פולמוס הפרדת הקהילות – שיעור מספר 5 , א' אדר התשע"ז, הרב אביב זגלמן

הנצי”ב מוולוז’ין, ר’ נפתלי צבי יהודה ברלין.

שו”ת ‘משיב דבר’, חלק א’ סימן מד, “על ימין ושמאל”.

במאגר המקוון Hebrewbooks.org – לחץ כאן

 

“בעז”ה ולשמו ית’.

ראיתי בעלה מחזיקי הדת גליון ג’ מאמר נערך ממעריכי העלים, הנקרא המאמר בשם ימין ושמאל ובאו בזה לדרוש בתורת שאלה הנדרש לתשובה, ובאשר עלינו להשתתף בהחזקת הדת בישראל לא יכולתי מלט נפשי ולהציע לפני עדת ה’ בעלי מחזיקי הדת יברכם ה’ את אשר בלבי בחקירה זו……

אף על גב שהי’ בכל דור הרבה פורצי דרך התורה מ”מ לא הי’ אלא בהתגברות התאוה או שארי מדות רעות ומי שאין בו טבע אותם המדות לא היה נמשך אחרי בעלי עבירה הללו, ולא היו הבינונים מסוכנים שלא יכשלו ברשת בעלי עבירה, אבל בדור החי שרבו אפיקורסות ושבושי דעות באמונת התלמוד וכדומה, וכבר אמרו חז”ל (במ’ ע”ג /ע”ז/ דף כז:) לא ישא ויתן אדם עם המינין כו’ ומפרש בגמ’ מינות דמשכא דאתי לממשך בתרייהו, מש”ה מי שאינו משים אל לבו להזהר הרבה הרי הוא בחזקת סכנה שיהיה נגרר גם הוא במשך איזה זמן:

והנה המעריך הורו והוגו עצה להיות נשמר מדור זה להפרד זה מזה לגמרי כמו שנפרד אברהם מלוט, במטותא מן המעריך עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה.

הן בשעה שהיינו בארץ הקודש וברשותנו כמעט בבית שני נעתם ארץ וחרב הבית וגלה ישראל בסבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים. וגם הסב מחמת שנאת חנם הרבה ש”ד מה שאינו מן הדין היינו בשעה שראה פרוש שאחד מיקל באיזה דבר אף על גב שלא היה צדוקי כלל אלא עשה עבירה, מ”מ מחמת שנאת חינם היה שופטו לצדוקי שמורידין אותו, ומזה נתרבה שפיכות דמים בהיתר ולשם מצוה בטעות וכבר רמז על זה בתורה (ס’ במדבר סי’ לו מקרא ל”ד) כמבואר בהעמק דבר והרחב דבר, וכל זה אינו רחוק מן הדעת להגיע ח”ו בעת כזאת ג”כ אשר עפ”י ראות עיני א’ ממחזיקי הדת ידמה שפלוני אינו מתנהג עפ”י דרכו בעבודת ה’ וישפטנו למינות ויתרחק ממנו ויהיו רודפים זא”ז בהיתר בדמיון כוזב ח”ו, ושחת כל עם ה’ חלילה זהו אפילו אם היינו בארצנו וברשותנו:

ומכש”כ בשעה שאנו כבושים בגולה ושה פזורה ישראל בין אוה”ע, ואנו נמשלים בגולה כעפר הארץ וכמו שאמר הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו והיה זרעך כעפר הארץ ואוה”ע נמשלו למים רבים שוטפים כדכתיב בס’ ישעיה הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ואין תקנה לגוש עפר בשטף מים רבים אם לא שנעשה מן העפר אבן מוצק אז אפי’ נהר שוטף עליו אינו מגלגלו אלא ממקום למקום אבל אינו מאבדו לגמרי כך ישראל בעמים אין להם תקנה אלא להיות אבן ישראל, היינו שיהיו מחוברים באגודה אחת אז אין אומה ולשון יכולים לאבדם, והאיך נאמר להפרד איש מרעהו ויבאו אוה”ע ושטפונו מעט מעט ח”ו:

שנית הלא אפי’ עם אוה”ע שרצון ה’ שנהיה נפרדים מהם ולהיות בדד….. היה קשה עלינו להתרחק מהעו”ג משום שהוא נגד טבע בני אדם להתחבר עם רעים בין טובים בין רעים ואיך אמרנו לבנינו להיות נפרדים איש מאת רעהו בכל הליכות עולם לנו…..

