אהיה אשר אהיה , י"ח טבת התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

בשעה שמשה רבנו עומד נוכח מעמד הסנה, ונדרש ללכת ולהנהיג את בני ישראל בדרכם ליציאה ממצרים, שואל משה את הקב”ה: “הנה אנוכי בא אל בני ישראל, ואמרתי להם: אלהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי – מה שמו, מה אומר אליהם?”

תשובת ה’ היא מורכבת, ונושאת בתוכה שלשה חלקים שונים: “ויאמר אלהים אל משה: אהיה אשר אהיה. ויאמר: כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם. ויאמר עוד אלהים אל משה: כה תאמר אל בני ישראל, ה’ אלהי אבותיכם, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שלחני אליכם – זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור”.

שלש פעמים שונות חוזר הפסוק על המילה “ויאמר”, לומר לנו שיש כאן שלש אמירות שונות: בראשונה עונה ה’ למשה  ‘אהיה אשר אהיה’, לאחר מכן מצווה את משה לומר ‘אהיה שלחני’, ולבסוף מתגלה בשם הויה, שמו המפורש. ויש לעיין במשמעות הדבר. וכבר רש”י מביא שחז”ל עמדו על קושי זה ודרשו: “אהיה אשר אהיה – אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו: רבש”ע, מה אני מזכיר להם צרה אחרת? דיים בצרה זו! אמר לו: יפה אמרת, כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם”. אלא שיש מקום לעיין גם בדרשה זו, שלכאורה עוקרת את הפסוק לגמרי מפשטו – שהרי על פי הפשט ברור ש’אהיה אשר אהיה’ אין פירושו שאהיה עימם בצרה זו או אחרת.

ונראה שדווקא אם נעיין בפשוטו של מקרא, נגלה שהעומק של הפשט מתחבר לעומק הדרש, ואכן גם המדרש מתיישב על פי פשוטו של מקרא. מהו, אם כן, פשט הכתוב? משה שואל את הקב”ה כיצד לתאר אותו בפני עם ישראל – “ואמרו לי ‘מה שמו?’, מה אומר אליהם?” בפשטות נראה שהקב”ה מסרב לענות ישירות לשאלה, אלא דוחה את משה באמרו “אהיה אשר אהיה” – מה אכפת לך או להם מה שמי – אהיה מי שאהיה, העיקר שאני מוציא אותם ממצרים… הבנה זו מתחזקת במיוחד לאור העובדה שכאן עדיין לא אומר הקב”ה למשה “כה תאמר לבני ישראל”, ומשמע שאכן אין עדיין תשובה כיצד לענות לבני ישראל, אלא התנערות מעצם השאלה. ואף על פי כן, מתוך התנערות זו יוצאת לבסוף התשובה – “כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם”.

אם נעיין במקורו של המדרש (שמות רבה ג,ו) נגלה שמייד לפני הדרשה המובאת ברש”י, מובא מדרש נוסף, שאף הוא רואה את הפסוק כך:

“ויאמר אלהים אל משה, אמר רבי אבא בר ממל אמר ליה הקב”ה למשה שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, בה’, כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים, וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות, וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי, וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה’, שאין ה’ אלא מדת רחמים שנאמר (שמות לד) ה’ ה’ אל רחום וחנון, הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי”.

“שמי אתה מבקש לידע? לפי מעשי אני נקרא” – זהו, על פי המדרש, פירושם של המילים ‘אהיה אשר אהיה’ – אין מקום לשאלה מה שמו, שכן אני נקרא לפי מעשי, לפי מה שאהיה – אהיה… לפי האופן שבו אתגלה בעולם, כך יהיה שמי באותה שעה.

מתוך מדרש זה ניתן להבין מדוע חשוב למשה לומר לבני ישראל מה שמו של הקב”ה, ומדוע הוא חושב שזה יהיה כל כך חשוב עבורם. השם מבטא מהות, וכאשר הקב”ה מתגלה אלינו בשם מסויים, הרי זה מבטא את הנהגתו של הקב”ה שבה הוא מנהיג את עולמו. אך הקב”ה הוא ‘אהיה אשר אהיה’ – פעמים שהוא מנהיג את העולם במידת הדין, פעמים במידת הרחמים וכו’. לכן לא ניתן לומר מראש באיזו מידה ינהיג הקב”ה את עם ישראל, אלא לפי מעשינו תהיה הנהגת ה’ יתברך אותנו.

על פי הבנה זו, מתאימים מאד דברי המדרש שהביא רש”י, שבתוך המילים ‘אהיה אשר אהיה’ מקופל גם המסר שאהיה עמכם בגלות אחרת, שהרי אם הקב”ה אינו רק אל מלא רחמים, אלא מנהיג בכל שעה לפי מעשינו, הרי שעתידה להיות גם צרה אחרת, שתבוא בעקבות חטאינו, שכן אין צדיק בארץ אשר יעשה הטוב ולא יחטא. ולכן אומר הקב”ה למשה “כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם”, כלומר לבני ישראל תאמר רק שאהיה עמהם ואציל אותם, ואל תאמר להם מה שמי, כי אין אפשרות להגדיר אותי בשם מסויים כלשהו.

ולאחר כל זאת מופיעה אמירה נוספת: ” ויאמר עוד אלהים אל משה: כה תאמר אל בני ישראל, ה’ אלהי אבותיכם, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שלחני אליכם – זה שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור”. יש שם אחד שהוא השם המפורש, ואמנם איננו התגלות ספציפית של הנהגת דין או רחמים וכדומה, אך הוא שמו המפורש של הקב”ה, היה הווה ויהיה – אלהי האבות בעבר, זה שמי לעולם בעתיד, והוא זה שגם שלח אליכם את משה – בהווה, להצילכם מכל הצרות הבאות עליכם.

שיעורים נוספים