ארץ זבת חלב ודבש , כ"ח אב התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

שבחים רבים נאמרו על ארץ ישראל בפרשת השבוע, ואולי המפורסם מכולם הוא ‘ארץ זבת חלב ודבש’. הפירוש הפשוט של הפסוק הוא שארץ ישראל כל כך שופעת אוצרות חקלאיים, עד כדי כך שהבהמות שאוכלות את תבואת הארץ נוטפות חלב, וכן גם הדבש מהפירות מטפטף על הארץ מרוב שפע.

כך הגמרא מפרשת את הפסוק, במסכת כתובות דף קיא עמוד ב:

“רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר: היינו זבת חלב ודבש”.

תרגום ופירוש:

רמי בר יחזקאל נקלע לבני ברק, וראה שם עיזים שמלחכות עשב תחת עצי התאנה, והיה נוטף דבש מהתאנים מרוב מתיקותן ועסיסיותן, וחלב היה נוטף מן העיזים מרוב שהיו מבורכות ושבעות, והתערב החלב עם הדבש. אמר רמי בר יחזקאל: היינו ארץ זבת חלב ודבש.

הרב צבי יהודה קוק זצ”ל נהג להסביר, שמעבר לפשט על השפע העצום של ארץ ישראל, יש כאן עומק נוסף: הדבש והחלב הם שני דברים שבאים מהטומאה והופכים לטהורים. בדרך כלל יש עיקרון חד משמעי, שהיוצא מן הטהור טהור, והיוצא מן הטמא טמא. כלומר – כל דבר שיוצא מבעל חיים טמא הוא עצמו טמא ואסור באכילה. לדוגמא – חלב של פרה מותר בשתיה, כיוון שהפרה עצמה היא בעל חיים טהור. אבל לעומת זאת חלב של כלבה או חלב של לביאה אסור בשתיה מכיוון שהכלבה והלביאה עצמן אסורות באכילה.

הדבש והחלב הם לכאורה יוצאי דופן: הדבש בא מהדבורה, הלוקחת את הצוף מהפרחים, נושאת אותו בתוך גופה ואחר כך פולטת אותו בתור דבש. הדבורה עצמה היא בעל חיים אסור באכילה, ובכל זאת הדבש היוצא ממנה טהור ומותר באכילה.

לא זו בלבד: שאלה מעניינת שאלו את ר’ אברהם אבן עזרא – בזמנם פעמים רבות בתוך הדבש היו נשארות רגליים וכנפיים של דבורים, שהיו מייצרות את הדבש ורגליהם וכנפיהם היו נדבקות לדבש… אם כן, שאלו את ר’ אברהם אבן עזרא, האם מותר לאכול מן הדבש, הרי מעורבים בו חלקים של דבורים – ודבורה היא כמובן בעל חיים אסור באכילה!

ר’ אברהם אבן עזרא ענה להם במשפט מיוחד:

“פרשנו, רעבתן שבדבש נתבער ונשרף!”

כלומר: כבר ביארנו ופירשנו, שהדבורה הרעבתנית שהגיעה לדבש והשאירה בו רגל או כנף – כאילו נתבערה ונשרפה ובטלה לגמרי, והדבש מותר באכילה אפילו אם יש בו חלקי דבורים! שוב – הדבש הופך טמא לטהור!

המיוחד במשפט זה של האבן עזרא הוא שאפשר לקרוא אותו בארבע דרכים שונות בריבוע – גם מלמעלה למטה וגם מלמטה למעלה, גם מימין לשמאל וגם משמאל לימין:

פרשנו
רעבתנ
שבדבש
נתבער
ונשרפ

 

על החלב אומרים חז”ל “דם נעכר ונעשה חלב”, כלומר שהחלב של הפרה או של הכבשה שאנחנו שותים מיוצר מהדם – שכמובן אסור לטעום ממנו, ובכל זאת החלב עצמו מותר באכילה.

אם כן, גם הדבש וגם החלב באים מן הטומאה, מדברים שאסורים באכילה, והופכים להיות מותרים.

ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש – ארץ שיש בה יכולת להפוך גם את הטמא לטהור: התפיסה הרגילה היא שקדושה מצויה רק בתורה, במצוות, בבית הכנסת וכדומה. לעומת הדברים המקודשים בחיים יש מציאות של חולין – העבודה שכל אחד מאיתנו מתפרנס ממנה, הבית שבו אנחנו גרים, האוכל שאותו אנחנו אוכלים – כל אלו הם חולין ואין בהם קודש. או לפחות, כך נראה במבט ראשון. המעלה המיוחדת של ארץ ישראל היא היכולת לקדש גם את עולם החולין! לראות את החשיבות והקדושה גם בדברים חומריים ושקשורים לכאורה לעולם החולין. להבין שגם פרנסה היא דבר בעל ערך רוחני ויהודי, גם זוגיות פשוטה – זכו שכינה ביניהם, גם בית שיהודי בונה בארץ ישראל זה יישוב ארץ ישראל, וגם אומנות וספרות חשובים כדי לעדן את הנפש ולבטא את כוחותיה.

לא כל דבר הוא קדוש. יש גם דברים פסולים, דברים שאסורים על פי התורה, יש גם דברים שגם אם הם לא אסורים על פי התורה, ובכל זאת הם אינם ראויים משום שאין בהם אלא הבל ובזבוז זמן, שאינו עולה בקנה אחד עם רוח ההלכה  ורצון ה’. אבל בכל תחום – אומנות, מוזיקה, ספרות, הנדסה, הייטק, עריכת דין, פסיכולוגיה, ועוד ועוד – ניתן להוציא טהור מטמא וקודש מחול, ולמצוא את הקודש ואת רצון ה’ בכל הפינות הנסתרות ביותר בעולם החומרי.

שיעורים נוספים