משכו וקחו לכם או: למה קוראים לשבת הגדול ‘שבת הגדול’? , ה' שבט התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

בעשור לחדש ניסן נצטוו ישראל לקחת איש שה לבית אבות, ולהכין אותו לקראת חג הפסח, כדי לשחטו לקרבן לה’. חז”ל מלמדים אותנו שבאותה שנה חל י”ד להיות ביום רביעי בשבוע, וכך “בעשור לחדש” חל בשבת שלפני הפסח, היא הנקראת שבת הגדול.

טעמים רבים נאמרו למנהג לקרוא לשבת שלפני פסח ‘שבת הגדול’ – היו שאמרו שזה בא לבטא את ההבדל בין השבת הזו, שהיא יום השבת בשבוע, לבין יום טוב ראשון של פסח, שנקרא אף הוא שבת, “ממחרת השבת”, וכדי להוציא מליבן של צדוקים שאמרו שאין מתחילים למנות ספירת העומר ממחרת יום טוב אלא ממחרת שבת חול המועד; היו שהזכירו מנהג עתיק לחלק לכל אחד כיכר לחם, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנותו; והיו אף שטענו ברצינות (!) שבגלל הדרשה הארוכה של הרב לקראת הפסח, נראה היום כארוך במיוחד, וכיוון שכך, נראית כביכול שבת זו גדולה יותר מאשר כל שבת אחרת…

אולם הטעם הקדום ביותר, ובכלל הפעם הראשונה שמוזכר השם המיוחד של ‘שבת הגדול’, מופיע בספריהם של תלמידי רש”י (ספר האורה ח”ב אות סב, מחזור ויטרי לר’ שמחה מויטרי סי’ רנט, ועוד): “שבת שלפני הפסח נהגו בני אדם לקרוא אותו שבת הגדול ולא ידעו למה, שהרי אינו גדול מכל שבתות השנה. אלא לפי שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה, כדאמרינן בסדר עולם, ומקחו של פסח מבעשור, היה בשבת שלפני הפסח. אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו? [שמות ח’ כ”ב] אמר להם הקדוש ברוך הוא: עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם הלכו ולקחו איש את פסחו להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום, כשראו כן המצריים היו רוצים לקום ולנקום מהם, והיו מעיהם מחותכין ובאש נדעכין ונדונין ביסורים וחליים רעים ומרים, ולא הזיקו לישראל, ועל שם שנעשו בו נסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח, נקרא שבת שלפני הפסח שבת הגדול. מפי ר’ אברהם נשמתו עדן”.

נראה לומר שיש בדבר זה נס כפול ומכופל: מעבר לכך שהמצרים שותקו ולא יכלו להלחם בישראל, ישנו נס גדול בעצם המוכנות של עם ישראל לצאת כנגד משעבדיהם המצרים, ולקחת מול עיניהם את הכבשים – אלהיהם של המצרים – וליעד אותם לשחיטה! עלינו לזכור שמדובר בעם של עבדים שכבר 210 שנה חיים בארץ לא להם, ומן הסתם התרגלו לחיי עבדות ולכניעה מוחלטת לאדוניהם. והנה, על פי הציווי האלוקי, לוקחים עם ישראל את אלהיהם של האדונים שלהם מאתמול, וזובחים אותם – דבר זה יכול להתבצע רק מתוך תחושת שחרור עמוקה, שהיא עצמה בגדר נס. אנו זוכרים במהלך ההיסטוריה דוגמאות רבות של אנשים ועמים, שגם לאחר שהשתחררו כבר מעול הכובש או המשעבד, עדיין המשיכו להתייחס אליו בכניעה מתוך השפלה עצמית והתרפסות. גם בדורות האחרונים אנחנו מרגישים לפעמים שעדיין לא יצאנו לגמרי מן הגלות ואנחנו ממהרים להתרפס לפני אומות זרות. והנה עם ישראל במצרים, שהיה שקוע בעבדות קשה ואף במ”ט שערי טומאה, מצליח לפחות לרגע לצאת מתוך השפלות, לעמוד בעוז כנגד המצרים, וממילא מתוך כך לצאת גם ממצרים, שכן בזכות דם פסח ודם מילה יצאו ישראל ממצרים, כפי שדורשים חז”ל על הפסוק ‘בדמייך חיי’.

אם כן, הנס הגדול הוא שלא רק הקב”ה חולל ניסים עליונים למעלה מן הטבע, אלא שגם עם ישראל מתעוררים ומחוללים את הגאולה בעצמם, ‘מלמטה למעלה’. הדברים מתאימים לדברי הזהר הקדוש (ח”ב דף לט:) על הפסוק ‘משכו וקחו לכם’ – “אמר קודשא בריך הוא, עבידו אתון עובדא לתתא, ואנא אתבר תקפיהון לעילא”: עשו אתם מעשה למטה, ואני אשבור תוקפם למעלה. וזהו פשר הכפילות – משכו וקחו – ה’אתערותא דלתתא’, המעשה שלכם בעולם הזה, ימשוך השפעה אלוקית בעולם ויגלה את השראת השכינה בגאולת ישראל.

 

שיעורים נוספים