לידת ארבעת השבטים הראשונים , י"ד כסלו התשע"ו, הרב ישי ויצמן

פרשיית לידת ארבעת הבנים הראשונים של לאה מתארת תהליך המגיע ליעדו. כל בן שנולד לה מוסיף עוד שלב בחדירתה של לאה אל בית ישראל. כל שלב בחדירתה של לאה אל בית ישראל מוסיף ומחדיר את התגלות הקב”ה בארץ, בבחינת “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו”. נבאר את הדברים.

בזוה”ק (דף קנד) שואלים על הכתוב “וירא ד’ כי שנואה לאה”, הפותח את סיפור לידת הבנים, וכי בניה של לאה בני שנואה הם, חלילה? אלא, היות לאה שנואה לא בא מתוך חסרון שבה, אלא דוקא זו מעלתה, בהיותה מושרשת בעלמא דאיתכסיא. היא בחי’ יובל, בחי’ בינה, ביחס לרחל שהיא בחי’ שמיטה, בחי’ מלכות.

בזוה”ק מובא, שארבעת הבנים מראובן עד יהודה הם כנגד ארבעת רגלי המרכבה. יהודה כנגד רגל רביעית, שהיא דוד, שהיא משלימה את רגלי המרכבה (שם דף קנה). הביטוי “ותעמוד מלדת” מבטא שלימות, כלומר עתה ניתן לעמוד אחר שנשלמה ההופעה המורכבת מארבעת הבחינות הללו. עתה ניתן להודות, אחר שהשם שלם. שלימות הופעת השפע מלמעלה למטה, הוא כאשר מתחיל הכיוון ההפוך – ההודאה ממטה למעלה.

הרש”ר הירש עומד על כך שלאה על אף היותה “שנואה”, כלומר פחות אהובה מרחל, היא היתה חדורה באהבת בעלה, והאמינה ובטחה באופן מלא ביעוד שלה לקרב בינה לבין בעלה. בניה בוניה, הולכים ומגלים את מקומה בבית בעלה. על אף שהיתה “שנואה” מצד בעלה, היה בעלה אהוב עליה מצידה, והיא, כדרכן של האמהות, ידעה לכוון לרצון ד’ בבנין האומה.

אחר שהגדרנו את התהליך בכללו, ניתן להעמיק בפרטי הופעתו.

עיון בטעמי השמות מעלה חילוק בין השנים הראשונים לשנים שאחריהם. בראשונים התהליך שמתואר קורא אצל ד’. ד’ ראה וד’ שמע. קודם ראיה – אור המבטא הופעה עליונה המשפיעה למטה. אחר כך שמיעה – אור המבטא קליטה וקבלה של השפע.[1]

לעומת זאת אח”כ קורה משהו בארץ. אצל לוי – ילוה אישי אלי. יעקב מתקרב יותר ללאה. ואצל יהודה – היא מודה לד’. מובן מתוך כך מדוע אצל לוי “על כן קרא שמו לוי”, קריאת השם מתיחסת ליעקב בהתאם לכך שחל אצלו שינוי. ואצל יהודה – “קראה שמו יהודה”. התהליך קורה אצלה והיא קוראת את השם.

הנצי”ב ב”העמק דבר” מבאר, שבשנים האחרונים נאמר “על כן” נקרא שמם לוי או יהודה, משא”כ בראשונים, שנאמר בהם רק “ותקרא שמו”, שאצל האחרונים השם מתאר בנוסף על התהליך שהתקדם בין לאה ליעקב, גם מהות עצמית בשם, שעתידה להתגלות. לוי – בהיותו מחובר לגבוה יותר משאר הבנים. יהודה – שהכל יודוהו בגבורתו ובחכמתו.

בולט אפוא ששני השבטים הראשונים שנולדים מבטאים תהליך עליון יותר, והאחרונים – עוסקים בהמשכת הדברים למטה.

[1] תהליך דומה ניתן לראות בפתיחת רחמן של לאה ורחל. אצל לאה “וירא ד’ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה”. אצל רחל – “ויזכור א-לקים את רחל וישמע אליה א-לקים ויפתח את רחמה”.

שיעורים נוספים