שמיניסט: בחן את הישיבה בבוגרים! \\ הרב אביב זגלמן, ‘בית מדרש ישיבתי’ [1]
שמיניסט יקר, כשאתה עומד לבחור ישיבת הסדר / גבוהה / מכינה קדם צבאית, קח לך כקריטריון מרכזי את התוצר שהישיבה מייצרת. איזה אנשים הישיבה מצמיחה. איזה אדם תצא לאחר שנותיך בישיבה.
כדי לדעת זאת התבונן בבוגרי הישיבה, שם תוכל לראות את תוצאות החינוך בישיבה. ושאל את עצמך: האם הייתי רוצה להיות במשך כל חיי כבוגרי ישיבה זו או כבוגרי הישיבה האחרת? הרי סוף סוף המציאות בישיבה איננה אפיזודה חולפת, והשאלה היא איזה רושם היא מותירה. האם היא משאירה רושם חיובי, כך שהבוגרים ממשיכים אחר כך בדרכה של הישיבה, או שמא לא ניכר על הבוגרים שהם אכן בוגרי ישיבה.
ואם תשאל: איך אני יכול לדעת מהו מצב הבוגרים? וכי אעשה סקר מדעי ומקיף בו ישתתפו בוגרי כל הישיבות, ואבחן את מידותיהם, יראת השמיים שלהם, לימוד התורה שלהם, וכו’ וכו’? הרי זה כלי לא מעשי!
תשובה: באופן כללי זה נכון. אין אפשרות מדעית לבחון את הבוגרים בצורה מדויקת. אך בכל אופן יש דרך לקבל איזושהי תמונה, שאומרת משהו משמעותי:
בעשר ערים בארץ ישנו ‘בית מדרש ישיבתי’. בית מדרש זה מיועד לבוגרי הישיבות והמכינות שבעיר, והוא פעיל בערבים. הוא בנוי במתכונת ישיבתית, כלומר, שמלבד חדרי שיעורים יש בו גם אולם בית מדרש, בו מתקיים “סדר לימוד בחברותות”. בית מדרש זה מהווה המשך לעולם הישיבות. לומדים בו בעיון את כל מקצועות התורה, גמרא, הלכה, אמונה, תנ”ך וכדו’. לכן הוא מכנס אליו בדרך כלל את בוגרי הישיבות והמכינות שרוצים להמשיך את מה שהם עשו בישיבה. משתתפת בבית המדרש הישיבתי אותה שכבת איכות, שלא מסתפקת בלשמוע שיעור בבית הכנסת או באינטרנט, אלא לוקחת אחריות על הופעת התורה בעם ישראל. הלומדים בבית המדרש הישיבתי ממשיכים לגדול בתורה, ולעסוק בה בעצמם, תוך שהם מעיינים בספרים, שואלים שאלות, סוברים סברות, מדברים בלימוד אחד עם השני, ובעצם עושים את כל מה שהם עשו בישיבה.
הצעתי לך: תגיע לאחד מבתי המדרש, ותראה מי הם הלומדים. בוגרים של אילו ישיבות הם. כך תלמד באילו ישיבות ומכינות חווים חוויה שאח”כ רוצים להמשיך אותה בחיים. ה”מבחן” רלוונטי בבתי המדרש שכבר הפכו למוסד מרכזי וידוע בעיר, ומכנסים אליהם ציבור רחב שנושא את האחריות על הופעת התורה על כתפיו, את שכבת המנהיגות התורנית. כמובן, אין הכוונה שאם אין בוגרי ישיבה מסוימת בביהמ”ד זה מעיד משהו שלילי על הישיבה, אלא הכוונה שאם בוגרי ישיבה מסוימת נמצאים בביהמ”ד זה מעיד על משהו חיובי בישיבה.
