שיעור מרתק באיגרת תימן:

הרמב”ם כתב את איגרת תימן בשנת ד’תתקל”ד. באותה התקופה הקהילה היהודית בתימן סבלה מפרעות קשות וגזירות שמד. הרמב”ם כתב מענה למנהיג יהודי תימן ששאל אותו על פשר הפרעות והייסורים. בד בבד באותה התקופה הופיע משיח שקר בתימן. באגרת זו הרמב”ם מסביר כיצד להבחין בין נביא שרק לנביא אמת. נוסף על כך הרמב”ם השקיע מאמצים לעידוד רוחם של יהודי תימן ומצביע על עליונותה של היהדות על הנצרות.

(קובץ השמע נמצא למטה)

איגרת תימן הקדמת הרמב”ם:

מני אנא משה ברבי מיימון הדיין ברבי יוסף החכם ברבי יצחק הרב ברבי עובדיה הדיין ז”ל.
חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו.
לכבוד גדול וקדוש מר ורב יעקב החכם הנחמד היקר הנכבד, בן כבוד מר ורב נתנאל ז”ל, בן אלפיומי. ובכלל כל אלופינו אחינו כל תלמידי הקהילות אשר בארץ תימן.
ישמרם צורך ויגן בעדם אמן סלה.

על שרשי האמת יעידו גזעיהם,
ועל טוב המעיינות ישהידו נובעיהם.
ואומנם כי משורש האמת פרח נצר נאמן,
וממעיין החסד נהר גדול נמשך בארץ תימן.
להשקות בהם כל גנים. להפריח הניצנים.
והנה הוא לאיטו נדבר.
כל עייף וצמא במדבר.
ובו מצאו ספקם ודיים.
כל עוברי דרך ואיי הים.
לכן העבירו קול בספרד ובספרויים.
מקצה השמים ועד קצה השמים.
הוי כל צמא לכו למים.
והסוחרים כולם יחד לשואליהם עונים
כי מצאו מטע יפה ונעמן.
ומרעה טוב כל רזה בו ישמן.
ולרועיהם בו מרעה נאמן.
יושבי ארץ תימן.
וכי הם לדל נותני לחמו.
מסעד לעשיר מקדימי שלומו.
הליכות שבא קוו למו.
וידם לכל עוברי דרך מתוחה.
וביתם פתוחה לרווחה.
ועמם מצאו הכל מנוחה.
ונסו יגון ואנחה.
וכל היום הוגים בתורת משה.
הולכים בדרך הורה רב אשי.
רודפי הצדק.
ומחזיקי הבדק.
מעמידי עקרי התורה על תלם.
מקבצים נפזרי ה’ במלולם.
מקימי כל המצות בדקדוקיהם במקהלותם.
אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותם.
ברוך ה’ אשר לא השבית מקימי תורה ושומרי חוקים.
באיים הרחוקים.
כאשר הבטיחנו בטובו וחסדו.
על ידי ישעיהו עבדו.
ואתם האות כאשר הודיענו.
מכנף הארץ זמירות שמענו.
יסעדכם ה’ להקים דת וחקה.
לשמור משפט וצדקה.
לנצור מצוותו ודתו.
לאחוז בבריתו. אמן סלה:
וכאשר הגיע אלינו כתבך יקירנו למצרים.
נעמו כל אוזניים.
כי תאווה הוא לעיניים.
והוא העיד בפנינו עליך
כי ממשרתי השם אתה העומדים בהיכלו.
החונים על דגלו
ומרודפי התורה ואהבי דתותיה.
השוקדים על דלתותיה.
יפתח ה’ לך את מצפוניה.
וימלא לבך מצפוניה. ויהיו דבריה נר לרגליך.
ואור לנתיבתך:

וזה אשר אמרת ידידנו בכתבך, כי שמעת מקצת אחינו אנשי גליותנו ישמרם צורם,
שהם מהללים אותי ומרבים ומנשאים ועורכים אותי לגדולי איתנים –
לפי אהבתם סיפרו.
ובטובם ובחסדם דיברו וחיברו.
ודבר דבור על אופניו ממני שמע.
ואל אדם אחר אל תישע.
אני קטן מקטני חכמי ספרד.
אשר עדים בגלות הורד.
ותמיד אשקוד במשמרותיי.
ולא השגתו חכמת אבותיי.
כי ימים רעים וקשים פגעונו.
ובשלוה לא התלוננו.
יגענו ולא הונח לנו.
אבל רצתי אחר הקוצרים בכל שבילים.
ואלקטה בשבלים.
אקבץ הבריאות והמלאות.
והצנומות והרקות לא אבעט.
זה שבתי הבית מעט.
ולולי ה’ שהיה לנו ואבותינו ספרו לנו.
לא השגתי המעט אשר אספור.
וממנו תמיד אשבור.

ועל אודות ידידנו תלמידנו ר’ שלמה סגן הכוהנים החכם הנבון, אשר אמרת בכתבך כי הוא מרחיב פיהו במהללנו,
ומאריך לשונו בשבחנו.
לשון הבאי דבר בתשוקתו
והגדיל לספר באהבתו ובחמלתו.
ישמרהו צורו וגואלו, ויהיה כגן פורח.
ויחזירהו אלינו שלם ושמח.
ושאר ענייני כתבך אשר שאלת להשיבך עליהם
כך ראיתי להשיב בלשון קדר וניבו.
למען ירוץ הקורא בו.
בכל האנשים והטף והנשים.
כי תשובת עניינו אחד.
ראויה לעמוד עליה כל קהילותכם יחד:

לשיעורים נוספים באיגרת תימן לחץ כאן
לשיעורים נוספים מאת רועי אהרוני לחץ כאן