בס”ד
ראש השנה תעש”ו
הגיגים אישיים לראש השנה- ‘נצח ישראל’ בדין
כבר שעות ספורות לפני יום הדין, היום הגדול בו נכנסים כולנו לפני דין כבני מרון לפני רבונו של עולם ית’. כשם שעדרו של הרועה עובר תחת מקלו ונמנה כל אחד בפני עצמו (כשיטת תנא קמא, עיין ראש השנה יח ע”א), כך באים אנו לדין, כל אחד בפני עצמו, לפני מלך א-ל רם ונישא.
לקראת יום כזה צריך לרעוד, צריך לחשוש, ומעבר לעיון מקדים בתפילות ובנאמר בהם כדי להבין ולכוון כראוי, חשוב מאוד להבין את משמעות היום, ואת הדרך הראויה להתייחס אליו, ואת המחשבה הראויה שתהיה לנו בו.
ראשית, מטרת יום ראש השנה הוא המלכת ד’ על העולם כולו, וכמו שאומרים בתפילות היום: ‘וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ‘ד’ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה!’. וזו אחת הסיבות בגינה מוסיפים בתחילת ברכת המלכויות את תפילת ‘עלינו לשבח’, שחלקו השני עוסק בתיקון העולם ובהיכרות העולם כולו בבורא ית’, בעז”ה, בב”א!
בספר מלכים ב’ (ד, ח-יז) מסופר על האישה השונמית, המארחת את הנביא אלישע ואת נערו גיחזי. אלישע רוצה להודות לאישה ולשלם לה על פועלה למענם, ומציע לה: ‘מה לעשות לך? היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא?’ (פסוק יג). בעצם אלישע הנביא מציע לה שידבר הוא לפני המלך או שר הצבא עבורה, כשכר על הטובה שעשתה עימם. היינו חושבים שהאישה תשמח ותענה בחיוב לעצה שכזו, למה לא ליהנות מפרוטקציה? אך במקום זה, עונה האישה השונמית: ‘בתוך עמי אנוכי יושבת!’ כדברי הרד”ק והרלב”ג: ‘בתוך עמי ומשפחתי, והם ידברו בעבורי אם אצטרך’. עונה האישה השונמית שאינה חפצה בעזרה של אלישע, אלא משפחתה יעזרו לה בפנייה אל המלך אם תצטרך.
הזהר הקדוש (פרשת נח, סט ע”ב) מחדש על פסוקים אלו חידוש מדהים! ראשית אומר הזהר הקדוש שסיפור זה אירע בראש השנה. ומיהו המלך עליו מדבר הנביא אלישע? זהו מלך מלכי המלכים, הקב”ה, ודווקא בימים הנוראים, בהם מכונה הקב”ה ‘המלך הקדוש’ ו’המלך המשפט’. ממשיך הזהר הקדוש ומתייחס לתשובתה של האישה השונמית ‘בתוך עמי אנוכי יושבת’- שרוצה היא שישפטו ויזכרו אותה רק כאשר היא חלק מעם ישראל, כאשר היא חלק מהכלל, ולא שיראו וישפטו אותה חלילה כיחיד, כאדם בפני עצמו. לכן אמרה ‘בתוך עמי’ ולא ‘בתוך משפחתי’.
רק כך באים לדין לפני רבונו של עולם! האישה השונמית מלמדת אותנו למעשה מהי הדרך הראויה והנכונה ביותר לבוא לפני מלך מלכי המלכים לדין: אדם הרוצה להינצל מהדין, הרוצה להיכתב ולהיחתם לכף זכות- אל לו לבוא בפני עצמו, אלא בתור חלק מהעם כולו, כחלק מהכלל ולא כפרט. ולמה? משום שהאדם בפני עצמו מלא בחטאים, כולו גשמי, ‘חוננו ועננו כי אין בנו מעשים!’. אבל ביחס לכלל ישראל ‘וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם’ (שמואל-א, טו, כט). אדם מטבעו יכול לומר משהו ולחזור בו, אבל הקב”ה לא חוזר בו מדבריו, וממילא- הקב”ה בחר בעם ישראל ולא יעזבנו לעולם! אנחנו עם של נצח! נצח ישראל! ולכן אדם שמכניס עצמו לכלל ישראל, שמצטרף לכלל ולא בא בעצמו לדין- מובטח לו שיצא זכאי! ‘כי לא אדם הוא להינחם!’.
