פולמוס שהחל בשנת תרמ"ד, לגבי הפרדת הקהילות באירופה. לפולמוס זה הייתה ועודנה השפעה אדירה, על קיומו של עמ"י ועל תהליך הגאולה.
מהר”ל מפראג – “נצח ישראל”, פרק חמישי.
“ויש לך להתבונן, מה עשה קמצא, ומה פשעו ומה חטאו שאמר ‘על ידי קמצא חרב ירושלים’. אבל יש לך לדעת, כי על ידי זה שהיה באותו הדור שנאת חנם ומחלוקת, ודרך המקום שיש בו שנאת חנם שיקח לו אוהב לחלוק עם אחר ששונא לו. וזה היה כאן, שהיה רחמיה קמצא. וזאת האהבה עצמה הוא באמת חלוק ופירוד ומחלוקת כמו השנאה, כי על ידי זה נעשה מחלוקת. ולפיכך האוהב הזה נקרא ‘קמצא’, שאין התקשרות זה רק כדי לחלוק על אחרים. והנה הפרוד והחלוק נאמר על המתחברים להיות אוהבים על זה הדרך. לכך נקרא בעל המחלוקת ‘בר קמצא’, שיש בו המחלוקת ביותר, והוא יותר גרוע. ומי שלא היה בו המחלוקת, רק שהיה מתחבר אל מי שהיה בעל מחלוקת, נקרא ‘קמצא’.”
בס"ד, א' כסליו ה'תשפ"א שיעור כללי בנושא פטור טמון באש פטור טמון באש בשני התלמודים דנים במקור בתורה לפטור טמון באש. בבבלי (ס ע"א): אמר רבא: למה לי דכתב…
מה חייבים לשים בגניזה? מה אפשר למחזר? מה דינם של עלוני שבת? האם יש פתרון להררי הגניזה המצטברים?
שולחן ערוך חושן משפט, הלכות נזקי שכנים, סימן קנו סעיף ז. אינצקלופדיה תלמודית ערך "חזקת יישוב". 'אגרות קודש' לרבי מליובאוויטש כרך כ"ז עמ' שצז-שצט, אגרת י'שצא - י"ג באייר ה'תשל"ב. מקורות נוספים.
שיחות הרב צבי יהודה על ספר במדבר, עמ' 351, נספח ג' לפרשת פנחס.
מכתב הרצי"ה - "אין שום דבר המצדיק פירודים בישראל", מתוך רבעון "אור המזרח", אלול ה'תשי"ד, עמ' 69.