יד אחים לכם שלוחה – לרגל חודש הארגון של תנועת בני עקיבא , כ"ט חשון התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

לרגל חודש הארגון של תנועת בני עקיבא הרהרתי שוב במילות ההמנון, והסתבר לי שבעצם זה בכלל לא ההמנון של בני עקיבא – זה ההמנון של דור המבוגרים של בני עקיבא, ההורים של הסניף…

“יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב” – מי שולח יד אחים לנוער? לא מדובר כאן על בני הנוער המושיטים יד לעצמם, אלא על המבוגרים מהם. ומי קורא להם “על דגלנו כולכם חנו מסביב”? – המנהיגות החינוכית, שיש לה דגל, שיש לה השקפת עולם, והיא קוראת לנוער לבוא ולהתאחד סביב הדגל, השליחות והגשמת החזון.

מצד שני, האם זה באמת ההמנון שלנו כמבוגרים? האם אנחנו באמת שולחים יד אחים לנוער? פעמים רבות אין כל קשר בין ההורים לבין הסניף, ובמקרה הפחות מוצלח הקשר היחיד הוא קשר של עימותים ומריבות עם הילדים – על השעה שבה הם חוזרים מהסניף, או על המתח שבין הפעילות בסניף לבין הלימודים, וכדומה.

תנועת הנוער זקוקה למבוגרים, והמבוגרים זקוקים לנוער. דבר זה נכון כמובן לא רק לגבי בני עקיבא, אלא גם לגבי כל תנועת נוער אחרת. לבני הנוער יש תסיסה מיוחדת, עוצמה אדירה של חיים רעננים ומלאי התלהבות, שלצערנו רבים מאיתנו מאבדים במהלך המפגש המייאש והמייגע עם משברי החיים. יחד עם זאת, למבוגרים יש פעמים רבות נסיון חיים, עומק של ערכים והשקפת עולם, רעיונות מגוונים והיכרות עם דרכי פעולה רבות ושונות.

“וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק” (בראשית כה, יט). בדרך כלל כאשר מתוארים תולדותיו של אדם, הכוונה היא לתיאור של ילדיו וצאצאיו, ואילו כאן הלימוד הגדול ביותר על יצחק הוא שאברהם הוא שהוליד את יצחק. אברהם לא רק מוליד את יצחק ולאחר מכן נותן לו לגדול בכוחות עצמו, אלא מלווה אותו ומדריך אותו; שרה אימו מרחיקה ממנו את ישמעאל, ואברהם אביו לוקח אותו תחת חסותו מלידתו, דרך המשתה הגדול ביום הגמל את יצחק, עד לשיא של מעשה העקידה, שבו הולך יצחק ‘יחדיו’, בלב אחד עם אביו, לשיא ההקרבה האישית למען דבר ה’, ועד ללקיחת אשתו על ידי אליעזר בפרשת השבוע הקודמת. מעשיו של יצחק באים מכוחו של אברהם וממשיכים את דרכו.

ההמשכיות הזו, דרכם של ההורים שממשיכה להתגלות אצל הילדים, איננה מובנת מאיליה. היא תלויה בראש ובראשונה בדוגמא האישית – האם אנחנו קשורים לתורה, לערכים, לנתינה לחברה, כפי שאנו רוצים שילדינו יהיו? אם אנחנו רוצים לחנך את ילדינו למעורבות קהילתית, לאכפתיות, לחיים ערכיים, איננו יכולים להרשות לעצמנו להביט מהצד.

מטבע הדברים, תרומתם של ההורים היא מוגבלת – הסניף שייך לצעירים, וכך הוא גם צריך להשאר. המעורבות שלנו כמבוגרים בפעילות הסניף, אסור שתפגע בעצמאות של תנועת הנוער, או בתחושת הסיפוק כאשר הם יוצרים ופועלים בכוחות עצמם. אך יחד עם זאת, העצמאות שאנחנו רוצים וצריכים להעניק לנוער, לא צריכה להתבטא בהתנתקות מהם ומהפעילות שלהם. עלינו למצוא את שביל הזהב שבו נוכל לתת אך לא להתערב, להשפיע אך לא להשתלט.

במה אנו צריכים ויכולים לתרום? כמו בכל דבר, העיקר הוא ‘להגדיל ראש’; עלינו לחשוב לאן אנחנו רוצים לקדם את הסניף, ולתרום מתוך המשאבים שיש לנו: אם אנחנו מרגישים שיש לנו מה לתת בתחום ההעמקה הערכית או התורנית, אם יש לנו נסיון במגוון פעילויות חווייתיות או ערכיות שניתן לשתף בהן את הסניף, אם אנחנו בעלי יכולות ארגוניות ואחרות היכולים לסייע – נושיט בענווה יד שלוחה לנוער החביב, ויש לקוות שהוא יקבל אותה בשמחה.

שיעורים נוספים

שיעורים אחרונים מאת הרב