ללא ספק הכלי המרכזי במשכן הוא ארון הברית. הוא הכלי שמוזכר ראשון, הוא הכלי שנמצא בלב ליבו של קודש הקדשים, והשכינה מתגלה למשה רבנו [ודרכו אל עם ישראל] מבין שני הכרובים השוכנים על הארון. מרכזיותו של הארון בולטת במיוחד בכניסה לארץ: הארון הוא זה שעובר לפני עם ישראל ויורד אל הירדן, והוא למעשה זה שקורע לפניהם את הירדן. כלומר, ודאי הקדוש ברוך הוא, הוא זה שקורע את הירדן… אבל כשם שמשה רבנו עושה את האותות באמצעות המטה, כך בתקופת יהושע הירדן נבקע מפני הארון. יהושע מצווה להקים מצבה בת שתים עשרה אבנים, והוא מדריך את עם ישראל – “כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם, וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם – אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה’ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם” (יהושע פרק ד פסוקים ו-ז).
וכך מסופר גם בפרק ג, שברגע שנטבלו כפות רגלי הכהנים נושאי הארון בקצה המים – נקרע הירדן.
חז”ל מוסיפים עוד שני ניסים מופלאים שאירעו בארון לקראת קריעת הירדן:
נס ראשון, שיהושע מכנס את כל ישראל ואומר להם “גושו הנה ושמעו את דברי ה’ אלקיכם”. אומרים חז”ל – מה פירוש ‘גושו הנה’? מלמד שנעשה נס, והחזיק מועט את המרובה, ונצטמצמו כל ישראל בין שני בדי הארון.
נס שני שמספרים עליו חז”ל, הוא שהכהנים נושאי הארון לא חצו את הירדן, אלא חזרו לאחוריהם, ועלו חזרה לעבר הירדן המזרחי, ומיד הירדן חזר לזרום בשיא עוצמתו. נמצא הארון והכהנים מצד אחד של הירדן, וכל ישראל מן הצד השני! נשא הארון את נושאיו, הרים אותם באוויר ועבר בריחוף אל תוך ארץ ישראל.
שני הניסים הללו שאינם כתובים במפורש בפסוק, בעצם לא היו נצרכים. אין הכרח להכניס את כל ישראל בין בדי הארון, ואין גם צורך שהכהנים יחזרו לאחור וייתקעו לבד בעבר הירדן המזרחי – הם יכלו פשוט להתקדם ולעלות אל עבר הירדן המערבי ואז לא היה צורך בנס הנוסף, שהם ירחפו פנימה אל תוך ארץ ישראל.
שני הניסים הללו למעשה מדגישים מאד את מרכזיות ארון הברית בכניסת ישראל לארץ. הארון הוא זה שנושא על גבו את כל עם ישראל, כולם מצטמצמים בין שני הבדים שלו והוא זה שלמעשה מכניס אותם לארץ.
המרכזיות של הארון היא בעצם חיסרון של עם ישראל. עם ישראל אינו נכנס לארץ בימי יהושע בזכות עצמו, אלא רק בזכות הברית האלוקית עם אברהם יצחק ויעקב, ולכן ארון הברית – הוא מבטא את הברית הזו שאיננה בטלה לעולם. ברית זו בחירה סגולית, בסגולת נשמת ישראל, ללא תלות במעשים ובהתנהגות של עם ישראל בפועל.
בברית בין הבתרים מתואר כיצד אברהם חוצה את הפגרים של בעלי החיים ששחט, “והנה עמוד עשן ולפיד אש עובר בין הבתרים האלה”. אומר לנו רש”י – דרכם של כורתי ברית שהם חוצים משהו ועוברים בין הבתרים שלו. דברי רש”י מבוססים גם על הפסוקים בירמיהו פרק לד, שם תחילה המלך צדקיהו כורת ברית עם אנשי ירושלים לשלח את העבדים העבריים לחופשי, אך לאחר מכן אנשי ירושלים לא עומדים בהתחייבותם:
(ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה’ אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר… (יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת:
…(יז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה’ אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ: (יח) וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו: (יט) שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל: (כ) וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ: (כא) וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם: (כב) הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם ה’ וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב:
מתברר שבמהלך כריתת הברית כרתו אנשי ירושלים עגל ועברו בין בתריו. מה המשמעות של טקס מוזר כזה? למה לחצות משהו ולעבור באמצע?
