אל הכהנים הלוויים ואל השופט , ז' כסלו התשפ"א, תלמידי ובוגרי הישיבה

במערכת דמוקרטית אנו רגילים לדבר על ‘הפרדת רשויות’ – לא ייתכן שתהיה שליטה של הרשות המחוקקת על השופטת, או מעורבות של הרשות המבצעת בהחלטות הרשות המחוקקת וכדומה, שכן דווקא ההפרדה המוחלטת דרושה על מנת ליצור איזון בין הרשויות השונות, כך שלא יווצר מצב שבו רשות אחת שולטת במדינה ביד חזקה ומרכזת בידי עצמה את כל הסמכויות, ובכך עוקרת למעשה את שלטון העם מלהתקיים.
לא הפרדת רשויות, אלא עירוב רשויות משונה אנו מוצאים בפרשת השבוע בתוך הרשות השופטת: “כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט… וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט” (דברים יז, ח-ט). יש לעיין בפסוק – לכאורה מה עניין הכהנים הלוויים לכאן? הלא הסנהדרין הגדולה היא הרשות השופטת, והיא גם המפרשת את חוקי התורה, ואליה צריך לבוא – אל השופט אשר יהיה בימים ההם, ולכאורה לא אל הכהנים.
אם נעיין היטב בפשט הפסוק, נוכל לגלות שהפסוק עצמו יוצר באופן ייחודי ומובנה את העירוב הזה בין מעמד הכהונה ובין בית הדין והרשות השופטת. לשם כך נעיין שוב בפסוק כולו:
“כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט”.
הפסוק מציין מספר תחומים שבהם ניתן וראוי לפנות לרשויות המוסמכות. חלק מההגדרות הן כלליות ונוגעות לדיני ממונות ועניינים שבין התובע לנתבע – בין דין לדין, דברי ריבות בשעריך; אך בתוך רשימה זו מופיעים גם דברים ש”בין דם לדם”, “ובין נגע לנגע”, ויש להבין מה פשרם. הנגעים בוודאי קשורים דווקא לכהנים, שהם היחידים שרשאים לראות נגעי צרעת ולדון בדיניהם.
נראה שפסוק זה נכתב בהתאמה, בתקבולת פנימית הלוקחת שני עניינים ומרכיבה אותם זה בתוך זה כתאומים סיאמיים (יש לציין כי דרך זו לפרשנות פסוקים מופיעה במקומות נוספים בתנ”ך, ומופיעה כבר בספרי הקדמונים כפירוש לפסוקים שונים). לצורך הבנת פרשנות זו לפסוק, כדאי להציג באופן ויזואלי את חלוקתו הפנימית לנושאים כך:
“כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט,
בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין
וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ,
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקֶיךָ בּוֹ.
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם
וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט”.
למעשה אנו עוסקים כאן בשתי רשויות שופטות – רשות הכהונה ורשות בית הדין הגדול (“השופט אשר יהיה בימים ההם”). יש לקרוא את הפסוק בהתאמה: הכהנים שופטים בעניינים הקשורים לטומאה וטהרה – דמים ונגעים (כאמור, לגבי נגעי הצרעת ברור בפשט הכתובים בספר ויקרא שרק לכהנים ישנה סמכות לשפוט ולהכריע איזה נגע טמא ואיזהו טהור), ואילו השופט עוסק בדינים ובדברי ריבות. כמובן, בכל מקרה של ספק ומחלוקת, יש לפנות אל הערכאה העליונה, היושבת בבית המקדש בירושלים – הסנהדרין הגדולה וגם הכהן הגדול.
אם כן, לפנינו שתי רשויות שופטות, שניתן להתוות באופן כללי את חלוקת התחומים ביניהן. מדוע איפוא הפסוק מערב אותן זו בזו עד שקשה לחשוף את הגופים השונים המעורבים כאן?
המדרש עונה על שאלה זו על דרך הדרש [ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קנג]:
“אל הכהנים הלוים – מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים. יכול מצוה, ואם אין בו יהא פסול? תלמוד לומר ואל השופט, אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר”.
מדרש ההלכה לומד מן הפסוק, שיש ערך בחיבור שתי המסגרות השופטות באופן שבסנהדרין יהיו בין השאר גם כהנים ולוויים. אמנם אין זה דין מעכב, אך יש בכך עדיפות. בפשטות המשמעות היא שאם יש שני מועמדים להצטרף לסנהדרין, ואחד המועמדים הוא כהן – הרי יש לו עדיפות על חברו.
נראה שגם ברובד הפשט יש משמעות לדרך הספרותית המיוחדת שבה בחרה התורה ללמד דין זה, באופן של עירוב וחיבור שתי הרשויות השופטות לפסוק אחד מעורב, ללמדנו שלמרות שישנם תחומים הקשורים יותר לרוחניות, כדיני טומאה וטהרה, בהם באופן מובהק שופטים הכהנים, כפי שתפקידם מוצג בספר מלאכי “כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת הוּא”, אף על פי כן גם בית הדין הגדול אינו רק סמכות ניהולית חילונית כביכול שתפקידה לסדר את ניהול החברה התקין בנושאים שבין אדם לחבירו, אלא אף ‘דברי ריבות בשעריך’ הם חלק מהתגלות דבר ה’ בעולם, כל ויכוח שבין אדם לחבירו וכל דיון ממוני הוא מקצוע בתורה, ואיננו מנותק ממנה. בית הדין עוסק בגילוי דבר ה’ בעולם, ולא רק בתיקון הסדר החברתי.
העירוב בפסוק בין הכהנים הלוויים לבין הסנהדרין מלמד אותנו על תפקידם הרוחני של הסנהדרין. וזהו גם עומק ההלכה שלומד מכך המדרש – שיש עדיפות שכהנים ישבו בהרכב הסנהדרין – כי מאחר שהם במהותם, באישיותם ובתפקידם, אנשי רוח תורניים שמפיצים ומעמיקים את התורה בעם ישראל, הרי אך מתאים הוא שהם ישתתפו בסנהדרין ויאצילו עליה מרוחם הטהור.
ומתוך הבנה זו אנו שבים ומתפללים – “השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה”, שנזכה במהרה לראות רשויות שופטות שהופעת דבר ה’ בעולם היא זו שעומדת לנגד עיניהן.

שיעורים נוספים

שיעורים אחרונים מאת הרב