פרק א’ – ושמואל בקוראי שמו , כ"ו אב התשע"ה, הרב אלעזר אהרנסון

לעת עתה יופיעו כאן רק מקורות לשיעור.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב

ותען חנה ותאמר לא אדני – אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא, אמרה ליה: לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר זה. איכא דאמרי, הכי אמרה ליה: לא אדון אתה, לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך, שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות, מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי? ויין ושכר לא שתיתי – אמר רבי אלעזר: מכאן, לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו. אל תתן את אמתך לפני בת בליעל – אמר רבי אלעזר: מכאן, לשכור שמתפלל כאלו עובד עבודה זרה, כתיב הכא לפני בת בליעל, וכתיב התם +דברים י”ג+ יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, מה להלן עבודה זרה, אף כאן – עבודה זרה. ויען עלי ויאמר לכי לשלום – אמר רבי אלעזר: מכאן, לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו; ולא עוד, אלא שצריך לברכו, שנאמר: ואלהי ישראל יתן את שלתך.

ותדר נדר ותאמר ה’ צבאות, אמר רבי אלעזר: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות; אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד? משל למה הדבר דומה – למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! ולא השגיחו עליו; דחק ונכנס אצל המלך. אמר לו: אדוני המלך, מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת? …

אל הנער הזה התפללתי, – אמר רבי אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, שנאמר: וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי, משום דוישחטו את הפר הביאו הנער אל עלי? אלא, אמר להן עלי: קראו כהן, ליתי ולשחוט. חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! אייתוהו לקמיה דעלי, אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מי כתיב ושחט הכהן? והקריבו הכהנים כתיב! מקבלה ואילך מצות כהונה; מכאן לשחיטה שכשרה בזר. אמר ליה: מימר שפיר קא אמרת, מיהו, מורה הלכה בפני רבך את – וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אתיא חנה וקא צוחה קמיה: אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו’. אמר לה: שבקי לי דאענשיה, ובעינא רחמי ויהיב לך רבא מיניה. אמרה ליה: אל הנער הזה התפללתי.

דברי הימים א פרק ו

(יח) וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל:

(יט) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ:

(כ) בֶּן <ציף> צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי:

(כא) בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה:

(כב) בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח:

(כג) בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל:

במדבר רבה (וילנא) פרשה יח

ח זאת עשו קחו לכם מחתות ותנו בהן אש ושימו עליהם קטורת לפני ה’ מחר מה ראה לומר כן אמר להם כדרכי הגוים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה כולן מתקבצין בבת אחת ואנו אין לנו אלא ה’ אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכ”ג אחד ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה אף אני רוצה בכך לכן אתה וכל עדתך זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו הרי לכם תשמיש החביב מן הכל הוא הקטרת חביבה מן כל הקרבנות וסם המות נתון לתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא לפיכך התרה בהם והיה האיש אשר יבחר ה’ הוא הקדוש, אמר לו משה הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו מי שיבחר מכם יצא חי וכלכם אובדין רב לכם בני לוי הרי אמרתי לכם, לא טפשים היו שכך התרה להם וקבלו עליהם לקרב הם חטאו בנפשותם שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן שנא’ (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוה”ק =ברוח הקודש= (ד”ה =דברי הימים= א כה) כל אלה בנים להימן אמר אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן ומשה היה רואה לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדין וא’ פליט והיה האיש אשר יבחר ה’ הוא הקדוש.

מדרש תהלים (בובר) מזמור מה ד”ה [א] למנצח [על

[א] למנצח [על שושנים] לבני קרח [משכיל] שיר ידידות. זהו שאמר הכתוב דודי ירד לגנו [וגו’] וללקוט שושנים (שה”ש =שיר השירים= ו ב), ולא היו ניכרים, וכל מי שהיה רואה אותם אומר קוצים הם, למה שהיו עם קוצים, ומה דרכן של קוצים, [לאש, שנאמר קוצים] כסוחים באש יוצתו (ישעיה לג יב), [וכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים (שמות כב ה)], וכתיב ואש יצאה מאת ה’ ותאכל את החמשים ומאתים איש (במדבר יו לה), ובני קרח שהיו שושנים נלקטו מבין הקוצים, שלא יאכלו עם הקוצים, כך קפץ הקב”ה והצילם, משל למלך שנכנס למדינה, ובאו בני המדינה לעטרו עטרה של זהב, מקובעת באבנים טובות ומרגליות, יצאו ואמרו להם אין המלך מבקש מכם אלא עטרה של שושנים, מיד שמחו בני המדינה, כך היו בני קרח ועדתו, אמרו הקב”ה מבקש מכם מחתות של זהב, אמר להן הקב”ה מה לי של זהב, לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח), ואפילו הקטורת, קטורת תועבה היא לי (ישעיה א יג), אלא מה אני מבקש, שושנים, אמרו בני קרח אנו שושנים, אמר להם הקב”ה נצחתם, שנאמר למנצח על שושנים לבני קרח.

דבר אחר רחש לבי. בנבואה שנתנבאו לעתיד לבא, וכן אמרה חנה ה’ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (ש”א =שמואל א’= ב ו), והן יורדין עד שהיה מגיע רגליהם לשאול, נגעו רגליהם לשאול, מיד הן עולין, לכך נאמר מוריד שאול ויעל.

 

שיעורים נוספים