והאלוקים ניסה את אברהם – מהות הניסיון , י"ד חשון התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

ללא ספק, השיא של פרשת וירא הוא הניסיון המופלא והקשה מכל של עקידת יצחק. “קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה”.

מהי מטרת הניסיון? מדוע הקדוש ברוך הוא מנסה את אברהם? וכי ה’ לא יודע מראש שאברהם יעמוד בניסיון? בדרך כלל, אדם עורך ניסיון כדי לראות מה תהיה התוצאה – ואילו כלפי הקב”ה התוצאה ידועה מראש, מדוע סתם לצער את אברהם?

המדרש מפרש את הביטוי “והאלוקים ניסה את אברהם” לא רק במשמעות ניסיון אלא מלשון ‘נס’, במשמעות דגל –

וכך כותב המדרש בבראשית רבה פרשת וירא פרשה נה:

“ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם, כתיב (תהלים ס) “נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה”, נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה”.

הנס של הספינה הוא הדגל של הספינה, שמרימים אותו ומגדלים אותו למעלה. כך הקב”ה מנסה את אברהם למרות שהוא יודע מראש שאברהם אכן יעמוד בניסיון, אך ה’ רוצה לרומם את אברהם ולנשאו ולהרים את דגלו.

ועל כך כותב הרמב”ן בפרשתנו – “והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה” – הקב”ה הוא המנסה את הנסיון, אך הוא לא באמת זקוק לניסיון, הוא הרי יודע מראש את התוצאה. לכן כל פעם שמופיע בתורה המושג ניסיון – אינו אלא לטובת המנוסה, לטובת מי שמנסים אותו, כי מטרת הניסיון היא למעשה לרומם ולגדל את המנוסה.

מדרש נוסף המופיע במדרש תנחומא על הפרשה באות כ, שופך אור נוסף על מושג הניסיון:

“והא-להים נסה, זה שאמר הכתוב ה’ צדיק יבחן (תהילים יא) אמר רבי יונה: הפשתן הזה כל זמן שאתה כותש עליו משתבחת. אימתי? כשהוא יפה אבל כשהוא רע אתה כותש עליו והוא מתפקע. כך אין הקב”ה מנסה אלא לצדיקים.

א”ר יהודה בר שלום: היוצר הזה אינו מקיש על כלי וקנקן רעוע שלא ישבר, ובמה הוא מקיש? על הבריא, כך אין הקב”ה מנסה לרשעים אלא לצדיקים שנאמר ה’ צדיק יבחן.

א”ר אלעזר: (משל) לבעל הבית שיש לו ב’ פרות, אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע, על מי הוא מטיל את העול – לא על אותה שכחה יפה? הוי אומר ה’ צדיק יבחן.

לכך נאמר, והא-להים נסה את אברהם.”

המדרש פותח בפסוק “ה’ צדיק יבחן”, והמדרש תמה – מדוע ה’ צריך לבחון דווקא את הצדיקים? הרי לכאורה הצדיקים ודאי יעמדו בניסיון… לכאורה מי שצריך בחינה זה הבינוניים, שאולי ייכשלו ואולי ינצחו.

אלא ודאי, ה’ לא צריך לנסות לא את הצדיקים, לא את הבינוניים ולא את הרשעים. מבחינתו של הקב”ה אין שום צורך בניסיון כי הוא יודע מראש את התוצאה – מי יעמוד בניסיון ומי לא. מטרת הניסיון היא אחרת.

במדרש מובאים שלשה משלים שונים לבאר את הדבר, ונראה שכל משל מבאר באופן אחר את מושג הניסיון:

המשל הראשון מדבר על אדם שיש לו פשתן, והוא מקיש על פשתנו ודופק עליו לא כדי לבדוק אותו, אלא מתוך הבנה שככל שיקיש עליו יותר כך הפשתן ישתבח יותר. לפי משל זה הקב”ה מנסה את הצדיק מכיוון שעל ידי הניסיון הצדיק מתעלה, ומגיע למדרגות גבוהות יותר. מדרגה זו מתאימה למה שכתבנו כבר, שהניסיון הוא לטובת המנוסה, על מנת לרומם אותו ולשבח אותו. מדוע, אם כן, מנסה ה’ דווקא את הצדיקים? גם זה מתבאר על פי המשל: הפשתן האיכותי משתבח על ידי המכות שהוא מקבל. לעומת זאת, פשתן שאיכותו ירודה איננו משתבח אלא מתפקע ונהרס. כך כאשר הקב”ה מנסה את הצדיקים הם עומדים בניסיון, ועל ידי עמידתם בניסיון הם מתעלים ומשתבחים. ואילו הרשעים שייכשלו בניסיון, ודאי אין הניסיון מרומם אותם.

