טובה הארץ מאד מאד! , ט"ז סיון התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה: “וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא” (במדבר יג, לב). אנחנו רגילים למושג ‘הוצאת דיבה’, כאשר אדם מפרסם שמועות שליליות ושקריות על חברו, והוא תובע את עלבונו. אולם מה פירוש להוציא דיבה על הארץ? וכי הארץ נפגעת או נעלבת?

שוב אנו נתקלים כאן בקדושתה המיוחדת של ארץ ישראל. ארץ ישראל איננה ככל הארצות, היא איננה סתם נדל”ן או ‘שטחים’, אלא מקום שיש בו קדושה, שהקב”ה בחר להשרות שכינתו בו. בדורנו, כאשר האדם נע בקלות ובמהירות על פני כל הגלובוס (ואפילו מעבר לו…), כאשר העולם כולו הפך להיות ‘כפר גלובאלי’ — קשה לנו לעיתים לתפוס מה פירושה של קדושת הארץ. ואף על פי כן, דווקא כאן היא “ארץ אשר עיני ה’ אלקיך בה”, כל הארץ היא שלמות של קדושה, וכל מקום ומקום בארץ הוא איבר מתוך השלמות הכוללת הזו.

ארץ ישראל נקראת ‘ארץ חיים’ – “אתהלך לפני ה’ בארצות החיים – זו ארץ ישראל”, כיוון שיש בארץ ישראל  תופעות מיוחדות השייכות לכאורה רק ליישות חיה – ארץ ישראל מקיאה עוברי עבירה; היא שומרת אמונים לנו בכל אלפיים שנות הגלות – “ושממו עליה אויביכם היושבים בה”, היא נותנת פירותיה בעין יפה לבניה כאשר הם שבים אליה, ומעל לכל – היא נותנת נבואה וחיים באור ה’ ליושביה, “נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה” – דווקא עליה אנו מקבלים נשמת חיים.  מפסוק זה דרשו חז”ל (תנחומא ויחי ג) שמתים שבחו”ל עתידים להתגלגל במחילות אל הארץ, וכאן יחיו – “נותן נשמה לעם עליה“. ובפרשתנו: “ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם ההולכים לתור את הארץ” – דורשים כאן חז”ל שהם נטלו את חלקם בארץ, ועל כן כאילו קיבלו מהם חיים.

ממילא, עצם ההתייחסות לארץ כאל סתם מקום שאפשר למדוד אותו האם הוא כדאי מבחינה כלכלית, האם משתלם להשקיע בו מבחינה בטחונית, ואולי אפשר לוותר עליו – זוהי עצמה התפיסה המעוותת של המרגלים, של הוצאת דיבת הארץ רעה. נתאר לעצמנו אדם שמציעים לו לוותר על אשתו, או על אחד מאיבריו, כיוון שזה כדאי כלכלית… הרי זה לא יעלה על הדעת! ישנם דברים שאין להם מחיר והם לא נמדדים בשום מטבע.

על הוצאת דיבה כזו אמנם לא משלמים פיצויים כספיים… ובכל זאת משלמים עליה ביוקר. בני ישראל שילמו על הוצאת הדיבה של המרגלים בארבעים שנה של נדודים במדבר ובמותו של דור שלם. גם כיום אנחנו כבר מתחילים לראות את תוצאותיה של הוצאת הדיבה: מי שאמר לעצמו “מה יש לנו לחפש בעזה?”, רואה היום את הקסאמים בשדרות ובאשקלון; מי שחשב שיותר חסכוני לגרש אנשים מבתיהם ולהפקיר את שטחי ארץ ישראל, מגלה שתקציב הביטחון המצומק לא נותן מענה גם לגבולות המצומקים של מדינת ישראל.

שיעורים נוספים