הקדושה צרורה בצרור החיים לנצח!

ולהצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון העומדים ושומרים על עמינו וארצנו, יצליח ד’ דרכנו, אמן!!!

שיעורים נוספים

שיעורים אחרונים מאת הרב