“הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן” , כ"ג חשון התשפ"ב, “הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן”

 

בעבודת קרבן התמיד מידי בוקר בבית המקדש שבירושלים, מוזכרת העיר חברון, וכך אומרת המשנה במסכת תמיד: “אמר להם הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר: ברקאי. מתיא בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון? והוא אומר: הין.”

הריטב”א (יומא כח) אומר שנחלקו התלמודים בטעם הזכרת העיר חברון.

בבבלי הטעם הוא הלכתי, שכשהיה מאיר בחברון, היה השחר ברור כפי המידה הדרושה לשחיטת התמיד.

לעומת זאת, בירושלמי אומרים שהטעם הוא פנימי רוחני: “ולמה עד שהוא בחברון והוא אומר הין? בא להזכיר זכות אבות.

שורש ההבדל הוא, שדרכו של הבבלי להסביר את ההלכה בחשיבה הלכתית. אבל בתלמוד הירושלמי האגדה מתחברת עם ההלכה, ולפי דרכו ניתן להסביר את טעם ההלכה גם בחשיבה רוחנית, מעולם האגדה. לשון הרב קוק זצ”ל: “מפני השפעתה של אור הנבואה, שהיא תמיד מופיעה באיזה מדה בארץ ישראל, גם על גופי ההלכות והגיונות סברותיהן”.

כשלומדים את שני התלמודים כאחד, מתחברים הערכים הרוחניים הכלליים עם הופעתם במציאות. החיבור העמוק לחברון, המובא בירושלמי, מופיע במציאות בכך שהשחר בירושלים ברור כאשר הגיע האור עד חברון, כמובא בבבלי, והדברים מאירים יחד באור חדש ושלם.

יש להוסיף נופך לעניין, בכך שחברון, כשמה כן היא, היא החיבור שלנו עם השורש העליון שלנו, עם האבות. הדברים מתחברים לדברי הזוהר הקדוש (ג קיח), שארץ ישראל היא המקום המסוגל לחיבור הזה, מה שאין כן בחוצה לארץ. לאור הדברים הללו מובן יותר מדוע דווקא בתלמודה של ארץ ישראל מודגש החיבור בין עבודת המקדש שבירושלים עם זכות האבות, ישני חברון.

האזן לשיעור

שיעורים נוספים

  • סמיכת זקנים

    הרב ישי ויצמן, ג' שבט התשפ"ב

    "וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ" את הסמכות לפסוק הלכה בענפי התורה השונים, מקבל החכם מרבו. בשני התלמודים מסופר על כך שרבי יהודה הנשיא נתן לתלמידו רב רשות לפסוק בכמה תחומים, אבל לא בכולם.…

    מאמר
  • אם בנך מוצא מציאה, היא שלך או שלו?

    הרב ישי ויצמן, ג' כסלו התשפ"ב

    "וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים" אם בנך מוצא מציאה, היא שלך או שלו? המשנה במסכת בבא מציעא (יב ע"א) מלמדת שמציאת בנו ובתו הקטנים היא של האב, ואילו מציאת בנו ובתו הגדולים היא שלהם.…

    האזנה
    מאמר
  • תפילה בקול או בלחש

    הרב ישי ויצמן, כ"ב חשון התשפ"ב

    "וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱ-לֹהִ֑ים" חז"ל מדריכים אותנו להתפלל תפילת עמידה בלחש, ואסור להשמיע קולו בתפילה. כך היא ההדרכה בתלמוד הבבלי באופן חד משמעי. לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי (ברכות ד א) מובא שיש…

    האזנה
    מאמר

שיעורים אחרונים מאת הרב