המשל השני המופיע במדרש, עוסק ביוצר הקדירות, המקיש על קדירותיו הטובות. לשם מה מקיש היוצר על הקדירות? האם כדי לבדוק אותן? לא ייתכן, שהרי אם כך, היה עליו להקיש דווקא על הקדירות המרועעות כדי לראות שאכן הן נשברות וצריך להחליפן… אין ספק שמדובר בקדר המקיש על כלי החרס שלו כאמצעי פרסום, כאומר לציבור הלקוחות – ראו את קדירותי, שאף שאני מקיש עליהן אין הן נשברות. על פי משל זה הקב”ה מנסה את הצדיק לא כדי לראות אם יעמוד בנסיון, שהרי הקב”ה בוחן ליבות וכליות ואיננו נזקק לנסיון כדי לדעת אם האדם יעמוד בו… אלא הקב”ה מנסה את הצדיק כדי שהצדיק יתפרסם בעולם, וייראו כולם את גדולתו ומעלתו, ובכך יוכל הצדיק להשפיע בעולם הרבה יותר. משל זה במדרש מתאים להגדרה שבה פתחנו – “כנס של ספינה” – הדגל איננו מגדל את הספינה אלא מדגל אותה, כלומר מטרתו לפרסם ולהראות את הספינה ואת מעלתה.

משל זה שונה מן המשל הראשון: במשל הראשון עוסק בפשתן, מדובר על התעלות שמגיעה לצדיק שעומד בניסיון, הוא עצמו מתרומם ומתעלה, כשם שהפשתן משתבח כאשר מקישים עליו. ואילו במשל השני, משל הקדירות, הערך של הנסיון הוא הפרסום כלפי הציבור.

במשל השלישי כבר לא מדובר על נסיון שמטרתו לפרסם את הצדיק או להעלות אותו במדרגתו, אלא מדובר על עול שצריך לתת על אחת הפרות – יש עבודה לעשות, יש שדה לחרוש ולזרוע, ועל מי אפשר להטיל את המשימה? על מי שמסוגל לעמוד בה… ואף על פי שהעול מכביד על הפרה שעליה הוא מוטל, ומכאיב לצווארה, אין זה עונש על דבר שלילי שעשתה, אלא פשוט כורח המציאות כחלק מהתפקיד שבעל הבית מייעד לה. לפי משל זה, כאשר הקב”ה מנסה את הצדיק, מדובר פשוט במשימה חדשה שהקב”ה מטיל עליו – יש תהליך חדש שצריך להתרחש בעולם, והצדיק צריך להוביל אותו או לפחות לקחת בו חלק, ודווקא בגלל שלצדיק יש כוחות גדולים ויכולות מיוחדות, עליו מטיל הקב”ה את המשימה, למרות שלעיתים היא כרוכה בכאבים ובקושי.

כנראה בכל נסיון מתגלות בחינות אחרות מתוך שלש אפשרויות אלו – ניתן לומר שנסיון העקידה של אברהם, למשל, הוא יותר בבחינת הקשה על הקדירות, כדי לפרסם את אברהם בעולם; נסיונו של יוסף עם אשת פוטיפר הוא יותר בבחינת ההקשה על הפשתן, שמתוך העמידה בניסיון מתעלה יוסף במדרגתו הרוחנית וממילא גם זוכה אחר כך למלכות [אי אפשר לומר שיוסף קיבל את הניסיון כדי להתפרסם, שהרי זה היה דבר שבינו לבינה ולא קיבל פרסום]; ואילו  נסיונו של נוח במבול הוא יותר בבחינת עול שצריך להטיל אותו על מישהו בדור – מישהו צריך להישאר ולהביא את העולם אל הדור הבא, וברור שהקב”ה יטיל את העול על הצדיק שבדור המסוגל לעמוד במשימה.

מובן שפעמים רבות יש בנסיון משמעויות שונות. פעמים רבות הנסיון מתחיל ממשימה שצריך להטיל אותה על מישהו, והקב”ה מטיל אותה על הצדיק – ומתוך עמידתו בנסיון הרי הוא גם מתגדל ומתרומם במדרגתו וגם מתפרסם בעולם ומשפיע יותר ויותר.

 

 

לימוד בישיבה שנת תשעהסליחות עם תלמידי בית הספר היסודיHIS_0054

 

שיעורים נוספים