דן ידין עמו , י"ט טבת התשע"ו, הרב ישי ויצמן

חז”ל מפרשים שברכתו של יעקב לדן מכוונת לשמשון, וכח הנהגה זה דומה להנהגתו של יהודה, שהוא “אחד שבטי ישראל”.

הקשר בין דן ליהודה קיים בהרבה מקומות, מראשית ימי ישראל ועד אחריתו.

מי הרג את עשו? בבבלי סוטה (יג ע”א) אומרים שחושים בן דן הרגו בפתח מערת המכפלה, בשעה שבאו בני ישראל לקבור את יעקב אביהם. בירושלמי (כתובות פ”א ה”ה וגיטין פ”ה ה”ז) אומרים שיהודה הרג את עשו, ובמדרש אגדה מובא שיהודה הרגו במערת המכפלה, בשעה שבאו יעקב ועשו לקבור את יצחק אביהם (עי’ בספרי על דברים לג פסוק ז).

הדיון מי הרג את עשו לא בא ללמדנו עובדות מן העבר. הוא עוסק בנפילתו של האומה המיוחסת לעשו. נפילתו של עשו באה יחד עם הגאולה השלימה: “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד’ המלוכה”.[1]

מתוך מדרש נוסף, ניתן לעשות שלום בין מחלוקת התלמודים הזאת (בראשית רבה צז, ט): “גור אריה יהודה”. זה משיח בן דוד, שיצא משני שבטים – אביו מיהודה ואמו מדן, ושניהם נקראו “אריה”, שנא’ “גור אריה יהודה”, ו”דן גור אריה”.

על שמשון אומרים חז”ל (במדבר  רבה י, ה) הפוך, שמנוח אביו שהיה משבט דן, אמו היתה משבט יהודה.

חז”ל מלמדים אותנו שהגאולה בנויה משתי הכוחות הללו: כחו של יהודה וכחו של דן. אצל שמשון היה מבנה דומה למשיח, אבל איזון הכוחות לא התאים לגאולה שלימה, שבה הכח המוביל הוא הרוחני, כחו של יהודה. בראשית רבה (צח יד): “לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו (את שמשון) וסובר בו שגאולה מגעת בימיו כיון שראה שמת מיד אמר לישועתך קויתי ה’ “. אצל שמשון היה כחו של דן בעוצמה רבה. לאחר שבירתו בנפילת שמשון, הוא יבוא מתוקן ומאוזן אצל המשיח.

מה הם שתי הכוחות הללו?

מסביר הרב זצ”ל ((אורות הקודש ח”ב, עמ’ שסד): “האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות, בהרגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית.
הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה. יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר, בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנשים בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ.
ולאו דוקא בהרגשת המוסר השרשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה גם בהרגשת האמונה, הגדלות האלהית, היופי, החושיות, הכל אשר לחיים בדרך ישרה, בלתי מסוננת על ידי הצינורות המלאים שכר אגמי נפש של הדעת וההחכמה, הוא יותר בריא וטהור בההמון.
אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו, איננו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יודע איך לעמוד בקשרי המלחמה, בעת אשר הכרות והרגשות מתנגדות וסותרות זו את זו נלחמות בנפשו מבפנים או בעולם מבחוץ. לזה צריך הוא לעזרת גדולי התושיה, המישרים לפניו את נתיבות עולמו.
אבל כשם שמשפיעים עליו עצה ותושיה, כך הוא משפיע עליהם חיים בריאים.
והצד המשותף של אצילי הרוח עם ההמון, הוא הכח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היפה, ומשמרם מכל רקבון והתנונות מוסרית וחמרית.”

יהודה הוא שבט המלכות בישראל. כבר מראשיתו יועד יהודה למלכות, לגלות מלכות ד’ בעולם. אבל כח מלכות זה חייב להיות מחובר היטב לעם. אין מלך בלא עם. דן, שהיה מרובה באוכלוסין  (ירושלמי עירובין פ”ה ה”א), מציין את כח ההמון, ה’עמך’. יהודה מנהיג בבחינת איכות, “אין לו מעליו אלא ד’ א-לוקיו”. דן מנהיג מכח הכמות. מכח העולה מלמטה, מהעם. בולט הדבר ששמשון לא מגדולי הרוח של ישראל היה. אבל הוא קיבל כח גבורה מתוך עולם הגשמיות, שאי אפשר לה לרוחניות למלוך בלעדי עולם גשמי.

אנחנו חיים בגוש דן, המרובה באוכלוסין. רב הכמות. זה המקום מכריח אותנו להפנים, שגאולתן של ישראל אינה תלויה רק ביהודה, אלא גם בדן. “אמו מדן”. תפקידנו לעורר כח משיח על ידי חיזוקו של דן, רבבות עם ישראל, לחברם ל”אביו מיהודה”.

 

[1] עי’ בבן יהוידע על הגמרא בסוטה, שאומר רמז בענין: חושים אותיות משיח, ע”ש.

שיעורים נוספים