פרשת מסעי, המסיימת את ספר במדבר, עוסקת כולה בהכנה לכניסה לארץ. הרי ספר דברים כמעט כולו הוא הנאום האחרון של משה רבנו לפני הכניסה לארץ, ואם כן סוף ספר במדבר הוא ההכנות האחרונות – תיאור הגבולות של הארץ, קביעת ערי מקלט וערים למגורי הלוויים, וכדומה.
בתוך מהלך ההכנות מצווה ה’ את משה מספר ציוויים (במדבר פרק לג, פסוקים נא-נו):
“דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם, וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ”.
בפסוק זה ישנם למעשה שני ציוויים הנוגעים לעמי הארץ – לגרש את יושבי הארץ, ולהשמיד את כל סוגי העבודה זרה שלהם. לאחר מכן מופיעים עוד שני ציוויים המתייחסים לארץ עצמה –
“וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ”.
הציווי “והורשתם את הארץ” דומה מאד לציווי “והורשתם את יושבי הארץ” שנאמר קודם לכן, אלא שלהוריש את יושבי הארץ הכוונה היא לגרשם מן הארץ, ולהוריש את הארץ כמובן אין הכוונה לגרש אותה… הרמב”ן מבאר שהמצווה להוריש את הארץ היא שעם ישראל יהיה הריבון והשליט בארץ – ומצווה זו קשורה למצווה שמופיעה מיד אחריה, להנחיל את הארץ לכל שבטי ישראל – “למטות אבותיכם תתנחלו”.
לאחר מצוות אלו מופיעה אזהרה מצמררת:
“וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם”.
אם עם ישראל משאיר גויים בארץ, הם הופכים לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם.
ראוי להדגיש, שאין חובה לגרש את כל הגויים מן הארץ, שהרי מי שרוצה להיות ‘גר תושב’ – יכול להשאר לשכון בארץ. ‘גר תושב’ הוא גוי שלא ממש התגייר, אלא רק קיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, וקיבל על עצמו את השלטון הישראלי בארץ ישראל, ואיננו מתקומם כנגד מדינת ישראל. לגרי תושב כאלה מותר לגור בארץ, אך התורה מצווה אותנו לגרש את כל מי שלא עומד בקריטריונים הללו. ועל כך אומרת התורה שאם לא נגרש את הגויים שאינם גרי תושב – הם יהיו לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם.
רש”י מפרש:
“לשכים בעיניכם – ליתדות המנקרות עיניכם”. על פי רש”י ‘שכים’ הם מלשון סיכות, גורמים דוקרנים בעיניים, שהם גם מכאיבים וגם מעוורים את האדם. נדמה שהיום אנחנו מרגישים לעיתים שהגויים היושבים בתוכנו הם אכן מכאיבים לנו כמו סיכות התקועות בעין, ולפעמים באמת נראה כאילו אנחנו עיוורים שבמקום להלחם בסיכה התקועה לנו בעין אנחנו מנסים להגיע איתה להסדרים…
“ולצנינים בצידיכם” מפרש רש”י “לשון מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא”, כלומר – צנינים בצידיכם פירושו חומות שניצבות מכל הצדדים שלכם. לכאורה חומות זה דבר טוב, שמגן עלינו – ובאמת המילה ‘צנינים’ באה מהמילה ‘צינה’ שבתנ”ך משמעותה הגנה, כמו למשל בפסוק “צינה וסוחרה אמיתו”, שכוונתו לומר שהאמת של הקב”ה היא מגן שמקיף אותנו סחור סחור. אם כן, מה רע בצנינים בצידיכם? החיסרון הוא, כפי שמפרש רש”י, שאתה בסופו של דבר מוצא את עצמך בכלא בתוך ביתך! החומות יכולות להגן עליך, אך הן מצד שני מגבילות אותך ולא מאפשרות לך לחיות. התיאור הזה מאד מתאים לדרך הטרור שבה פועלים נגדינו אויבינו כיום – הטרור פוגע רק במעטים, אך הוא משתק מדינה שלמה: לדוגמא בתקופת מלחמת צוק איתן, במשך כמה שבועות חצי מדינה הייתה משותקת למחצה, אנשים מבטלים את הנופש שתכננו ובכלל נשארים במרחק קפיצה למרחב המוגן. כך לגבי איום הרקטות, וכך לגבי כל סוג של טרור – כאשר אוטובוסים מתפוצצים אנשים מפחדים לנסוע באוטובוס, כאשר מחבלים מתאבדים בקניון אנשים מפחדים לצאת לשופינג, וכן הלאה.
מדהים לראות עד כמה הדברים מתאימים לימינו. אנחנו רואים עין בעין כיצד הגויים פוגעים בנו, מעוורים אותנו, ומשתקים אותנו… אך ברוך ה’ אנו רואים שוב ושוב כיצד בשעת מלחמה זו עם ישראל מתאחד לפעול כנגד האויבים שכבר שנים פוגעים בנו ומתכננים פגיעה חמורה אף יותר.
הדברים באים לידי ביטוי בפירושו של ר’ חיים בן עטר – פירוש אור החיים על התורה. כך מפרש אור החיים את הפסוק “וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה” – לכאורה, מדוע צריך לומר “על הארץ אשר אתם יושבים בה”? הרי ברור שהגויים יפגעו בכם במקום שבו אתם יושבים! מפרש אור החיים הקדוש: “לא זו בלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו”. כלומר, הגויים שיושבים בארץ לא יסתפקו בכך שתתנו להם ערים לשבת בהם ושטח שיהיה רק שלהם, אלא הם ימשיכו לצרור אתכם ולפגוע בכם גם בשטח שאמור להיות שלכם.
ושוב – מדהים לראות עד כמה דברי ר’ חיים בן עטר מתאימים לימינו: הרי כבר נתנו לחמאס את כל חבל עזה, גירשנו משם אלפי יהודים שעד היום אין להם פתרון חלופי – האם הם מסתפקים בחבל הארץ הזה? לחלוטין לא! הם צוררים אותנו על הארץ אשר אנחנו יושבים בה…
אך לא רק היום הדברים מתקיימים במציאות. התורה מתארת בספר שופטים כיצד כבר בתקופת יהושע בן נון עם ישראל לא כבש את כל הגויים היושבים בארץ, ומלאך ה’ מתגלה אל עם ישראל ומזהיר אותם שהנה הנבואה הזו תתקיים [שופטים פרק ב]:
וַיַּעַל מַלְאַךְ ה’ מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם. וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי – מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם? וְגַם אָמַרְתִּי: לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים, וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ”.
ואכן לאורך ספר שופטים אנו מוצאים כיצד עם ישראל מתמודד שוב ושוב עם הגויים הנותרים בארץ, שמשעבדים אותו ומציקים לו בכל פעם בחזית אחרת.
דברי התורה מופיעים בכל דור ודור בגלימה אחרת, בגילוי שונה במציאות – אך דווקא זה מה שמאפשר את הנצחיות של דברי התורה ואת הרלבנטיות שלהם היום כתמיד.