הישיבות התיכוניות מאז ומעולם נבחנות בבוגרים. כל ראש ישיבה ור”מ שמינית יודעים שבאחריותם לא רק ללמד את התלמידים בתקופת הישיבה התיכונית, אלא גם לכוון אותם לישיבות ומכינות. הם סופרים טוב טוב כמה הלכו לישיבות וכמה למכינות, כמה המשיכו לצבא, וכמה הורידו את הכיפה ברגע שסיימו. והם גאים בתפקידם זה, ושמחים בו, כי באמת זה אחד המבחנים המשמעותיים להשפעתה של הישיבה התיכונית. הם משקיעים המון זמן בשיחות כלליות ואישיות, שבועות ישיבה, וכדו’, על מנת להצליח בתפקיד.
ישיבות ההסדר, הגבוהות, והמכינות, היו פטורות מתפקיד זה עד לא מזמן, כיוון שלא היה לאן לכוון את הבוגרים. לא הייתה מסגרת ישיבתית שמהווה המשך לישיבות, ומבחן להצלחתן. אך מלפני שלש שנים, כאשר קם ‘בית מדרש ישיבתי’, מונחת אחריות ההכוונה על כתפיהן, כתפקיד וכאבן בוחן.
כמה מילים מאת העורך: החידוש הגדול הוא שכל עוד זה רק פתרון, של מקום טכני לרכז בו את עסק התורה בשנים שלאחר הישיבה, אז הוא פשוט לא יעבוד. אפשר לראות כמה אחוזי השותפות בלימוד תורה משמעותי בקרב כלל תלמידי הישיבות לאחר יציאתם לחיים הוא נמוך, זה ממש לא סוד. החידוש הגדול הוא שצריך להתחנך כך, מראש! חשוב להבין, שאם לא מתרגלים לחשוב וללמוד עוד משיעור א’ את הנושא הזה של חיבור לימוד התורה אל החיים, אם לא מדמיינים איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלנו ולא מתמודדים מחשבתית עם הקשיים האפשריים – אז אין סיכוי. רק על ידי “חנוך לנער על פי דרכו” אפשר לזכות ל”גם כי יזקין לא יסור ממנה”.
תלמידי שיעור א’ פותחים כל בוקר בשיעור מאת הרב אביב במרחב המחשבתי הזה, של ‘בית מדרש ישיבתי’ – שאינו רק פתרון טכני של ממסד המרכז את בתי המדרש, כי אם דרך וחזון, עולם מחשבתי חדש שנבנה. כל מציאות בעולם אינה עומדת לבדה אלא עם התוכן הפנימי המהווה אותה. קל וחומר שתכנית חדשה הממציאה מאפס מציאות שכבר אלפי שנים חדלה מלפעום ברב כוח, של בית מדרש לאנשי החיים, העובדים לפרנסתם וחוזרים למשפחתם ולביתם כל ערב. קל וחומר שהיא מלאה בתוכן לימודי רחב, כפי שזכינו להיווכח.
בוגרי ישיבת חולון מהווים את עמודי התווך של בית המדרש הישיבתי באוניברסיטת אריאל. זו תופעה נדירה, של אחוזים גבוהים מאוד מקרב הבוגרים שהם אחוז קטן בקרב כלל הסטודנטים, אשר מהווים את רוב בניינו הרוחני והמעשי של בית המדרש. התופעה לא הייתה נובעת מאליה, בלי החשק הגדול של הבוגרים ללימוד תורה. יש שלב שבו האמירה “זה חשוב” כשהיא באה מבחוץ לא מסוגלת לקיים חיבור רציני לתורה, והדברים נבחנים ברצון פנימי אמתי. רצון המעיד על דרך לימוד המזינה את הנפש. הצד השני של הדבקות הזו הוא האידיאליזם הכנה, זה שנבנה אחרי ההתלהבות הילדותית, אידיאליזם של אש תמיד המחובר לתורה ולחיים כאחד בעוצמה, אשר נבנה בישיבה הנמצאת בלב גוש דן בדיוק בשביל זה. חזק ונתחזק!
[1] המאמר הופיע באתר ‘בית מדרש ישיבתי’, ונכתב על ידי הרב אביב כחלק מהיותו מרכז העמותה של בית מדרש ישיבתי. הבאנו אותו כאן והוספנו לאחריו מספר מילים. הרב אביב הוא ר”מ שיעור א’ בישיבה