הגיגים אישיים לפרשת כי תצא תשע”ה מאת אליהו פיין , ט"ו אלול התשע"ה, תלמידי ובוגרי הישיבה

פרשתנו עניינית מאוד ועוסקת במצוות רבות, שמספרן כמובן משתנה בין מוני המצוות השונים, אך בכל מוני המצוות פרשה זו תופסת את המקום הראשון, כאשר יש בה את המספר הרב ביותר של מצוות (לדוגמא – לשיטת מניינו של ספר החינוך, בפרשתנו ישנם שבעים וארבע מצוות!).

נוסיף ונאמר שמספר מהמצוות הינן חזרה על מצוות שכבר הופיעו בתורה בספרים השונים, ומספר רב של מצוות הינן מחודשות ולא הופיעו קודם לכן בתורה.

 

אחת הפרשיות המופיעות לראשונה בפרשתנו היא: “וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱ-לֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה” (דברים כא, כב-כג). ובכן, זו פרשה קצרה מאוד- כמו רוב רובן של הפרשיות בפרשת השבוע- העוסקת במקרה בו אדם התחייב עונש תליה ל”ע, וכן בדין הנוגע אליו ובטעמו.

ראשית נעיר שבשני פסוקים אלו ישנה מילה החוזרת שלוש פעמים, כאשר כל פעם משמעותה שונה, המילה ‘כי’. אומרת הגמרא במסכת ראש השנה (ג ע”א): ‘…דאמר ריש לקיש: כי משמש בארבע לשונות: אי (אם), דילמא (שמא, אולי), אלא, דהא (שהרי)’. ובכן, בפתיחת הפרשיה: “וכי יהיה באיש…” משמעות המילה ‘כי’ היא ‘אם‘ יהיה באיש…, אם וכאשר דבר כזה יקרה לו. בפעם השניה: “לא תלין נבלתו על עץ כי קבור תקברנו”, כאשר משמעות המילה ‘כי’ היא ‘אלא‘, שכן צווה אותנו התורה הקדושה שלא נשאיר את גוף האדם תלוי אלא נקבור אותו. ובפעם השלישית: “…כי קללת א-לוקים תלוי”, ומשמעות המילה בחלק זה היא ‘שהרי‘, כאשר חלק זה של הפס’ ממשיך את החלק הקודם, שאמר שעלינו לקבור את האדם, שהרי ‘קללת א-לוקים תלוי’.

הטעם שנותנת התורה לחובת קבורת האדם ‘כי קללת א-לוקים תלוי’, אינו ברור כלל. מה הכוונה ‘קללת א-לוקים’? הייתכן שהקב”ה קילל את האדם, ח”ו?! וגם אם נאמר שכאשר גורש האדם מגן עדן קילל אותו ד’ (למרות שהרבה יותר נכון לומר שהעניש אותו…), הייתכן לומר שזהו מהותו, קללה זו?! אז למה מכונה כך האדם התלוי, ‘קללת א-לוקים’?

המפרשים התחבטו בשאלה זו, וניסו למצוא פתח לתשובה לשאלה זו. בפשט הכתובים נראה לפרש ‘כי קללת א-לוקים תלוי’- ‘מי שקילל את א-לוקים תלוי’. תשובה נוספת לשאלה זו המופיעה במספר מפרשים (רש”י, תרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל, ועוד) היא שהאדם כידוע נברא בצלם א-לוקים (בראשית ט, ו), וכאשר אדם תלוי ‘זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל הם בניו’ כלשון רש”י. הוצעו עוד מספר תשובות במפרשים השונים, אך לא כאן המקום להרחיב בעניינן.

אך נראה בעיני להציע רעיון נוסף לפירוש המילים ‘כי קללת א-לוקים תלוי’: כיודע, האדם הוא נזר הבריאה, ולמען פעילותו ומילוי תפקידו בעולם ברא הקב”ה את היקום כולו. ר’ יהודה הלוי בספרו ‘ספר הכוזרי’ מונה דרגות שונות בבריאה, החל מהדומם, דרך הצומח, החי, והאדם בראש (עיין ספר הכוזרי מאמר א). וכן כתב הרב יצחק זילברשטיין, מחבר הספר ‘חשוקי חמד’ על בבא מציעא (פה ע”א): ‘”כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה”- הרי שבעלי החיים נוצרו למען האדם, שהוא נזר הבריאה‘, כמו גם שאר כל הבריאה.

בעקבות לימוד זה אפשר לומר שכאשר אדם תלוי זו בעצם קללה כלפי שמיא! ראינו לעיל שמהפסוק ‘כי בצלם א-לוקים עשה את האדם’ למדו חז”ל שהאדם עשוי כדיוקנו ובצורתו של ד’ ית’ (הרבה מאוד דרכי חיים למדו חז”ל מהשוואה זו למעשה!), ואם כן- אדם שתלוי על עץ בעצם מבזה את הקב”ה! כביכול אדם זה שהוא תכלית הבריאה, הינו בדרגתו הבריאה העליונה ביותר- מוצג לעיני כל כאשר הוא מת, בצורה כה בזויה. האמנם זהו כבודו של בן מלך?! בנו של מלך מלכי המלכים, הקב”ה?!  זהו קללה כלפי הקב”ה! ביזיון קדושתו ית’!