אלא אם באנו לחזק את הדת בקרבנו ושלא ירף בלבנו ובלב בנינו… כך עלינו לעשות להחזיק הדת להרבות תורה בבתי מדרשים ולעשות כל תחבולות שאפשר שיתעסקו בתורה ברבים ולא לדקדק אם חבירו לומד לשמה או שלא לשמה וכדאיתא (בברכות דף כח) בעובדא דר”ג וראב”ע דמסקי דלא כר”ג שאמר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבהמ”ד, ואיתא שם דר”ג גם כן חלשא דעתיה דלמא ח”ו מנעתי תורה מישראל ומסיק דאע”ג דחזי בחלמא דהוי חצבי חיוורי דמליין קיטמא ההוא ליתובי דעתי’ הוא דאחזי לי’, ובאמת אין לנו לחשוב ולחשוד דלמא לומד שלא לשמה……

אמנם כן אפי’ אם הוא באמת לומד כדי להתיהר, אין בזה עבירה ח”ו…….

מכ”ז למדנו לפנינו מחזיקי הדת שעלינו להתחזק לעסוק בתורה ויתעסקו בזה הרב וראשי הקהלה שיהיו המלמדים גדולי תורה, וגם אם יצטרכו עפ”י המלכות ללמוד למודי חול גם כן, יהא בהשגחה מהרב וראשי ישראל שיהא המורה י”א, וזה אי אפשר אם יהי’ כל אחד דואג לבניו, ואין בידו לברור איזה מורה הגון ומחזיק הדת, ע”כ הוא מבריח את בנו מלמודי חול בע”כ וזה גורם שהבן בועט בהוריו והולך בדרך עקלקלות כדי להשיג למודי חול, אבל אם יהי’ הדבר מוטל על הציבור וראשי הקהל לא יהיו מבריחים את בניהם לגמרי מלמודי חול, אבל יהא ההשגחה עפ”י המורה אשר יבחרו שלא יסורו מדרך התורה וגם יהיו מפנים שעות מרווחים לעסק התורה וזה וזה יתקיים בידם…..

דבלא ספק יש הרבה שלא הגיעו לבעוט בתלמוד ורבותינו הראשונים והמבואר בשו”ע, אלא שמ”מ הוא מרוחק מלמוד התורה, ע”פ שמיקל בחומרות ומנהגים ואזהרות שהוא ע”פ ספרי מוסר, אבל אם יתעסקו בתורה, ישכילו גם המה שאין לחשוב את אנשים כאלה למין ואפיקורוס ח”ו, ויהיו באגודה אחת להתיישב איך להחזיק הדת ולהתגבר על הכופרים בתלמוד, וכל מה שהחבורה גדולה ורבה מתחזקת ביותר ומוצאים עצות ויהיו נדברים איש אל רעהו ויקשב ה’ וישמע ויעזור להם לשמור את בניהם ממינות לגמרי:

עוד יהי עסק התורה ברבים לתועלת לנו מחזיקי הדת בעצמנו שנדע להתנהג דוקא עפ”י דעת חז”ל היינו התלמוד והשו”ע ולא ישנו עפ”י איזה אדם גדול וקדוש שמדמה כי כן ראוי יותר להיות עבודת ה’, וכבר היה כן בבית ראשון שהיו מחזיקי הדת היינו שאינם עובדים ע”ז, מקריבים בבמות חוץ לשמים אף על גב שהוא באיסור כרת, מ”מ עשו עפ”י דברי כהני במות שהיו אנשים גדולים ואמרו כי בזה האופן יהא נוח להשיג אהבה ודביקות להקב”ה ולא נהיה נצרך לבא דוקא לירושלים להקריב… ואם נחקור באיזה כח התגבר יחזקיהו על דעת העם יותר מאסא ויהושפט, אין זאת אלא במה שהרביץ תורה ברבים אף על גב שהיה שלא לשמה אלא מפני פחד החרב, מ”מ הועיל בזה למנוע מן העון ולעשות כדעת תורה, ולא כדעת אנושי, וכזה יש בדורות הללו הרבה מחזיקי הדת יראי ה’ מתנהגים בדעת עצמם להשיג אהבת ה’ אף על גב שאינו לפי דעת התלמוד ושו”ע וסומכים על מאמר חז”ל (בסנהדרין דף קו:) רחמנא לבא בעי ובאים מחמת זה להרבה עבירות והכל לש”ש כדי להשיג אהבת ה’ השגורה בפיהם אבל אם ירגילו ללמוד התורה ע”מ לעשות כפי התורה אז יהיו נשמרים מדעות שונות ושיהיה תורת כל אחד בידו ח”ו אלא הכל יהיה ע”ד התלמוד:

הכלל אם באמת ובתמים אנו באים להחזיק הדת אין עצה כי אם לעסוק בלימוד תורה, בלי שום נפקא מינה אם הוא לשמה או שלא לשמה וזה אינו אלא מסור ללב וידוע להקב”ה איך להצליח את הלומד, אבל לנו אין לדעת ולחשוב בזה מאומה, ובזה האופן ירבו לומדי התורה כהנה וכהנה, וגם המתחכמים יכירו כי קיום התלמוד הוא לנו לחומה:

נפתלי צבי יהודא ברלין”

שיעורים נוספים