ואולך אתכם קוממיות

מה היה גובהו של אדם הראשון? ומה היה גובהם של בני ישראל בצאתם ממצרים? האם ייתכן שהיו בגובה מאה אמה? או תשע מאות אמה? מה פשר מדרשי פליאה אלו?

ואולך אתכם קוממיות , י"ח אייר התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

במרכזה של פרשת בחוקותי עומדות פרשיות הברכה והקללה – הברכה שתתרחש “אם בחוקותי תלכו”, והקללה “אם לא תשמעו לי… ואם בחוקותי תמאסו”. פרשיית הברכה נחתמת בפסוק “אני ה’ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים, ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות”. מהי ‘קוממיות’ זו, שבה הוליך ה’ את בני ישראל? רש”י מפרש “בקומה זקופה” – הייתם עם של עבדים שעול מוטל על צווארם הכפוף, ועתה הסרתי ושברתי את מוטות עולכם, והנה אתם יכולים ללכת שוב בקומה זקופה ללא העול של המצרים. זוהי דעתו של ר’ חייא במדרש (בראשית רבה יב, ו), אולם המדרש לא מסתפק בביאור זה (אולי בגלל ייחודיותה של המילה ‘קוממיות’), והוא מוסיף ודורש:

“ר’ יודן אומר: מאה אמה, כאדם הראשון. ר’ שמעון אומר: מאתים אמה. ר’ אלעזר בר’ שמעון אומר: שלש מאות אמה: קומ – מאה, מיות – מאתיים. ר’ אבהו אמר: תשע מאות אמה”.

מה פשר מדרש פליאה זה? וכי כשיצאו ישראל ממצרים הייתה קומתם של מאה אמה או כמה מאות? וכי באמת גובהו של אדם הראשון היה מאה אמה? האם אכן לעתיד לבוא יתרחש נס כה מופלא? ומהי משמעותה של המחלוקת בין החכמים?

מתוך דבריו של רבנו בחיי משמע שהוא מבאר את דברי המדרש בהקשר לקומת בית המקדש השלישי – זכינו בבית המקדש השני להיכל שגובהו מאה אמה, ובע”ה בבית המקדש השלישי נזכה לחזור לגדולה זו, ואולי אף להכפיל ולשלש אותה. אמנם דברי רבנו בחיי לא מתאימים לגמרי ללשון המדרש, העוסקת בקומתו של אדם הראשון, ומשמע ממנה שמדובר על קומתו של גוף האדם לעתיד.

אך נראה שאין צורך להבין את דברי המדרש דווקא כפשוטם, שקומת אדם לעתיד לבוא עתידה להיות כה גבוהה, שכן המדרש לא בא בהכרח לתאר מציאות, אלא למסור מסר רוחני ולהשמיע לנו רעיון פנימי הגנוז בדברי חכמים.

השפת אמת לפרשתנו (בדרשה משנת תרל”ו) מבאר “כי ציור האדם הוא רק לבוש לאור נשמת חיים אשר בקרבו, וזה דיש ב’ קומות, אשר אחר תיקון כל הקומה מראשו ועד רגליו אז זוכה לקומה עליונה החופפת עליו בשלימות… ועל ידי תיקונו הנגלה זוכה לפנימיות, שהוא חיות הנסתר באדם. וזה ‘קוממיות’, והבן זה”.

כאשר חז”ל מדברים על גובה קומתם של עם ישראל, עלינו להבין שכל מספר שמזכירים כאן מבטא משמעות מסויימת. במקומות רבים מדבר המהר”ל על כך שלכל מספר יש משמעות ביהדות, ובאופן ספציפי על כך שהמספר עשר מבטא שלמות המורכבת מסך כל הפרטים באופן כזה שהשלם גדול מסך חלקיו והוא מאחד אותם בשלמות. כך, למשל, עשרת הדברות שנתנו בהר סיני אינן רק עשר מצוות אלא הופעה שלמה של התורה כולה דרך עשר המצוות הללו. כך גם עשרה אנשים שמצטרפים למניין יוצרים תפילה ציבורית שערכה גדול הרבה יותר מערכן של עשר תפילות נפרדות, וממילא ניתן גם לומר בתפילה כזו דברים שבקדושה כגון קדיש, קדושה וברכו, וניתן לקרוא בתורה וכדומה. העולם כולו נברא בעשרה מאמרות, בעשרה דיבורים של הקב”ה, ובכך העולם כולו הוא אוסף של פרטים כאלו שמצד אחד כל פרטי הבריאה הם פרטים נפרדים זה מזה, ומצד שני יש ביניהם שלמות ואחדות, ויחד הם יוצרים שלמות של גילוי שכינה והופעה אלוקית בעולם. כך גם בתורת הנסתר מדברים על עשר ספירות עליונות, עשר הנהגות יסודיות שבהן מנהיג הקב”ה את עולמו – וכל אחת מהן נחלקת לעשר בפני עצמה.