משל למצב זה מובא בגמרא (וכן ברש”י על הפס’): ‘תניא, אומר רבי מאיר: משלו משל למה הדבר דומה – לשני אחים תאומים בעיר אחת, אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות. ציווה המלך ותלאוהו. כל הרואה אותו אומר: המלך תלוי! ציווה המלך והורידוהו’ (סנהדרין מו ע”ב).

נוסיף ונאמר שאדם כזה לא מתאים לדרגתו! אדם שהגיע למצב בו מענישים אותו בכזה עונש חמור, בתליית גופו על עץ, עד שאומרת עליו התורה ‘כי קללת א-לוקים תלוי’, אינו מתאים להיקרא אדם! אולי אף נאמר שיורד הוא לדרגת החי בלבד…

ואם נכונים הם דברינו, אזי אולי זו הסיבה בגינה התורה הצמידה את פרשיית ‘בן סורר ומורה’ לפרשייה שלנו, פרשיית תליית האדם וקבורתו. גם בן סורר ומורה אינו מתנהג בצורה ראויה ביחס למעמדו, ביחס להיותו יהודי, בנו של ד’ ית’. וזו הסיבה לחומרה בעונש שלו: “ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת..” (כא, כא). ובאמת- שניהם מתים מול כל העם, כאשר העץ עליו תלוי האדם נמצא לעיני כל, וכן כל העדה הרוגמת באבנים את הבן הסורר והמורה.

מעניין לראות שבספרי הנביאים מובאים מספר מקרים בהם השתמשו בעונש זה, בתלייה, וקיימו את מצוות התורה כפי הכתוב בה. בפעם הראשונה היה זה בימי יהושע, בעת מלחמותיו לכיבוש הארץ: “וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ” (יהושע ח, כט). מקרה נוסף מעט אחרי הקודם, כאשר יהושע נלחם נגד חמשת המלכים העולים להילחם נגד עם ישראל, בעקבות כך שהשלימו העם עם גבעון לשלום: “וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה… וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב: וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם…” (יהושע י).

לפני שבועיים קראנו בפתיחת פרשת ראה על יכולת הבחירה של האדם בטוב או חלילה ברע (וכך נראה גם בפרשת נצבים הבעל”ט), כאשר התורה מצווה אותנו ‘ובחרת בחיים!’ (ל, יט). בתקופה זו, אמצע חודש אלול- זהו הזמן לבחור בחיים! ולא רק לבחור, אלא לחשוב איך תבוא לידי ביטוי בחירה זו: מה ישתנה אצלי, במה אני רוצה ושואף להשתפר, איפה אני רואה פגמים באישיות ובדרך החיים שלי, וכד’, וזו מהות התשובה! השיבה אל ד’ ית’, אל השאיפה להשתלם ולהתקדם בעבודת ד’, בלימוד התורה ובקיום המצוות.  וממילא, בחירות כאלו יצילו אותנו ממקרה של: וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת…”!

נמשיך להתחזק ב’תפילה, בתשובה ובצדקה המעבירין את רוע הגזרה, המחזירין אותנו למוטב, לדרך ד’. ובעז”ה נזכה כולנו עוד במהרה לשוב אל ד’ בלב שלם, ומנגד ‘השיבנו ד’ אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם!” (איכה ה, כא).

ונסיים בפסוקי הנחמה מהפטרת הפרשה: “כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ… בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ… וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'” (ישעיהו נד, ג-ח).

 

אליהו פיין

להצעות , תגובות או כל רעיון אחר- [email protected]

 

לעילוי נשמת פרוך בת שושנה ז”ל, נשמתה של סבתא רבא שלי, פייגא ייטא בת רבקה, נשמתו של סבי אליהו בן חיים ז”ל,

נשמת מרדכי רפאל בן שרה ז”ל, נשמתו של הרב דוד אברהם ספקטור זצ”ל, נשמתו של מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצ”ל,

והרב אברהם צוקרמן זצ”ל, בתוך שאר נשמות עם ישראל הקדושים!

עם נשמתם הזכה והטהורה של גלעד מיכאל בן אופיר ובת-גלים, יעקב נפתלי בן אבי ורחל דבורה, אייל בן אורי ואיריס תשורה,

ושל כל החיילים הטהורים שנפלו במלחמתם על ארצנו הקדושה.  

תהא נשמתם הקדושה צרורה בצרור החיים לנצח!  

ולהצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון העומדים ושומרים על עמינו וארצנו, יצליח ד’ דרכנו, אמן!!

שיעורים נוספים