איכה , ו' אב התשע"ה, הרב אלעזר אהרנסון

הביטוי ‘איכה’ בולט מאד בחזרה הכפולה והמשולשת בסמיכות לתשעה באב: בפרשת דברים, הנקראת תמיד לפני תשעה באב, אומר משה לעם ישראל  “איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם”, פסוק שמקובל לקרוא אותו במנגינת מגילת איכה ולהדגיש בכך את הקשר שאינו קשר לשוני בלבד; לאחר מכן מהדהדים באזנינו דברי ישעיהו בהפטרה המיוחדת לשבת חזון, הנקראת תמיד בשבת זו: “איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה? מלאתי משפט, צדק ילין בה – ועתה מרצחים”; ולבסוף, בקריאת מגילת איכה עצמה, מקונן ירמיהו בלשון איכה שוב ושוב: “איכה ישבה בדד העיר רבתי עם”, “איכה יעיב באפו ה’ את בת ציון, השליך משמים ארץ  תפארת ישראל”, “איכה יועם זהב, ישנא הכתם הטוב, תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות”, “בני ציון היקרים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרס, מעשה ידי יוצר”.

חז”ל מתייחסים לחזרה זו ואומרים (מדרש איכה רבה א’):

שלשה נתנבאו בלשון איכה: משה ישעיה וירמיה… אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר ‘איכה אשא לבדי טרחכם’, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר ‘איכה היתה לזונה’, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר ‘איכה ישבה בדד’.

את המילה ‘איכה’ מקובל לפרש כצורה מוארכת של המילה ‘איך’ – איך קרה הדבר הזה. בלשון התנ”ך אנו מוצאים פעמים רבות לשון מוארכת, כמו למשל דברי יעקב ליצחק (בראשית כז, יט) “קום נא שבה ואוכלה מצידי”, וכדומה.

אולם במבט שני, נראה שיש לפרש הפוך: המילה איכה היא הצורה המקורית, והמילה ‘איך’ היא קיצור שלה. מילת השאלה ‘איכה’ מתאימה לסדרה של מילות שאלה שמורכבות מהלחם של שתי מילים שונות, כמו למשל ‘איזה’, במשמעות ‘אי זה’ – היכן הוא הדבר שעליו נאמר “זהו הדבר”; וכמו ‘איפה’, במשמעות ‘אי פה’ – היכן הוא המקום שעליו נאמר “פה הוא המקום”. כך גם המילה ‘איכה’ משמעותה ‘אי כה’, על מה נאמר “כה היה הדבר”, באופן זה התרחש.

הבנה זו נותנת עומק חדש להבנת המדרש, הפותח באמירה כללית: “שלשה נתנבאו בלשון איכה”. אל מול אמירה זו אנו מוצאים את דברי הספרי (במדבר קנג) : ‘זה הדבר’, מגיד שכשם שנתנבא משה ב’כה אמר’ כך נתנבאו הנביאים ב’כה אמר’, ומוסיף עליהם משה שנאמר בו ‘זה הדבר’.

משה רבינו, המתנבא באספקלריא המאירה, מתנבא בלשון ‘זה הדבר’ – כאדם שרואה באופן ברור ויכול להצביע באצבע ולומר ‘זה’. יחד עם זאת, משה מתנבא גם ככל שאר הנביאים בלשון ‘כה אמר’ –בלשון שרואה את הדברים בערך, ‘כה’, כדברים האלה דיבר ה’, ולא בלשון מדוייקת כמו ‘זה הדבר’. אולם מעבר לשתי לשונות אלו, גם משה וגם ישעיה וירמיה מתנבאים גם בלשון ‘איכה’, היא לשון ‘אי כה’, הלשון המקוננת על אבדן הנבואה ועל אבדן ההתגלות האלוקית המופיעה במילה ‘כה’, שהיא גם שם משמותיו של הקב”ה (ראה זהר בלק קצח ע”א).

ובדומה לזה אומרים חז”ל (זהר קמג ע”ב) שבזמן החורבן הקב”ה “השיב אחור ימינו”, ועברה כוס של ברכה מימין לשמאל, וכל העליונים והתחתונים מקוננים עליה ‘איכה’, אי – כה, כוס של ברכה מה תהא עליה.

חז”ל קושרים את המילה איכה גם לפנייתו של הקב”ה לאדם הראשון לאחר החטא: “אייכה?” (פתיתחתא דאיכה רבה ד’):

“אמר הקב”ה: אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין וקוננתי עליו איכה… שנאמר ‘ויאמר לו איכה’, איכה כתיב”.

המילה ‘אייכה’ שנאמרת לאדם הראשון מקפלת בתוכה יותר מאשר סתם פתיחה לשיחתו של הקב”ה עם אדם הראשון. בתמצית מתייחס לכך הרב קוק זצ”ל באורות הקדש (ח”ג עמ’ קמ) בפיסקה המפורסמת הנקראת ‘בקשת האני העצמי’: “חטא אדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואיבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת ‘אייכה’, מפני שלא ידע נפשו, מפני שה’אניות’ האמיתית נאבדה ממנו”.

כאשר אדם, או עם, מתנכר לעצמיותו ומאבד את האני הפנימי שלו, הוא מאבד את היכולת להשיב על שאלת ‘אייכה’, היכן אתה נמצא, וממילא בא החורבן והקינה ‘איכה’ – אי כה, שכן גם ההתגלות האלוקית המתגלה בנבואה של ‘כה אמר ה’ ‘, אף היא נאבדת ממנו.

ומכאן אנו באים אל התיקון – “התשובה הראשית היא שישוב האדם אל עצמו”, כפי שמלמד הרב זצ”ל באורות התשובה, ומתוך כך במקום איכה, נזכה להתגלות של כה אמר ה’, ונראה עין בעין בשוב ה’ ציון, “כי ניחם ה’ ציון, ניחם כל חרבותיה”.

שיעורים נוספים