כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל

 

“ועיני לאה רכות, ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה”. מפני מה היו עיניה של לאה רכות? מבאר רש”י (בראשית פרק כט פסוק יז) בשם חז”ל:

“שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה, שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן”. כלומר, לאה בוכה מפני שכולם היו משדכים אותה לעשיו הרשע, והיא הייתה צדיקה והייתה מתמרמרת על השידוך שאינו ראוי לה.

מדוע שידכו את הגדולה לגדול ואת הקטנה לקטן? האם זו סתם רכילות של ההמון? סתם משחקי שידוכים של יושבי קרנות והולכי בטל? אם כך היה, לא הייתה לאה צריכה להתייחס לכך ברצינות. בוודאי לא היה רש”י אומר לנו “שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו” – מדוע את סבורה שבסוף תתחתני עם עשיו? הרי הוא לא ראוי לך, ואין שום סיבה שהוא יבוא לקחת אותך. הרי עשיו לקח את נשיו מבנות כנען, הוא לא רואה ערך רוחני מיוחד לקחת דווקא את בת משפחתו, בת משפחת אברהם. אז מה יש לך לדאוג?

נראה שהיה היגיון רב בחשש של לאה שמא היא בסוף תתחתן עם עשיו.

כפי שכבר ביארנו במאמר אחר, עשיו ויעקב היו שניהם בנים של יצחק ורבקה, תאומים מרחם, ולכן אף אחד לא העלה בדעתו שרק אחד מהם ימשיך את המשפחה ואת השליחות המיוחדת של עם ישראל. עשיו איננו דומה בכך לישמעאל או לבני קטורה, שהם אמנם בנים של אברהם אבינו אך לא מאותה אם – הם לא בנים של שרה אימנו ולכן הם נדחים. עשיו אינו כך – הוא בן ביולוגי של יצחק ורבקה, ולכן אף אחד לא חשב שהוא לא יהיה חלק מעם ישראל. אף אחד – חוץ מרבקה אמנו, אמא של עשיו, שהכירה אותו יותר טוב מכל אדם אחר, והבינה שהוא איננו ראוי להיות חלק מעם ישראל. כולם ראו והבינו שעשיו הוא אדם מאד מעשי – איש יודע ציד, איש שדה [=חקלאי], ואילו יעקב הוא אדם יותר רוחני, איש תם יושב אוהלים. לכן, חשבו כולם, עשיו יוביל בעם ישראל את הצד המעשי של כלכלה ומסחר, צבא ומלוכה; ויעקב יוביל בעם ישראל את הצד הרוחני של תורה ונבואה, וממנו יצאו עובדי ה’ בבית המקדש.

ממילא, חשבו כולם, מתאים עשיו ללאה ואילו יעקב מתאים לרחל. מסתבר – וכך ניתן לראות גם מפשט הכתובים – שרחל הייתה יותר רוחנית ופחות מעשית, ואילו לאה הייתה פרקטית ואשה מעשית עם שתי רגליים על הקרקע. בואו נסתכל קודם כל על הקשר שלהן עם יעקב אבינו, ששתיהן בסופו של דבר היו נשותיו: רחל היא יפת תואר ויפת מראה, ויעקב אוהב אותה אהבה עזה עד כדי כך שעבודה של שבע שנים הייתה בעיניו “כימים אחדים, באהבתו אותה”. היופי של רחל והאהבה של יעקב הם דברים רוחניים מובהקים, שאמנם אי אפשר בעולם ללא יופי ואהבה, אך כמו שאומרים, “עם אהבה לא הולכים למכולת”… כלומר, אלו לא דברים פרקטיים (היום ממסחרים גם את היופי, אבל זו כבר צרה אחרת בפני עצמה, שנובעת מכך שהעולם שלנו הוא כל כך חומרני שהוא הופך כל דבר לשווה כסף ולרדיפת ממון…). לעומת זאת, לאה נחשבת שנואה – “וירא ה’ כי שנואה לאה, ויפתח את רחמה, ורחל עקרה”. לאה איננה זוכה לאהבתו של יעקב, אבל בסופו של דבר היא זוכה להיות אם בניו – ששה מתוך שנים עשר השבטים הם בני לאה! הולדת הבנים היא דבר ממשי ביותר, שבא לידי ביטוי אחר כך גם בחלוקת הירושה, גם בהשפעה על עם ישראל לדורות. יש ארבע נשים של יעקב אבינו, ולאה לבדה יולדת חצי משנים עשר שבטי יה. לאור זאת אין זה מפליא שבסופו של דבר המלכות ניתנה ליהודה, בנה של לאה.

