וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו

וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו , י"ד כסלו התשע"ו, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו

בסוף הפרשה מתוארים תולדות עשיו הוא אדום: “עשו לקח את נשיו מבנות כנען… אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען. ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי היה רכושם רב משבת יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם”.

התורה מדגישה את הקשר של עשיו לארץ כנען – עשיו לקח את נשיו מבנות כנען; בני עשיו נולדו לו בארץ כנען; את כל קניינו רכש בארץ כנען – – והנה עשיו לוקח את כל אשר לו והולך למקום אחר. גם אריכות הלשון המופיעה בתורה מדגישה עד כמה הדבר איננו פשוט – הוא לוקח איתו “את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען”. ולאן הולך עשיו? “וילך אל ארץ, מפני יעקב אחיו”, ומפרש רש”י: וילך אל ארץ – לגור באשר ימצא.

עשיו הולך לחפש את עצמו, הוא הולך ‘אל הלא נודע’. אין לו מושג לאן הוא הולך! מה דוחף אותו לעזוב את ביתו, את המקום הטבעי שבו גדל, גידל את ילדיו ועמל לרכוש את כל קניינו? הנימוק שמביאה התורה הוא – “כי היה רכושם רב, ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני מקניהם”. אך נימוק זה איננו מובן בעליל – הלא עשו נשא נשים מבנות כנען ובניו נולדו בארץ כנען ורכושו מארץ כנען. ואילו יעקב נשיו – מחרן, בניו- מחרן, רכושו – מחרן, ואם אין מקום מרעה לשניהם על מי לעזוב לפי שורת הדין וההגיון? ובנוסף – וכי ארץ ישראל היא כה מוגבלת, שיש בה מקום רק למספר מדוייק ומצומצם של אנשים, שאם אחד חדש נוסף, מייד צריך אחר לצאת? הרי במציאות ארץ גדולה ככנען איננה נמדדת בקיבולת של אדם אחד יותר או פחות!

מבאר רש”י: ‘מפני יעקב אחיו’, מפני שטר חוב של גזירת ‘כי גר יהיה זרעך’ (ט”ו, י”ג), המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה  לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו.

מדייק מו”ר הרב יהושע ויצמן שליט”א, שלכאורה היה רש”י צריך להביא את מדרש האגדה על המילים “מפני יעקב אחיו”, שאותם דורש המדרש, ולא על המילים “ולא יכלה ארץ מגוריהם”, אך רש”י מבקש להדגיש לנו שהשאלה מדוע עוזב עשיו מתעוררת דווקא כאן, כשהתורה נותנת הסבר שהוא כשלעצמו אינו מספק.

עשו הולך מארץ ישראל “מפני יעקב אחיו” – מפני שראה את נחישותו של יעקב לשבת בארץ כנען. כשיעקב בא אל ארץ כנען, וברור לו שזהו מקומו וזוהי ארצו, עשו מבין לבד שהוא צריך לוותר.
זהו עומק המדרש שמביא רש”י:

מפני שטר חוב של גזירת (ט”ו, י”ג) ‘כי גר יהיה זרעך’, המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר.

מבאר הרב ויצמן: עשו אינו מוכן להקריב בשביל ארץ ישראל, וברגע שיעקב מגיע הוא מבין שאין זה מקומו. התירוץ שהוא אמר, לאחרים ובודאי גם לעצמו, הוא שאין מספיק מקום בארץ לרכושם הרב, וזו הסיבה שכתבה התורה, אך המדרש חושף את עומק מחשבתו של עשו.

הלימוד מכאן לדורנו הוא חשוב ויסודי – המאבק הראשון על ארץ ישראל הוכרע ללא קרב. נחישותו של יעקב היא שהכריעה את המאבק לטובתו. כאשר עם ישראל מבין את תפקידו ושליחותו בעולם, הרי הוא נחוש בעמדתו שארץ ישראל מיועדת לו, וממילא יש לנו כוח עמידה כנגד כל אויב שמנסה לפגוע בנו וגם כנגד כל טענה שיטענו כלפינו אומות העולם. כאשר אנחנו נאמין בדרכנו, יחפשו אויבינו מקומות אחרים לגור בהם, ואלו שיישארו כאן יחדלו מלהלחם בנו. גם הטרור מצד אחד, וגם לחצים בין-לאומיים מצד אחר, באים רק כדי לגרום לנו לברר באופן מעמיק יותר את תפקידנו בעולם, ומדוע חשובה עבורנו ארץ ישראל למען תפקיד זה. כאשר אנחנו נבין ונפנים את ערכה של ארץ ישראל ואת שליחותנו כעם ה’ בעולם, לא יהיה צורך אמיתי בייסורים אלו של המאבק, וממילא נזכה להיות אור לגויים ולחיות מתוך שלום אמת.

 

שיעורים נוספים

שיעורים אחרונים מאת הרב