תלמוד ירושלמי בישיבתו של הרב קוק , ג' כסלו התשפ"א, תלמוד ירושלמי בישיבתו של הרב קוק

שיעור מרתק בנושא: ” האם הרב קוק לימד בישיבתו תלמוד ירושלמי”

מקורות:

אוצרות הראי”ה ח”ו עמ’ 235, אגרת מאת הרב קוק זצ”ל:
וחוץ מזה, הרי אין המטרות והתכנית שוות כלל, וחברון [= ישיבת חברון] אינה חפצה ואינה מוכשרת לשנות את תכניתה, למשל אפילו בצביון השיעור התלמודי שיהיה מתוקן ע”פ היסוד העקרי של השויית התלמודים הבבלי והירושלמי, והמשנה עם התוספתא, הזיקוק להספרא, הספרי והמכילתא בתור מדרשי התנאים, מקורות הקדומים לתושב”ע, עם הגמרא ושיטות הראשונים, וכי הם יצאו מסדרם לסדרנו?!

אוצרות הראי”ה ח”ו עמ’ 236, הערה 35, אגרת מאת הרב קוק זצ”ל
*אגרת לרב הרץ, רבה של אנגליה, ז’ כסליו תרפ”ו
הישיבה שלנו מצטיינת בזה שכל השיעורים שלה הם נאמרים בלשון הקודש, המתאים מאוד לישיבה כללית, ראויה להקיף את כל חלקי האומה, מכל הארצות, שיעורי הישיבה מצטיינים בהגיונם בסידורם, ובבסיס הבריא שלהם, בהרחבה של התלמודים הבבלי והירושלמי ושיטות הראשונים, עד הפוסקים הראשונים וגדולי האחרונים…

הרב נריה, לקוטי הראיה, ח”ב עמ’ 160
הרב זצ”ל דרש שילמדו את סוגיות הירושלמי במקביל ללימוד הבבלי, בכדי לברר את השיטות זו מול זו, בבחינת בא זה ולימד על זה.

שבתי דון יחיא, כתב העת “עומר”, עלון רביעי תשי”ח
… בתוך המולת הלימוד עוברת שמועה, שהראי”ה יכנס עוד מעט להגיד את השיעור השבועי… השורות מלאות. ראש סמוך לראש. כתף מתחכך בכתף. הגמרות פתוחות. בבלי וירושלמי. ספרי הרמב”ם פתוחים. גם ספריהם של מפרשים ראשונים וגדולי האחרונים. משהגיעה שעת האפס מופיע הראי”ה… הוא קורא משנה וגמרא, משווה את הסוגיה בתלמוד הבבלי לסוגיה בתלמוד הירושלמי, ומבליט את הנקודות המאחדות ואת הנקודות המפרידות. אחרי כן הוא מסביר את הדעות של המפרשים הגדולים בסוגיה. דעה דעה וייחודה. סקירה נרחבת זו, אגב השוואות שונות, שבקיאות והבנה טבועה בה, מכניסה את השומעים לפני ולפנים של הענינים. בחלק השני של השיעור הוא מניח כללים הלכתיים, שלדעתו מבוססים על סברות בסוגיות דומות, ומתרץ בהם כמה וכמה קושיות. השיעור מתקרב לסופו. תוך כדי השוואה בין ענין לענין הוא גם מסביר דברי אגדה, שאף בהם טבוע הכלל שנתחדש על ידו… מראשית זמן הלימודים, כשהיו פותחים במסכת חדשה, היה מייחד את שיעור הפתיחה לתוכנה הכולל של המסכת… בשיעורים מזהירים אלו הכניס את כל יכולתו הרוחנית. המסכת כולה נתקפלה בשיעורים וראוה בעיקרי סוגיותיה… המסכת נתגלתה בשורשיה, בצמיחת גזעה ובפאר צמרתה. שעורי פתיחה אלו היה תמרורי דרך לבני הישיבה. באמצע הזמן, כשהיו טובלים את עצמם במעמקי סוגיותיה, נזכרו בפסוקים מהשיעור בראשית הזמן, פסוקים מאירים ככוכבים שלאורם קדחו בגמרא ובמפרשיה, הישוו השוואות בין בבלי לירושלמי וביררו פירושיהם של הראשונים וגדולי האחרונים. כל ראש חודש נערכה שיחה, הראי”ה היה מסב בראש השולחן שבאולם האורחים הגדול… רעיונות על הישיבה המרכזית העולמית ועל תורת ארץ ישראל, על האחריות של עיסוק בתורה בירושלים עיר הקודש ועל הקשר בין הישיבה לבין בניינה של ארץ ישראל, על היחסים בין אב לתלמיד ועל אהבת רעים, על עמלה של תורה בכמות ובאיכות ועל שיטות הלימוד, תדריך רוחני נשמתי לחודש ימים. בכל שיחה אותם הנושאים ותמיד בהארה מחודשת, בגילוי עוד קיפול מקפלי נשמתו הגדולה. בדבריו לא היה שמץ של תוכחה. בדבריו לא היה רמז כלשהו לפלוני אלמוני… דבריו נשלחו לפי הכתובת של הכלל.

הרב חרל”פ זצ”ל, הד הרים, מב
והנה בזה החורף קבעתי עצמי עם בניי יחיו ועם איזו תלמידים ללמוד במס’ כתובות, על איזו שעות ביום, אבל לפי שכל צעיר נכתב על דגל ישיבה אין התלמידים פנויים להתחבר עמדי כחפצי ורצוני, לקבוע אתם שעורים פשוטים ורוחניים, עם קביעות הגונה מאיזה שעות רצופות להעמיק בכל שיטה וסוגיא, בכל העולה מדברי רבותינו הראשונים ז”ל ולמזג את הבבלי והירושלמי יחד בחידושים נפלאים ומחודדים והכרעת ההלכה בכל ענין.

שיעורים נוספים