אם המספר עשר מבטא שלמות של כלל הפרטים כאחדות שלמה, המספר מאה מבטא שלמות גמורה – ישנם עשרה חלקים שיוצרים שלמות, וכל אחד מהם בפני עצמו מורכב מעשרה חלקים שיוצרים את השלמות הפנימית של אותו חלק.

על כן, כאשר ר’ יודן אומר שקומתו של עם ישראל הייתה מאה אמה בשעת יציאת מצרים, כקומתו של אדם הראשון – לא מדובר על גובה פיזי אלא על גובה רוחני, הכוונה היא לכך שעם ישראל הגיע באותה תקופה לשלמות גמורה, כשלמותו של אדם הראשון שנברא שלם.

לפיכך יש להבין, שכאשר ר’ שמעון [הוא ר’ שמעון בר יוחאי שהשבוע ציינו את יום ההילולה שלו בל”ג בעומר] אומר שקומתו של עם ישראל הייתה מאתיים אמה, כוונתו לכך שעם ישראל היה שלם בשתי שלמויות ולא רק בשלמות אחת, כלומר שלמותו של עם ישראל התגלתה בשתי בחינות נפרדות, ובכל אחת מהן בשלמות. על כך אמר השפת אמת את הדברים שהובאו בשמו לעיל – שישנן שתי קומות באדם, האחת היא הקומה הנגלית והשנייה היא הפנימיות, “חיות הנסתר שבאדם”.

שתי הקומות הן קומות רוחניות: האדם מתקן ראשית את הקומה הנגלית – את מעשי גופו, את מחשבות ליבו, את מידות נפשו; ואז מערה עליו הקב”ה רוח ממרום ומזכה אותו לגלות את פנימיותו, את נשמתו. שתי הקומות האלו הן כנגד הגוף והנשמה שבאדם.

אך לא רק באדם: הברכות האמורות בפרשתנו אינן רק ברכות ליחיד אלא לציבור. בעם ישראל כולו שתי הקומות באות לידי ביטוי ברובד חומרי של מדינה ומשטר, צבא וכלכלה, תעשייה ומדע וחקלאות, גבולות וריבונות וכו’, לעומת הרובד הרוחני של תורה ומצוות, זהות יהודית, נבואה ומקדש, תשובה וחסד וכו’. ר’ שמעון עצמו בספר הזהר חידש את ההגדרה של שני משיחים בתהליך הגאולה – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, כאשר משיח בן יוסף מבטא את הצד החומרי ומשיח בן דוד את הצד הרוחני [הרב קוק ביאר שלא בהכרח חייבים להיות שני אנשים שאחד מהם הוא משיח בן יוסף והשני הוא משיח בן דוד, אלא שאלו שני שלבים בתוך תהליך הגאולה]. סביר לשער שכאשר ר’ שמעון אומר שגובה קומתו של עם ישראל מאתיים אמה – והכוונה היא שעם ישראל שלם בשתי שלמויות – מן הסתם הוא מכוון לאותן שתי רמות שהוא עצמו דיבר עליהן, החומרית והרוחנית.

אלא שר’ אלעזר בנו של ר’ שמעון דורש שקומת עם ישראל היא של שלש מאות אמה [הוא דורש את המילה ‘קוממיות’ מלשון קומה-מאות: קומה היא קומה שלמה של מאה אמה, ועוד מאות – ומיעוט רבים שתיים כלומר מאה ועוד מאתיים], ועל פי מה שלמדנו שלש מאות אמה רומזות לשלש שלמויות… מהי השלמות השלישית?

על מנת להבין זאת נחזור לפשט הפסוקים של הברכות בפרשתנו. בתיאור הברכה, שאיננו ארוך ומפורט, ניתן לראות שלשה שלבים:

החלק הראשון עוסק בפרנסה – “וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ” וכו’.

החלק השני עוסק בבטחון – “וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ” וכו’.

החלק השלישי עוסק בקשר בין הקב”ה לעם ישראל – “וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם… וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם… וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם”.

