נפש החיים פרק ו

אמנם עדיין הענין צריך ביאור. (כי הוא ז”ל דיבר בקדשו דרך קצרה כדרכו בכל כתבי קדשו בנסתרות. כמ”ש בעצמו בהקדמתו שם שהוא מגלה טפח ומכסה אלפים אמה). שלא כדמשמע לכאורה מדבריו ז”ל שם. שהאדם אל העולמות הוא נפש ממש כמו הנפש הניתן ודבוק בתוך גוף האדם. אשר איזה דבר שהנפש עושה הוא רק ע”י כלי הגוף. שבאותו רגע ממש גם הגוף עושהו. דזה ודאי לא יתכן:

 

הגהה: וגם שלפי זה. יחויב היה שבעת אמירתינו קדושה למטה. ממילא באותו רגע ממש גם המלאכי’ היו מקדישים במרום אתנו כאחד. ורז”ל אמרו בפ’ ג”ה צ”א ב’ אין מ”הש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר ברן יחד ככבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים ולישנא דוהדר ויריעו טפי משמע שהמה לא יתחילו כלל להקדיש ליוצרם עד אשר יגמרו ישראל שילוש קדושתם למטה. וכן סדרו אנשי כנ”הג בברכת קדושת השם אתה קדוש וכו’ ואח”כ וקדושים בכל יום יהללוך. הגם דמלישנא דהזוהר פ’ תרומה קכ”ט ריש ע”ב ושם קס”ד ריש ע”ב לכאורה משמע שהמלאכים מקדישים קדושתם אתנו יחד כחדא ממש. היינו משום שקדושתם תכופה ממש תיכף אתר סיום אמירתינו. בחדא קרי לה:

 

אבל עיקרו של דבר כי הוא ית”ש אחר שברא כל העולמות ברא את האדם אחור למע”ב בריאה נפלאה כח מאסף לכל המחנות. שכלל בו כל צחצחות אורות הנפלאות והעולמות והיכלין העליונים שקדמו לו. וכל תבנית הכבוד העליון בסדר פרקי המרכבה. וכל הכחות פרטים הנמצאים בכל העולמות עליונים ותחתונים. כולם נתנו כח וחלק מעצמותם בבניינו ונכללו בו במספר פרטי כחותיו שבו. כמ”ש בזוהר יתרו ע”ה ב’ קוב”ה כד ברא לי’ לב”נ סדר בי’ כל דיוקנין דרזין עלאין דעלמא דלעילא. וכל דיוקנין דרזין תתאין דעלמא דלתתא וכלא מתחקקא בב”נ דאיהו קאים בצלם אלהים כו’ דכתיב. ויברא אלהים את האדם בצלמו ע”ש. ובפ’ תזריע מ”ח א’ (ח”ג מח, א) תאנא כיון דנברא אדם כו’. ובריש פר’ במדבר ר”א פתח ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו’ ת”ח כו’. ובאד”ר קל”ה א’ כמראה אדם כו’. ושם בד’ קמ”א סוף ע”א דיוקנא דכליל כל דיוקנין כו’. וברע”מ פ’ פנחס (ח”ג רלח, ב) ויאמר אלקים נעשה אדם כו’ עד והיינו נעשה אדם בצלמנו כו’. וכן אמרו זה הלשון יותר באורך בתז”ח פ”ט ע”א ע”ש. ובז”ח יתרו במעשה מרכבה ל”ב ע”ג דיוקנא דאדם דדא איהו דיוקנא דכליל כל דיוקנין כו’. ושם דף ל”ג ריש ע”א. ושם בשה”ש נ”ח ב’ ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כו’. ע”ש היטב בכל המקומות הנז’. וע’ בע”ח שער הצלם פ”א ובלק”ת פ’ תשא ופ’ האזינו. וזה כל האדם שכל כח פרטי שבו מסודר נגד עולם וכח א’ פרטי מסוד השיעור קומה של כלל הכחות והעולמות. שמסודרים כביכול כתבנית קומת אדם כמו שית’ אי”ה בשער ב’ פ”ה: