יעקב חולם. לכאורה העיקר בחלומו של יעקב הוא החלק שבו הקדוש ברוך הוא בעצמו מדבר איתו:
“וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה’ אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ”.
ובכל זאת ההתגלות הזו וברכות אלו באות רק לאחר המחזה המופלא של סולם יעקב – “והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו”. דרשות רבות נאמרו במשמעותו של סולם זה, ועדיין נראה ש’אין מקרא יוצא מידי פשוטו’, ויש מקום להבין את הדימוי של הסולם ושייכותו ליעקב.
הדגש איננו רק על כך שהסולם מגיע עד לשמיים, אלא שהוא סולם המוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה. מדובר על מסילה שמחברת ארץ ושמיים, שניתן לעלות בה עד לגבהי מרומים, ובה גם מתגלה הקב”ה בעולם הזה ויורד משמי שמיים העליונים עד אלינו לעולם הזה.
הדימוי הזה מתאים ביותר ליעקב: בתחילה היה עשיו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים. יצחק אוהב את עשיו ומבקש לברך אותו, לא מתוך מחשבה שאכן עשיו הוא הצדיק והנבחר להמשיך את דרכם של אברהם ויצחק, ויעקב איננו ראוי… ברור היה ליצחק שיעקב הוא איש תם ושלם, שימשיך את דרך האבות. אך הוא חשב שעשיו ויעקב יחד יבנו את בית ישראל – עשיו יהיה איש המעשה – איש ציד, איש שדה, ויעקב יהיה תלמיד חכם יושב אהלים שממית עצמו באהלה של תורה. יחד יבנו שניהם את עם ישראל, כיששכר וזבולון שהיו משלימים זה את זה – זה יושב ועוסק בתורה וזה יוצא למסחר ומפרנס את אחיו. אלא שכידוע לנו, קלקל עשיו את מעשיו ואת דרכיו, ונדחה מעם ישראל, כיוון שהתגלה שאיננו ראוי להמשיך את מורשתם ואת דרכם של אבותיו אברהם ויצחק.
כך נותר יעקב לבדו. ממילא לפתע מוטלים עליו כל התפקידים כולם – הוא צריך להיות גם תלמיד חכם וגם סוחר, גם איש רוח וגם לוחם היוצא לקרב, הוא מקבל גם ברכה כלכלית שנועדה מלכתחילה לעשיו – “ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש”, וגם ברכה רוחנית שנועדה לו מלכתחילה – “ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלקים לאברהם”.
יעקב חייב להפוך ולהיות באישיותו ‘סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמיימה’. זהו המסר האלוקי שהקב”ה מעביר לו בחלום. לא די בכך שתהיה בחור ישיבה, עליך להיות מנהיג של עם שלם. עליך לצאת ולהאבק גם עם לבן וגם עם עשיו, לדעת להתמודד עם תחבולותיו וערמומיותו של לבן, וגם להאבק ולהיות מוכן למלחמה מול עשיו – וכל זאת מתוך קשר לשמים, ראשך יגיע השמימה, ורק הקשר לריבונו של עולם, הקשר לאמונה ולדבר ה’ – הוא שייתן לך את העוז ואת הכוח לנצח בכל המאבקים – “כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל”.
זוהי דרכה של ישיבת ההסדר ושל הציונות הדתית בכללה – העולם הרוחני מגיע השמיימה, ויחד איתו מיוצבות שתי הרגליים על הקרקע… דבר זה בא לידי ביטוי בישיבת ההסדר גם בשירות הצבאי בצה”ל וגם בתרומה לקהילה במשך שנות הישיבה וגם לאחר מכן כאשר בוגרי הישיבה מתפזרים והופכים להיות דמויות מרכזיות ואכפתיות בכל קהילה שאליה הם משתייכים; וכל זאת רק מתוך כך שהראש מגיע השמיימה – גם בשנות הלימוד בישיבה וגם לאחריהן, תלמידי הישיבה ובוגריה שוקדים על לימוד התורה ועולים מעלה מעלה בעבודת ה’. אנו מבינים ומאמינים, שרק מתוך כך שהסולם מגיע השמיימה, ניתן גם להציב אותו על הארץ. ורק מתוך כך שהוא מוצב על הארץ, הוא יכול להביא את דבר ה’ לעולם בצורה השלמה ביותר בע”ה.