הכל דיבורים , ז' אב התשע"ה, הרב אלעזר אהרנסון

אנו עומדים בפתיחתו של ספר דברים, שכל כולו נאומו המורכב ורב העוצמה של משה רבינו לפני מותו. ואנו קוראים ומשתוממים: האם זהו משה רבנו אשר העיד על עצמו (שמות ד,י)  “בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי”? כיצד הפך האיש כבד הלשון לדובר רהוט כל כך?

מדרש רבה על פרשת השבוע מתמודד עם שאלה זו בשני מדרשים שונים ולכאורה סותרים זה את זה, אך נראה שיש קשר ביניהם והם אינם סותרים אלא משלימים. במדרש, פרשה א’ פסקה ז’, מופיע המשל הבא:

“אמר ר’ תנחומא: למה הדבר דומה? לאדם שהיה מוכר ארגמן, והיה מכריז: ‘הרי ארגמן!’ הציץ המלך ושמע את קולו, קרא אותו ואמר לו: מה אתה מוכר? אמר לו: לא כלום. אמר לו: אני שמעתי את קולך, שהיית אומר ‘הרי ארגמן’, ואתה אומר לא כלום? אמר לו: מרי [=אדוני], אמת – ארגמן הוא, אלא אצלך אינו כלום. כך משה – לפני הקב”ה, שברא את הפה ואת הדיבור, אמר (שם ד) לא איש דברים אנכי; אבל אצל ישראל כתיב בו אלה הדברים”.

מה באמת מוכר הרוכל? ודאי, יש באמתחתו ארגמן והוא מוצע למכירה לכל דורש. אולם למלך אין לרוכל מה למכור, הוא מרגיש שבאמת אין לו כלום… על פי מדרש זה מסתבר שמלכתחילה היה משה רבנו בעל כשרון דיבור, אלא שמול הקב”ה הוא הרגיש שאיננו מסוגל לדבר כלל וכלל. על פי משל זה מבוארת תמיהה נוספת: לכאורה משה מתלונן שאיננו איש דברים, ולכן הקב”ה שולח איתו את אהרן – “וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים” (שמות ד’, טז); ובכל זאת לאחר מכן אנו כמעט לא מוצאים את אהרן כדובר של משה – כמעט תמיד משה מדבר בכוחות עצמו, גם אל פרעה וגם אל בני ישראל. על פי המשל שבמדרש מתורצת תמיהה זו: למשה באמת ‘יש מה למכור’, ואין לו מה להתבייש לו מול בני ישראל ולא מול פרעה, אך רק כאשר הוא עומד מול הקב”ה, הוא מרגיש שהדיבור נעתק מפיו.

לעומת משל זה, המדרש הראשון על הפרשה (פרשה א’ פיסקה א’) גורס אחרת:

“אמר הקב”ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה, שמרפאה את הלשון. מנין? שכן כתיב (משלי טו) “מרפא לשון עץ חיים”, ואין עץ חיים אלא תורה שנא’ (שם ג) “עץ חיים היא למחזיקים בה”. ולשונה של תורה מתיר את הלשון [‘פותח פיו ולשונו ומתירו מאילמותו’ – פירוש מתנות כהונה]… ריש לקיש אמר: …הרי משה: עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שם ד) “לא איש דברים אנכי”; כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים. מנין? ממה שקרינו בענין “אלה הדברים אשר דבר משה”.

ממדרש זה משמע שאכן משה היה כבד פה וכבד לשון בתחילה, אלא שהתורה ‘התירה את לשונו’ ופתחה את פיו לדבר אל עם ישראל.

נראה לומר, שגם על פי מדרש זה, כבדות הפה של משה רבנו איננה מום גופני, אלא ביטוי לקושי נפשי: הכוח הפנימי הרוחני היה אצל משה רבנו בעוצמה כה רבה, שקשה היה לו למצוא את המילים להגדיר את מחשבותיו. כאשר המחשבות משוטטות בעולם עליון רם ונישא, דומה כאילו כל המילים שבעולם הזה אינן מסוגלות להכיל את עומק האמירה המתבקשת.

מרן הרב קוק זצ”ל, למרות השפע האדיר של היצירה התורנית שכתב, חש פעמים רבות את האילמות הזו הבאה מתוך רעיונות שהם כה גדולים עד שקשה מאד לבטא אותם כראוי. כך למשל כותב הרב באגרות הראי”ה (אגרת רטז): “במה שנוגע לעצמי, אוכל להודות שאינני בעל סגנון של הסברה כראוי. מכל מקום בכללות אומר, שאינני מקנא בבעלי הגילוי [=באנשים בעלי כישרון ביטוי וסגנון], שהם מבטאים את הכל בבירור. בהרבה מקומות ישנם עניינים גדולים כאלה, שרק אם נמעך אותם, אם נטשטש את צורתם, עד שיהיו קטנים כל כך, כמו שקטן הוא הדיבור שלנו לעומת תעופת המחשבה, אז אנו יכולים לבטאם בבירורם…ולפעמים תכופות מאד נוכל להרגיש, שמי שבא לגלות את הכל נותן לנו תעודה נאמנה על עניות רוחו פנימה”.

כיוון שזכה משה לתורה, התורה התירה את לשונו. התורה הרי היא ביטוי לרצון ה’, לעוצמה רוחנית אין סופית, שמקורה בשמי שמי מעלה, ואך פלא הוא שהיא באמת יורדת ומגיעה עד לעולם הזה ועד להגדרת מצוות מעשיות בפרטי פרטים של חיינו. כיוון שזכה משה לתורה, חש בעצמו כיצד מוריד הקב”ה את הרעיון העליון ביותר, כיצד הוא מגלה את רזי העולם והתורה העמוקים ביותר, והופך אותם למילים ומעשים. מכך למד משה כיצד לדבר אל העם: לעיתים בלתי ניתן להרים את העם למדרגות שבהן נמצא המנהיג או המורה הרוחני; ודאי אסור לנו לרדת לרמה הרדודה – גם אם כרגע המון העם מתחבר אליה מאד; עלינו להכיל את הרעיונות הגדולים שאנו מאמינים בהם, ואותם לתרגם – בעמל גדול ובכישרון מיוחד – כך שהם עצמם יופיעו בשפת העם, בלשון שווה לכל נפש. לא לחשוב שהתורה נמצאת בגובה העיניים שלנו, אך גם לא לדבר בגובהי שמיים ולאבד את הציבור – אלא להבין את עומק התורה, ולדבר דברים עמוקים בשפה פשוטה ומובנת.

שיעורים נוספים