הלכות חג הסוכות לחיילים , ז' כסלו התשע"ו, הרב דוד ניסני

א. חייל הנמצא בשמירה בבסיס, אבטחה שוטפת ומעוניין לאכול מאכלים החייבים בסוכה. האם יכול לאכול מיד שלא בסוכה או שעליו להמתין עד לסיום השמירה או התרגיל ולאכול בסוכה?

תשובה: לעניין חייל בשמירה: מובא בגמרא (סוכה כו ע”א): שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי העיר בין ביום ובין בלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. ונפסק הדין להלכה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף ט. לאור האמור, מותר לחייל לאכול בזמן השמירה שלא בסוכה, אך שלא בזמן השמירה עליו לאכול רק בסוכה.

אין צורך לומר שחיילים בתרגיל או בשמירות בשטח יכולים לאכול ואינם חייבים בסוכה שכן הם נחשבים להולכי דרכים הפטורים מן הסוכה.

לעומת זאת חיילים שאינם נמצאים בפעילות שאינה מאפשרת לאכול בסוכה, צריכים לאכול בסוכה שסמוכה לחדר האוכל ולא בחדר האוכל.

ב. ברוב הבסיסים יש סוכה הצמודה לחדר האוכל. נוח לאכול בסוכה שכזו, אך קשה מאד לישון בה. לעיתים החיילים צריכים לקום לשמירה באמצע הלילה ולא ניתן לאתר אותם אם ישנו בסוכה כדי להעיר אותם. האם יכולים לישון בחד?

תשובה: בגמרא סוכה כו ע”א נקבע: “מצטער פטור מן הסוכה”. ופסק השולחן ערוך אורח חיים סימן תרמ סעיף ד: “מצטער פטור מן הסוכה. אבל בלילה ראשונה אפילו מצטער חייב לאכול שם כזית. איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם“. ובביאור הלכה, שם, ד”ה מפני הרוח הביא את דברי הלבוש שכתב “דאפילו יש לו כרים וכסתות להנצל מן הצינה גם כן יש להקל, דאין כל אדם יכול לטרוח בכל לילה להביאם שם ולמחר לפנותם”. אשר על כן במקום בו יש צער וטרחה לישון בסוכה מותר לישון בחדר.

אם אינו מצטער וצריך לקום לשמירה באמצע הלילה, ידאג להתעורר לבד לשמירה (על ידי שעון מעורר הקיים בכל טלפון סלולארי), וידאג ליידע את השומר שלפניו שהוא מגיע לשמירה בכוחות עצמו.

ג. האם ניתן לקיים מצוות נטילת לולב בסט אחד של ארבעת המינים המסופק על ידי הצבא לכל חיילי הבסיס?

תשובה: בחול המועד אדם יוצא ידי חובה בלולבו של חברו, ולכן אין כל בעיה להשתמש בארבעת המינים של הצבא. הבעיה מתעוררת ביום הראשון, בו ארבעת המינים צריכים להיות של הנוטל, וכפי שנלמד מן הפסוק ולקחתם לכם – משלכם. אמנם במקומות רבים לא היה לבני הקהילה אלא סט אחד, ומנהג קדום ביותר הוא שכל בני הקהילה יוצאים בו ידי חובתם, על פי האמור בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרנח סעיף ט: “מה שנוהגים במקום שאין אתרוג מצוי שכל הקהל קונים אתרוג בשותפות, הטעם מפני שכיון שקנאוהו לצאת בו מסתמא הוי כאילו פירשו שכל הקהל נותנים חלקם לכל מי שנוטלו לצאת בו על מנת שיחזירוהו להם”.

כלומר, כל מי שנוטל את הלולב מקבל אותו במתנה גמורה מן הצבא, ולאחר שיצא ידי חובה מקנה אותו לצבא בחזרה. מאחר שלא כל אדם מבין תהליך זה המליץ המשנה ברורה ס”ק מב, לכל אחד שיכול לרכוש סט לעצמו. אמנם מי שאינו יכול (וכגון שהיה בבסיס בימים שלפני סוכות) יצא ידי חובה בארבעת המינים של הצבא.