מעגל קסמים
הנסיך הקטן יצא מהכוכב הקטן בו הוא חי מתוך השתוקקות למצוא אדם בעל ערך. הוא טייל ברחבי הגלקסיות ופגש אנשים שונים ומשונים. באחת הפלנטות הוא פגש שתיין אחד: “מה אתה עושה”? שאל את השתיין, אשר ישב אל השולחן בדממה, מול מצבור של בקבוקים ריקים ועוד מצבור של בקבוקים מלאים. “אני שותה” השיב השיכור נוגות. “למה אתה שותה”? שאל הנסיך הקטן. “כדי לשכוח” ענה השיכור. “כדי לשכוח מה”? שאל הנסיך הקטן, שחמל עליו בלבו. “כדי לשכוח את חרפתי”, התוודה השיכור, מרכין ראש. “מהי חרפתך”? המשיך לשאול הנסיך הקטן, כי רצה לעזור לו. “חרפתי היא חרפת השתייה”, חתם השיכור את דבריו, ונעטף שתיקה עמוקה. והנסיך הקטן הלך לדרכו, מבולבל. “המבוגרים הם באמת מאד, מאד, משונים”, שח לעצמו בעת שהמשיך במסעו.
נהוג לחשוב שחטאו הגדול של דוד המלך היה חטאו עם בת שבע, אשת אוריה החיתי. החת”ם סופר לא חשב כך. בפירושו למסכת חולין 1 מזכיר החת”ם סופר את מאמרו של רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן במסכת שבת 2: “כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה”, ומסביר שכל האומר דוד חטא בבת שבע אינו אלא טועה, אולם יש חטא אחר בו דוד חטא. חז”ל מסבירים בגמרא ובמדרש את סמיכות הפרשיות של אשת יפת תואר ובן סורר ומורה דרך קביעה חריפה: “כל הנושא יפת תואר – יש לו בן סורר ומורה” 3. האם חז”ל לומדים את זה רק מסמיכות הפרשיות? חז”ל מבינים זאת בעקבות התקדים ההיסטורי: דוד המלך. דוד נושא את מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה – אשת יפת תואר. אומרים חז”ל – על זה שחמד דוד מלך ישראל את מעכה בת תלמי מלך גשור, יצא ממנו בן סורר ומורה – אבשלום, שביקש להורגו ושכב עם פילגשיו ונהרגו רבבות מישראל ונעשתה מחלוקת ישראל – כדור שלג מתגלגל שלא היה ניתן לעצור. נראה שהתורה מנסה לעצור את כדור השלג הזה מלהתגלגל. התורה מבינה את מצבו הרוחני של הלוחם במלחמה, ומבינה כי הוא יכול למצוא את עצמו מתאווה לשאת אשת יפת תואר. משום כך אומרת לו התורה – קח אותה הביתה. אך לפני שאתה מתחתן איתה – תגיד לה להסיר את שמלת השבי המפוארת שלבשה לכבוד הלוחמים כדי שיזנו איתה; תגלח את שערות ראשה; תן לה לבכות חודש ימים; אחרי חודש ימים של בכי– נראה אם עדיין תרצה אותה. הרי אותו לוחם, אם היית שואל אותו לפני הקרב מה התוכניות שלו לעתיד, קשה להגיד שהוא היה עונה לך: “להתחתן עם יבוסית”. התורה מאפשרת ללוחם לצאת ממעגל הקסמים בו הוא נתון, להתבונן במציאות ולבחור בצורה שכלית האם זו המציאות שהוא רוצה לעצמו.
כל אחד מאיתנו נמצא בדברים מסוימים בתוך מעגלי קסמים שכאלה: הרגלים רעים, התמכרויות, עבירות אחדות שגוררות עבירות נוספות. גם אנחנו לפעמים כמו אותו שיכור שפגש הנסיך הקטן, שותים כדי לשכוח את בעיית השתייה שלנו, ממשיכים באותה דרך שאנו הולכים בה בלי שבחרנו בה אף פעם באמת. בשעה טובה החלה ישיבתנו את זמן אלול. ההימצאות בישיבה, וביתר שאת בזמן אלול, נותנת לנו פיתרון איך לצאת ממעגלי קסמים שאיננו רוצים בהם, פיתרון שנמצא בשני מימדים: המקום והזמן. מבחינת המקום – אנחנו לוקחים צעד אחורה משטף החיים שבחוץ וגולים למקום תורה. זה המקום הטוב ביותר לבחון בו בשכל האם אנחנו חיים כמו שאנחנו רוצים לחיות, האם אנו לא פועלים לפעמים מכוח ההרגל ושבויים בתוך מעגלי קסמים בתרבויות שאיננו רוצים להיות חלק מהם. ההתבוננות על המציאות מחוץ לשטף החיים מאפשרת לנו להחליט בצורה מושכלת איך לעצב את החיים שלנו לפי הערכים בהם אנו מאמינים ולא לפי גחמות רגעיות או הרגלים מקולקלים. מבחינת הזמן – חודש אלול הוא גם זמן שנמצא כביכול מחוץ ללוח השנה. הוא קורא לנו להסתכל על שאר ימות השנה: האם בהם אנו חיים כפי שאנחנו רוצים לחיות, האם כל דבר שאנו עושים הוא כיוון שבחרנו בו, או שאנו סבילים לנוכח המציאות? האם אנו מעצבים את סדר היום שלנו לפי השעה בה גופנו מתעורר או רעב, או על פי שאיפותינו הרוחניות כך שכשנעלה לעת ערב על משכבנו, נהיה מרוצים מהיום שעבר עלינו? הימצאותנו עתה בישיבה בחודש אלול, מעניקה לנו את המקום הנכון והזמן הנכון לעצור את כדורי השלג ולצאת מתוך מעגלי הקסמים ההרסניים. קיבלנו מתנה גדולה, שאין עליה החזרים – אז כדאי לנצל אותה!