האם היה נח בתיבת נח? , א' חשון התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

רבים חושבים ששמו של נח בא לבטא נוחות וחוסר מאמץ. בבדיחות הדעת נוהגים לומר על המיקל בהלכות שהוא פוסק כמו הרב נוח, כלומר בעצם כל פעם הוא נוהג לפי מה שנוח לו…

נכון הדבר שבתנ”ך המילה ‘נוח’ באה גם בלשון של מנוחה – למשל במגילת אסתר נאמר “ונוח בחמישה עשר בו”, כלומר לאחר שלחמו היהודים עם הגויים בי”ד באדר, נחו בט”ו בו. ובכל זאת אין ספק שהאיש נוח לא נקרא על שם המנוחה. למעשה בתיבת נוח היה ממש לא נוח, וגם מנוחה לא הייתה בשפע.

התיבה הייתה בנויה שלש קומות – “תחתיים שניים ושלישיים”. אבל זו לא וילה נוחה ומרווחת – הקומה העליונה משמשת למגורי נוח ומשפחתו יחד עם מחסני המזון לשנה שלמה גם לנוח ומשפחתו וגם לכל החיות! בוודאי לא היה מרווח שם. שלא לדבר על השכנים מלמטה שבטח לא היו בשקט, שכן בקומה האמצעית התגוררו כל בעלי החיים –  ניסיתם פעם לגור בגן חיות? תחשבו על הצפיפות שבה כל יצורי העולם גרים יחד בגן חיות לא מאד גדול…סך הכל כמאה חמישים מטר על 25 רוחב… (הקומה התחתונה שימשה לאכסון הפסולת). אבל לא רק הצפיפות היוותה קושי, אלא בעיקר העבודה – נוח צריך להאכיל יום יום את כל בעלי החיים ולפנות את הפסולת לקומה התחתונה, זו עבודה מפרכת ומטורפת – במיוחד אם ניקח בחשבון שיש חיות שאוכלות בלילה ויש שאוכלות ביום, ויש שאוכלות מספר פעמים ביממה… לא פלא שחז”ל דורשים את הפסוק “ויישאר אך נוח ואשר איתו בתיבה”, ואומרים שהמילה ‘אך נוח’ באה לבטא גם לשון אנחה, “שהיה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכהו”.

בקיצור, לא היה נוח בתיבת נוח.

אם כן למה בכל זאת נקרא שמו נוח? תשובה מפורשת לכך מצויה בסוף פרשת בראשית (פרק ה פסוק כט):

“וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה’ “.

ראשית יש לשים לב שבאותם הדורות הראשונים היו קוראים שמות מתוך נבואה ורוח הקודש, וכך ידע למך אביו של נוח שבנו יביא נחמה לעולם, וקרא שמו נוח.

ואם כן, נח הוא בראש ובראשונה מלשון נחמה – הוא מנחם את העולם מהקללה שקילל הקדוש ברוך הוא את האדמה – “וקוץ ודרדר תצמיח לך”, “בזיעת אפך תאכל לחם”. וכיצד מנחם נוח את העולם? מבאר רש”י על פי חז”ל:

“עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה”.

בתוך דברי רש”י מצויים שני רבדים: רובד ראשון הוא במעשיו של נוח – שהוא המציא את המחרשה, ובכך גם שיפר בצורה משמעותית את איכות חייו של האדם (שעד אז היה חופר בציפורניו כדי לזרוע באדמה), וגם הגדיל בהרבה את כמות היבול שאפשר היה להפיק בזמן נתון.

אך מדברי רש”י עולה רובד נוסף – שגם האדמה נחה, עד עתה הייתה האדמה מוציאה קוצים ודרדרים גם כשהאדם היה זורע חיטים, ועכשיו נחה מקללתה. לכאורה דבר זה איננו קשור למחרשה שהמציא נוח, שכן גם כאשר חורשים בציפורניים, זרע חיטה אמור להוציא חיטה ולא דרדר! מדוע דווקא כעת נרפאה האדמה מקללתה?

נראה שהמצאתו של נוח היא לא רק הברקה טכנולוגית. נוח אמנם לא היה הראשון שעסק בעיצוב ברזל ומתכות – הראשון שעשה זאת היה תובל קין, שעל פי חז”ל היה גיסו של נוח, שכן נוח התחתן עם נעמה אחותו של תובל קין. אך נוח לקח את היכולת החדשה הזו לעצב מתכות, ורתם אותה לשימושו של האדם. ולא רק את הברזל רתם נוח לשימוש המין האנושי, אלא גם את בעלי החיים – שכן המחרשה רתומה לבעלי חיים המושכים אותה. כך יוצר נוח תיקון של כל היקום – חי, צומח ודומם: בעלי החיים מושכים את המחרשה הדוממת על מנת לחרוש ולזרוע ולגדל את עולם הצומח – וכל זאת לשימושו של האדם.

עד שבא נוח העולם עדיין היה בבחינת ‘תוהו ובוהו’, יש בעולם חי צומח ודומם וגם בני אדם, אבל לא ברור מי מעל מי, מי משמש את מי, למה נועד כל דבר בעולם. נוח בא ועושה סדר – בעלי החיים ימשכו את המחרשה, המחרשה תחרוץ חריצים באדמה וכו’. נוח מלמד את האדם לרתום את כל המציאות לשימושו – וזהו תיקון גדול בעולם, שבזכותו גם האדמה נחה מקללתה ומתחילה לתת את יבולה. סוף סוף יש אדם בעולם שלא רק לוקח מן האדמה, אלא גם מעבד את האדמה – והאדמה נכנעת למרותו ומוציאה את תבואתה למענו.

יש כאן לימוד גדול גם על נחמה וגם על מנוחה.

מהי נחמה? כיצד ניתן להתנחם? על ידי תיקון. תיקונו של נוח מנחם את העולם כולו, וכך היא דרכה של נחמה – רק על ידי תיקון. בין אם זו נחמה על אדם קרוב שנפטר, ובין אם זו נחמה על חורבן ירושלים – הנחמה באה על ידי תיקון. גם אם אין לנו אפשרות להחזיר את האדם לתחיה, או לבנות כרגע את בית המקדש – אנו כן יכולים להמשיך את דרכו של הנפטר, ולהבדיל אנו יכולים לפעול למען גאולת ישראל ולחנך לבנין המקדש וכדומה. העיקר הוא ליצור תיקון – שהוא עומק הנחמה.

ומכאן נלמד גם מהי מנוחה חיובית – ודאי ששמו של נוח הוא גם על שם המנוחה. רש”י אפילו טוען שזוהי עיקר המשמעות של שמו, שאם לא כן היה אביו צריך לקרוא לו ‘מנחם’… אלא שהמנוחה של נוח איננה בטלה, אלא שיפור של איכות העבודה. ודאי שהיה יותר נוח לחרוש עם מחרשה מאשר בידיים, ובכל זאת עדיין האדם עובד ועמל, אלא שבצורה נוחה יותר. גם כאשר האדם נח – לדוגמא בשבת – המנוחה צריכה להיות כזו שהיא המשך התיקון ולא חלילה בטלה, אלא “מנוחת שלום ושלווה, מנוחת אמת ואמונה, מנוחה שאתה רוצה בה – יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך”.

שיעורים נוספים

שיעורים אחרונים מאת הרב