במבט ראשון נראה כאילו שני החלקים הראשונים – פרנסה ובטחון – שניהם חומריים; אבל אם נדייק נראה שפרנסה הוא עניין חומרי כפשוטו, אספקת מזון לצורך חיי הגוף; ואילו ביטחון – ובמיוחד בצורה שבה הוא מוצג כאן – עוסק הרבה יותר בנפש, בתחושת הביטחון. כך, למשל, לא נאמר כאן רק שלא תהיה מלחמה אלא שתהיו רגועים ושלווים – “ושכבתם ואין מחריד”; לא נאמר כאן רק שלא תהיה מלחמה, אלא “וחרב לא תעבור בארצכם” – גם גדודי צבא שאינם קשורים אליכם, שהולכים מארץ אחת להלחם בארץ אחרת, אפילו לא יעברו בארצכם. מדוע זה כה חשוב, בעצם? כי גדודי צבא שעוברים בארץ, גם אם אין בהם סכנה קיומית, יש בהם תחושה לא נוחה. אם כן, הרובד של הפרנסה עוסק בגוף, ואילו הרובד של תחושת הביטחון עוסק בנפש, ולעומתם הרובד השלישי הוא רובד של נשמה, של קשר אלוקי בין הקב”ה לבין עם ישראל.

ניתן, אם כן, לבאר את דברי ר’ אלעזר בר’ שמעון בהקבלה לפסוקים אלו: לא שתי קומות בלבד יש כאן, כי אם שלש קומות. שלשה שלבים של ברכות, שהן כנגד נפש, רוח ונשמה – הנפש, הקרובה יותר לגוף, נהנית מהיבול והשבע; הרוח זקוקה לשלום, לתחושת ההרמוניה הפנימית; ואילו הנשמה צמאה לגילוי אלוקות ולהדבקות בקב”ה – ובשלש קומות אלו תהיינה שלש שלמויות של עם ישראל.

לאור דבריו של ר’ אלעזר בן ר’ שמעון יש להבין גם את דברי ר’ יודן, המדבר על תשע מאות אמה: תשע שלמויות הן שלש שלמויות, שכל אחת מהן נחלקת לשלש. אם תיארנו שלש שלמויות של גוף, נפש ונשמה – הרי יש בתוך הגוף חלוקה פנימית לגוף, נפש ונשמה, וכן חלוקה דומה בתוך הנפש ובתוך הנשמה. זוהי מידת ההתכללות, שכל חלק מן השלם כולל בתוכו בבואה ממוזערת של כל חלקי השלם. כך אנו מוצאים בספירת העומר שכל שבוע הוא כנגד ספירה אחת מתוך שבע הספירות התחתונות שבהן מתגלה הקב”ה בעולמו (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות), וכל יום מימות אותו השבוע הוא כנגד חלק בתוך הספירה, כגון חסד שבתפארת, הוד שבמלכות וכו’.  נבאר את הדברים:

אמרנו שהרובד של הגוף בא לידי ביטוי בפרנסה, שהיא מזונו של הגוף החומרי. אך אם נדייק היטב נבחין שיש שלשה סוגים של ברכות בברכת הפרנסה בפרשת השבוע: החלק הראשון הוא עצם העובדה שיהיה אוכל – “וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ”. זהו החלק של “הגוף שבגוף” – הביטוי החומרי הפשוט של פרנסה. החלק השני הוא “וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע”, כלומר לא רק שתהיה פרנסה, אלא גם יהיה רצף של הכנסות כלכליות למשך כל השנה, ולמעשה יהיה ביטחון כלכלי ורגיעה כלכלית. זהו כבר הרובד של “הנפש שבגוף” – תחושת השלווה בתחום הכלכלי. החלק השלישי הוא “וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע” – ברכה אלוקית תהיה שרויה בקרבכם כך שאפילו מעט מזון ישביע אתכם. זהו החלק של “נשמה שבגוף” – הברכה האלוקית ששרויה בתוך הפרנסה והמזון.

גם ברכת הביטחון, שכאמור קשורה לנפש, נחלקת לשלשה חלקים. החלק הראשון הוא “וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם” – תהיו בטוחים ללא סכנה לחייכם ולבריאות גופכם. זהו הרובד של הגוף שבנפש, הרובד החומרי הגופני של ערך הביטחון. החלק השני הוא “וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד… וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם” – זהו הרובד הנפשי בביטחון, שלא יהיה בכם פחד מדבר. החלק השלישי הוא “וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ” – זהו רובד הנשמה שבביטחון, כי זו הברכה האלוקית שמעל לטבע בנצחון ישראל על אויביו.

גם ברובד הנשמתי של הקשר שבין עם ישראל לאלוקיו יש שלשה תתי-רבדים. החלק הראשון הוא “וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם” – בניין המקדש הוא בניין חומרי אבל הוא בסיס להשראת שכינה, לכן זהו רובד הגוף בקשר האלוקי. החלק השני הוא “וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם” – במקום דחייה תהיה קרבה ואהבה, זהו רובד הנפש שבקשר האלוקי. והחלק השלישי הוא “וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם”, זהו רובד הנשמה שבנשמה, עצם השלמות שבקשר בינינו לבין הקב”ה.

שיעורים נוספים

שיעורים אחרונים מאת הרב