במה עסקו רחל ולאה לפני שיעקב בא ונשא אותן לנשים? רחל הייתה רועת צאן – כך מפורש בפסוקים (בראשית כט, ט): “עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רֹעָה הִיא”. רחל היא רועת צאן – בדיוק כמו יעקב אבינו שהיה יושב אוהלים ורועה את הצאן, ולכן גם שמה מרמז על הדבר: פירוש השם ‘רחל’ הוא כבשה! לעומת רחל, השם ‘לאה’ פירושו עייפה, מלשון לאות. אך זה איננו שם שלילי – הכוונה היא לא לעייפות של עצלנות וחוסר חשק לעשות כלום, אלא לעייפות שבאה מתוך עבודה קשה ומאומצת. “מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יישן”. הלאות היא העייפות המבורכת שבאה אחרי עבודה קשה, והיא מלווה בסיפוק פנימי. על כן לאה איננה רועת צאן שמטיילת עם הכבשים, אלא היא אשה פרקטית שעובדת קשה מאד בבית ובחצר – מבשלת, אופה, מנקה, מכבסת, תולה, מסדרת, מתקנת, חולבת את הפרה שבחצר ואוספת ביצים מהתרנגולות, ולך תדע מה עוד היא מספיקה ואיך היא עושה את זה. לא פלא שבסוף היא גם לאה – עייפה מרוב עבודה ומאמץ.

ההבדל בין רחל ללאה עולה גם מפרשיית הדודאים: רחל מבקשת את הדודאים, שהם סגולה רוחנית להכנס להריון. לאה מוכנה למכור לרחל את הדודאים, אך מבקשת שכר בעל משמעות מאד מעשית – “אלי תבוא, כי שכור שכרתיך בדודאי בני”, ומתוך לילה זה שבא יעקב אל לאה זכתה לאה להולדת יששכר.

לכן לאה חוששת באמת שמא היא תינתן לעשיו, כי בעצם היא הרי מתאימה לו – בחורה מעשית לבחור מעשי, הוא יעבוד קשה בשדה והיא תעבוד קשה בבית… אך לאה מבינה את קלקולו של עשיו ולכן אין היא רוצה בו, ועל כך היא בוכה.

בסופו של דבר, כידוע, נדחה עשיו והורחק מעם ישראל, ואילו יעקב נאלץ לקחת על עצמו את שני התפקידים – גם את התפקיד הרוחני וגם את התפקיד המעשי בעם ישראל, ולכן קיבל יעקב גם את שתי הנשים – רחל ולאה, “אשר בנו שתיהם את בית ישראל” (מגילת רות פרק ד), שכן שתיהם יחד הביאו לעם ישראל גם את העוצמה הרוחנית וגם את העוצמה המעשית.

החיבור בין רחל ולאה בא לידי ביטוי בדברי חז”ל על כך שברגע האמת כל אחת מהן ויתרה לשניה על הדבר שהיה החשוב ביותר עבורה: רחל גילתה ללאה את הסימנים שמסר לה יעקב – כאשר לבן מוסר את לאה ליעקב במקום את רחל, מסר יעקב סימנים לרחל כדי שיוכל להיות בטוח שזו אכן היא, ואילו רחל ‘בוגדת’ למעשה בהסכם שלה עם יעקב ומוסרת את הסימנים ללאה אחותה כדי שלא תתבייש. כך מוותרת רחל על דבר מהותי באהבתה ליעקב, אהבה שהיא הביטוי המשמעותי ביותר לקשר שלה עם יעקב. ואילו לאה מוותרת לרחל על בן נוסף – כאשר נולדה דינה, ביתה של לאה, נאמר בפסוק “ואחר ילדה בת” – מדוע צריך לומר “ואחר”? לכאורה די היה לומר “ותלד בת”! אומרים חז”ל, שתחילה כשנכנסה לאה להריון עם דינה, היה זה בן ברחמה. ידעה לאה שליעקב יוולדו שנים עשר בנים, ואמרה לעצמה – אני כבר ילדתי ששה, בלהה וזלפה ילדו כל אחת שנים, ורחל ילדה אחד. אם אני אלד עוד בן – הרי יישאר לרחל רק בן אחד! לא תהיה אחותי אפילו כמו אחת השפחות? התפללה לאה על העובר שברחמה, ועשה ה’ נס והפך אותו לבת, ואז – אחר כך – נולדה דינה [כך דורשים חז”ל על הייתור שבמילה ‘אחר’]. אם כן, רחל מצידה מוותרת על הנאמנות שלה ליעקב, שהיא ביטוי לאהבה המיוחדת ששוררת ביניהם. ואילו לאה מוותרת לרחל על עוד בן – והרי עבור לאה – שלא זכתה לאהבת יעקב, הבנים הם המשמעות העמוקה ביותר עבורה! כך כל אחת מוותרת לשניה על הדבר החשוב לה ביותר, על הדבר המשמעותי שיש לה מיעקב אבינו, ובזכות זה יצרו רחל ולאה גם יחד הרמוניה מופלאה שבנתה את בית ישראל לדורי דורות.

Scroll to Top