פולמוס הפרדת הקהילות – שיעור 14 , י"ג טבת התשע"ח, הרב אביב זגלמן

שיחות הרצי”ה על ספר במדבר, מעמוד 351, נספח ג’ לפרשת פנחס.

אין מקור מצורף.


מעשה בשכונה שמשום מה התקבצו בה הרבה נרקומנים – 10% מתושבי השכונה. שאר התושבים התארגנו ופנו לראש העיר, שיטפל בתופעה. זה מטרד לא נעים, משפיע לרעה על ילדיהם, ממש מסוכן.

ראש העיר ניסה למצוא פתרונות שונים, ופנה למשטרה, בתי משפט, רווחה, במגמה להכניס אותם לכלא או למוסדות סגורים, ולאחר שמוצו הניסיונות הוא הבין שאין פתרון. אי אפשר להעלים אותם לשום מקום, הם אינם עבריינים ברמה שאפשר להכניסם לכלא, ואי אפשר לכפות עליהם מוסד גמילה. המדיניות של המדינה היא שהם צריכים להיות משולבים בקהילה. זו העובדה הנתונה, ואי אפשר לשנותה.

כשהוא חזר עם התשובה הזו לתושבים, הם הציעו לו הצעה: תפזר אותם בכל שכונות העיר. למה שכולם יתרכזו אצלנו?

ראש העיר קיבל את עצתם, והחליט לפזר אותם ברחבי העיר, כך שגם השפעתם על התושבים תקטן, וגם ההשפעה החיובית של התושבים עליהם תגדל. יש לו עשר שכונות בעיר, והוא החליט לפזר 10% אלו בכל השכונות, כך שבכל שכונה יהיה 1% של נרקומנים. כאשר הם בייחד הם מעצימים אחד את השני, אך באחוז קטן הם ייבלעו בקהילה, ולכולם ייטב. אמר וביצע. עבר משכונה לשכונה, אסף את התושבים והסביר להם את העניין, ופיזר את הנרקומנים בשכונות. לתושבי השכונות זה לא ממש התאים, אך הבינו שאין ברירה, וזה עדיף לכולם, ועליהם לשאת בנטל החברתי, ולא להטילו על שכונה אחת. רק תושבי השכונה העשירית גילו התנגדות חריפה. “בשום אופן לא יהיו פה נרקומנים”. ראש העיר נדהם: “מה אתם מציעים?”

“שילכו לעיר אחרת”, “שילכו לחוץ לארץ”, “צריך להכניס אותם לכלא”, “לסגור אותם במוסדות”, “שימשיכו לגור בשכונה בה הם גרים, להם זה לא מפריע”, “לשכונה בה הם גרים כבר יש חזקה עליהם, הם שלהם וזו הבעיה שלהם”, “שההורים שלהם יטפלו בהם”, “לזרוק אותם לים”, “לנו זה לא מתאים, ולא מעניין אותנו שום דבר חוץ מזה”, “זכותנו וחובתנו לחשוב בראש ובראשונה עלינו ועל ילדינו”.

ראש העיר הסביר באדיבות מדוע כל הצעותיהם לא הגיוניות, אך משהבין שהם לא מחפשים את ההיגיון בכנות, אמר להם ישירות: אתם חבורה של סוציומטים, חושבים רק על עצמכם. אינכם מוכנים לשאת בנטל החברתי כמו כולם, ייחד עם כולם.

התושבים נזעקו: אנחנו??? אתה יודע כמה חסד יש פה? כל יולדת מקבלת ארוחות שבועיים. כשמישהו חולה או יושב שבעה כולם מתגייסים לעזרה. אנחנו שולחים ארוחות לכל הנזקקים בשכונות מסביב, ועוד ועוד.

זה לא משנה, אמר ראש העיר, אתם בוחרים למה כיף לכם לעזור, ולא מתמודדים, כמו כולם, עם הנטל החברתי כפי שהוא. אתם עושים חסד בשביל להרגיש טוב עם עצמכם, אבל אתם לא מוכנים לתת לבעיות הנתונות של החברה להתפזר באופן שווה גם אצלכם. כל התירוצים הקלושים מחביאים את המניע האמתי, בקשת נוחות.

למותר לציין, שהייתה זו השכונה של הגרעין התורני.

שיעורים נוספים