על השקלים ועל הכלאיים – מורכבות של הפכים , כ"ח אדר א' התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

“באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים” – כך פותחת המשנה בתחילת מסכת שקלים, ומלמדת אותנו שבראש חדש אדר (ובשנה מעוברת – בראש חדש אדר ב’) היו יוצאים שלוחי בית דין ומודיעים שתי הודעות: על השקלים ועל הכלאיים. על השקלים – מזכירים לכל ישראל להביא את מחצית השקל, לקניית הבהמות לקרבנות הציבור שבמקדש (כמובן, זכר להודעה זו אנו קוראים את פרשת שקלים ב’מפטיר’ בכל שנה בשבת הסמוכה לראש חדש אדר – והשנה אנו קוראים אותה ממש בראש חדש אדר ב’ עצמו). ועל הכלאיים – מזהירים את כל ישראל לצאת לשדותיהם ולנקות אותם מצמחי הכלאיים שצמחו בהם במהלך החורף.

האם יש קשר בין שתי הודעות אלו, או שרק במקרה שתיהן בתאריך משותף?

הרעיון הפשוט והעמוק העומד בבסיסה של מצוות מחצית השקל הוא האחדות בין כל ישראל: “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל”. אין זה דומה כלל לנדבת מלאכת המשכן, שכל אחד נתן כנדבת ליבו: כאן כולם שווים, ואין האחד יותר מחברו. למעלה מזה – מנהגו של עולם הוא שכאשר אדם תורם דבר שלם, הוא מרגיש סיפוק גדול יותר מתרומתו. במצוות מחצית השקל התורה לא מאפשרת לאף אדם לתרום אפילו שקל שלם – לומר לך שאין לאף אדם שלמות, כל עוד הוא בפני עצמו. רק כאשר הוא מתאחד עם חברו, יחד הם יוצרים שלמות.

לעומתה, איסור הכלאיים מבטא מסר כמעט הפוך – כל צמח עומד בפני עצמו, ואין לערבב שני צמחים שונים! צריך לזכור שאיסור הכלאיים מתבטא בכל מערכות החיים, ולא רק בצמחים: גם בבעלי החיים יש לנו איסור הרבעה של כלאיים, וגם איסור של חרישה בשור ובחמור יחדיו; ואף בדומם יש איסור כלאיים – בבגדים, שאסרה עלינו תורה לערב צמר ופשתים. בכל האיסורים הללו התורה מלמדת אותנו רעיון שבמהותו הוא מנוגד לעניין מחצית השקל: במקום לאחד את העולמות השונים, עלינו להפריד ביניהם ולראות כל פרט ופרט בפני עצמו.

נראה שבכוונה תחילה צירפו חז”ל את שני המסרים הללו יחד, שהרי מצד אחד באמת אין לאדם הפרטי משמעות אם איננו קשור לכלל עם ישראל, אין אדם שהגיע לשלמות, ורק יחד עם כל הציבור נוצרת שלמות; מאידך, כל אדם הוא עולם מלא, ובאמת צריך לראות את האדם לא רק כבורג בתוך המערכת, לא רק כפרט קטן בתוך כל הציבור, אלא להביט על הייחוד של כל אחד, על הכשרונות ועל האישיות המיוחדים לכל אדם ואדם. בצירוף ההודעה על השקלים ועל הכלאיים, מלמדים אותנו חז”ל את האיזון והמורכבות בין שני הצדדים של המטבע: עלינו לראות את הייחוד שבכל אדם, אך גם לזכור שעם כל חשיבותו של האדם באשר הוא, הוא מקבל את משמעותו מכוח שייכותו לציבור.

בהצמדת שתי ההודעות האלו מלמדים אותנו חכמים גם מסר נוסף וכללי יותר: העולם הוא מורכב, ויכולים להיות שני מסרים שנראים כסותרים, ובכל זאת בשניהם יש נקודת אמת, אלא שאנחנו צריכים לבחון היטב מתי נכון יותר להדגיש נקודה זו ומתי אחרת.

השילוב בין מסרים שונים ומשלימים זה את זה, הוא אחד היסודות שעומד בבסיס התפיסה של הציונות הדתית: אנחנו גם דתיים וגם ציוניים, גם לומדים תורה בישיבה וגם משרתים בצבא, גם מעורים בציבור הכללי וגם בונים מסגרות משלנו, יוצרים אומנות אך על פי התורה וההלכה ועוד ועוד. במבט ראשון עלולה התפיסה הזו להתפרש כפשרנות: זה נראה כאילו הדרך היא לקחת קצת מזה וקצת מזה, אך בעצם לוותר על השלמות. אך האמת היא שהתפיסה הציונית דתית איננה פשרנות, אלא חתירה לשלמות בשילוב האמיתי בין התחומים, מתוך הבנה שהעולם הוא מורכב ובנוי מפנים רבות ושונות, והתפקיד שלנו הוא לחתור להפנמת כל הנקודות האמיתיות בעולם, ולשלב ביניהם בעוצמה גדולה.

שיעורים נוספים