נראה שהכוונה היא שכאשר כורתים ברית, מזיזים הכל הצידה ומתמקדים בעיקר. כאשר אדם כורת ברית נישואין עם אשתו, הוא אמור להזיז הצידה את כל החסרונות ואת כל הרגעים היותר קשים, ולהתמקד אך ורק בתכונות החיוביות ובקשר הנשמתי העמוק שביניהם. כאשר הקדוש ברוך הוא כורת ברית עם ישראל, הוא אומר בכך שעם ישראל נשאר עם ה’, בלי תלות ובלי קשר למעשים שלו – “ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא”. גם כאשר עם ישראל כולו חוטא ופושע, “לא ייטוש ה’ עמו ונחלתו לא יעזוב”. זה לא אומר שאין עונשים ואין ייסורים שמביא עלינו הקב”ה, אך לעולם ה’ לא עוזב את עם ישראל ומחליפם באומה אחרת. זו המשמעות של ברית ה’ עם עם ישראל – יש סגולה ישראלית פנימית שגם אם איננה גלויה, היא קיימת בעומק הנשמה. לכן דווקא הארון הוא שמבטא את הברית הזו – שהרי הארון הוא בעומק קודש הקדשים, והוא הנקודה הפנימית ביותר של השכנת השכינה.
כך גם בתקופת הכניסה לארץ בימי יהושע – עם ישראל לא היה ראוי באותה תקופה לרשת את ארץ ישראל ובכל זאת זכה לכך, כדברי הפסוק בספר דברים (פרק ט פסוק ה):
“לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב”.
הנה, הפסוק אומר במפורש שעם ישראל לא היה זכאי לקבל את ארץ ישראל. ומדוע קיבל אותה למרות זאת? משתי סיבות – ראשית, הגויים שהתגוררו בארץ כבר כל כך חטאו והגדישו את הסאה בתועבותיהם, עד שנגזר עליהם לאבד את ארץ כנען; ושנית, בגלל השבועה שנשבע ה’ לאבותינו, שבועת הברית שאיננה תלויה במעשים.
הגמרא במסכת שבת (דף נה.) אומרת שלמרות שאנחנו מזכירים את זכות אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, זכות אבות כבר תמה. הזכויות הספיקו לשנים רבות, אבל לבסוף כלו הזכויות מפני העוונות, ותמה זכות אבות! הגמרא דנה האם זה קרה בימי הושע בן בארי, בימי חזאל, בימי אליהו או בימי חזקיה… אבל בכל מקרה כבר תמה זכות אבות.
אומר רבנו תם [דבריו מובאים בתוספות על הגמרא שם]: זכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה! הברית היא מוחלטת, איננה תלויה במעשים ולכן איננה יכולה להפסק! שהרי גם לעתיד לבוא נאמר “וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור”.
לכן הדגש שהארון הוא המבטא את הברית והוא המכניס את עם ישראל לארץ: כל ישראל מצטמצמים בין שני בדי הארון כי החיבור לברית הוא הנקודה שנותנת חיות לעם ישראל ומאפשרת להם את הזכות הרוחנית להכנס לארץ; לכן הארון הוא שקורע לפניהם את הירדן, ולכן יש צורך שהארון יהיה נושא אפילו את נושאיו, כדי לבטא שגם מבחינה רוחנית הארון – והברית שגנוזה בו – הם שנותנים לעם ישראל את הזכות להיכנס לארץ, וכך גם מבחינה רוחנית הארון נושא את נושאיו.