הפרשה שלנו פותחת במילים: ‘אתם ניצבים היום כולכם.. ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל!’. הפסוק עוסק ביום האחרון בחייו של משה, ביום ז’ אדר, כאשר כל עם ישראל כאחד נכנסים לברית שמטרתו: “לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב” (כט, יב). וכדברי רש”י על אתר: ‘שלא להחליף את זרעם (של עמ”י) באומה אחרת’. עמ”י הוא העם המובחר, לדורותיו, כך היה וכך יהיה לעולם: “וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת… כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה’ אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם” (שם, יג-יד). זו נקודת ‘נצח ישראל’ לה זכינו לעולם ועד!
בברית ההוא עמדו יחד כל האנשים שחיו אז (‘את אשר ישנו פה עימנו’) יחד איתנו, עם כל מי שחי מאז ואז היום (‘ואת אשר איננו פה עימנו היום’). גם במעמד הר סיני- שפסוקים ממעמד זה אנו מזכירים בפסוקי השופרות בתפילת המוסף של ראש השנה- עמדו נול ההר כל עם ישראל- בהווה ובעתיד. מעמדים אלו, בהם היו כל ישראל ‘כאיש אחד בלב אחד’, מגלים לנו את הסוד לעמידה מול ד’ ית’, ממש כמו שהיה בעת כריתת בריתות אלו- ‘וכל העם שומעים את הקולות’ במעמד הר סיני, ‘את ניצבים כולכם היום…’ בכריתת הברית בפרשה שלנו, ימים מספר בטרם הכניסה לארץ. ‘כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם!’.
ומי הם העדים לברית זו? ‘העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ…!’ (ל, יט). כשם שהשמים והארץ קיימים לעולם- כך גם עם ישראל, עם הנצח, חי וקיים לעד ולעולם!
עומדים אנחנו היום, אלפי שנים אחרי מעמדות מרשימים ומרגשים אלו, שנות דור אחרי כריתות הברית עם ד’ ית’ לבל יעזבו עם ישראל את ד’ ית’ ואת תורתו, אבל עד היום יודעים אנחנו לעמוד יחד! עמ”י בימים הנוראים מתקבץ ברובו המוחלט לבתי הכנסיות ולמניינים שונים ברחבי המדינה והעולם כולו, ויחד זועקים: ‘שמע ישראל, ד’ א-לוקינו, ד’ אחד!’, ‘ביום ההוא יהיה ד’ אחד ושמו אחד!’, ‘אתה קדוש… ותמלוך אתה ד’ א-לוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך…קדוש אתה… ואין א-לוה מבלעדיך…!’. זו הזכות ששמרה עלינו במשך כל הדורות כולם, עם ישראל, עם שכולו מאוחד, ‘כאיש אחד בלב אחד!’.
בבואנו ליום הדין, נתמלא גאווה ושמחה והתרגשות עצומה על זכות עצומה זו שנפלה בחלקנו, על עצם היותנו חלק מכלל ישראל, חלק מנבחרי ד’, מבניו ועבדיו, ובקול גדול נמליך עלינו ועל העולם כולו את מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא (דברים י, יז)!
אמנם יום הדין מלא בפחד ובאימה מחמת הדין מול הוי”ה ית’, מלא בפחד מפני היושב במרומים, יושב תהילות ישראל, שהכל כתוב לפניו ואין שכחה לפני כסא כבודו ית’, אבל זכות זו של ‘נצח ישראל’, תעמוד לנו ולזרענו וזרע זרענו בעז”ה, לאורך ימים ושנים טובות, לגאולה שלמה, לבריאות ורפואה שלמה, לאושר ושמחה והתלהבות בעבודת ד’, לבשורות טובות תמיד, ולבניין ירושלים וצמיחת קרן דוד עד שתשוב שכינתו ית’ לשכון בתוכנו, “וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל” (מלכים-א, ו, יג). , בעז”ה, בב”א ואמן!
אליהו פיין
להצעות , תגובות או כל רעיון אחר- [email protected]
לעילוי נשמת פרוך בת שושנה ז”ל, נשמת סבתא רבא שלי פייגא ייטא בת רבקה ז”ל, נשמת סבי אליהו בן חיים ז”ל, נשמת מרדכי רפאל בן שרה ז”ל, נשמת הרב דוד אברהם ספקטור זצ”ל, נשמת מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצ”ל, ונשמת הרב אברהם צוקרמן זצ”ל, בתוך כל נשמות עם ישראל הקדושים!
עם נשמתם הזכה והטהורה של גלעד מיכאל בן אופיר ובת-גלים, יעקב נפתלי בן אבי ורחל דבורה, אייל בן אורי ואיריס תשורה,
ושל כל החיילים הטהורים שנפלו במלחמתם על ארצנו הקדושה. תהא נשמתם הקדושה צרורה בצרור החיים לנצח!
ולהצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון העומדים ושומרים על עמינו וארצנו, יצליח ד’ דרכנו, אמן!!!