אעברה נא ואראה , ז' אב התשע"ה, הרב אלעזר אהרנסון

פרשת השבוע נקראת ‘ואתחנן’ על שם התפילות שהרבה משה רבנו להתפלל ולהתחנן לפני הקדוש ברוך הוא שיכניס אותו לארץ ישראל – אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. חז”ל אומרים שמשה רבינו התפלל 515 תפילות, והדבר רמוז במילה ‘ואתחנן’, שהגימטריה שלה היא 515.

בגמרא מסכת ברכות דף לב, למדו חז”ל מתפילתו של משה רבנו שני דברים מאד מרכזיים בענייני תפילה:

א. דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקב”ה ואחר כך יתפלל. מנלן? ממשה, דכתיב (דברים ג, כג) “ואתחנן אל ה’ בעת ההיא”, וכתיב: “ה’ אלהים, אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך”, וכתיב בתריה “אעברה נא ואראה את הארץ הטובה” וגו’:

הלכה זו היא הלכה שאנו מקיימים יום יום שלש פעמים ביום – בכל תפילת עמידה אנחנו פותחים בשלש ברכות של שבח, ורק לאחר מכן מתפללים ומבקשים את בקשותינו – גאולה, סליחה, פרנסה, דעת, תשובה, קיבוץ גלויות וכו’.

ב. “אמר ר’ אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, ואף על פי כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אעברה נא ואראה”

דברי ר’ אלעזר אינם הלכה מהלכות תפילה, אלא אמירה על חשיבותה של התפילה, שעולה על חשיבותם של מעשים טובים.

בוודאי אף אדם לא יחלוק על חשיבותה הרבה של התפילה. אבל דברי ר’ אלעזר קשים ותמוהים מאד: ר’ אלעזר אומר שמשה רבינו לא נענה אלא בתפילה – אבל לכאורה משה רבינו לא נענה! הרי משה ביקש להכנס לארץ ותפילתו לא התקבלה, וה’ אמר לו “רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה”! מדוע, אם כן, אומר ר’ אלעזר שמשה רבינו נענה בתפילתו?

מוזרים גם דבריו של ר’ שמלאי – מדוע אנו לומדים כיצד להתפלל, דווקא מתפילה שלא נענתה? אולי נלמד מתפילות  אחרות של משה רבינו שכן נענו!

יש לבאר את הדברים על פי דברי רש”י בפסוק כז:

“וראה בעיניך – בקשת ממני ואראה את הארץ הטובה אני מראה לך את כולה שנאמר ויראהו ה’ את כל הארץ”:

רש”י אומר שתפילתו של משה רבינו כן נענתה באופן חלקי – אמנם הוא לא זכה להיכנס לארץ אך הוא זכה לראות אותה. בעצם מה ביקש משה רבינו? “אעברה נא ואראה” – אז הוא לא עבר אבל כן ראה. כביכול הקב”ה קיים את בקשתו של משה אך רק את חציה. ולכן ניתן ללמוד מתפילה זו כיצד ראוי להתפלל.

אלא שגם דברי רש”י צריכים הבנה: האם הקדוש ברוך הוא ‘תופס את משה על המילה’? נכון שמשה אמר “אעברה נא ואראה”, אבל האם הוא באמת התכוון שהוא רוצה לראות את הארץ בלי להיכנס אליה? מה התועלת בזה? בדרך כלל אם מראים למישהו דבר שהוא מאד רוצה אבל לא נותנים לו, הרי הוא מתאווה מאד לדבר ומצטער שאיננו יכול לקבל אותו! אם כן, לאיזו מטרה מראה הקב”ה למשה את כל הארץ?

יש להבין שמשה רבינו מלכתחילה רצה להיכנס לארץ לא בשביל להנות מפריה או בשביל לשבוע מטובה. משה רבינו ידע שאם הוא ייכנס לארץ יזכה כל עם ישראל מייד לגאולה שלמה שאין אחריה גלות וייסורים. זוהי מדרגתו של משה – מדרגת הנצח. לכן כל דבר שקשור למשה הוא נצחי – כמובן התורה שנקראת ‘תורת משה’ היא נצחית, כך גם לוחות הברית שגנוזים בארון ויתגלו במהרה בע”ה בבית המקדש השלישי, ואפילו המן שירד משמים והיה בכל יום רק לאותו היום – גם ממנו לקח משה מלא העומר מן והניח בצנצנת למשמרת לדורות, וגם המן הזה גנוז לנצח עם ארון הברית. משה הבין שאם הוא ייכנס לארץ גם ארץ ישראל תהיה שלנו לנצח, לא על תנאי וללא תלות במעשים שלנו.

אמנם לא זכינו שמשה רבינו ייכנס לארץ. אך הקב”ה זיכה אותו לראות את הארץ – והראייה של משה השפיעה הרבה. כאשר משה רבינו רואה את הארץ הוא לא רואה רק נוף יפה, חז”ל אומרים שהקב”ה הראה לו דור דור וסופריו, דור דור ודורשיו – את כל העתיד של עם ישראל לאורך ההיסטוריה כולה. הראייה של משה רבינו יצרה קשר רוחני של עם ישראל אל ארץ ישראל, כך שגם כאשר עם ישראל גלה מארצו, תמיד נשארו בה יהודים, ותמיד גם היהודים בכל רחבי הגלות המשיכו להיות קשורים לארץ ישראל, להתפלל לכיוונה ולבקש לשוב אליה במהרה.

כך ראייתו של משה רבינו את ארץ ישראל הייתה חלק מיצירת הקשר לארץ ישראל לדורות, ולכן אפשר לומר שתפילתו אכן נענתה באופן חלקי, גם אם לא זכה להכנס לארץ.

שיעורים נוספים