תרומת ה’

פרשות ויקהל ופקודי הן חזרה מסויימת על פרשות תרומה ותצווה – בפרשות תרומה ותצווה ה’ מצווה את משה כיצד לבנות את המשכן, ובפרשות ויקהל-פקודי משה מצווה את עם ישראל ועם ישראל מיישם ומבצע את הציווי.

בתחילת פרשת ויקהל נאמר [שמות לה, ה]:

“קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה’ כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה’ זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת”.

נבאר את הדברים על פי הפשט, הרמז, הדרש והסוד:

בולט מאד שבפסוק יש חזרה פעמיים על המושג תרומה לה’. מדוע צריך לחזור על כך? מספיק היה לומר “קחו מאיתכם תרומה לה’, כל נדיב ליבו יביאה, זהב וכסף ונחושת”.

רבי עובדיה ספורנו, שהיה רב ברומא לפני כחמש מאות שנה [והיה גם רופא וגם אחד מראשי הקהילה], מבאר בפירושו על התורה פירוש על דרך הפשט [על פי דרכו, שתמיד הוא מנסה להצמד לפשט ככל הניתן]:

“יביאה את תרומת ה’. יביא הנדבה עם אותה תרומת ה’ שאינה נדבה והיא תרומת בקע לגלגלת”:

ביאור דברי הספורנו: המילה ‘את’ משמשת הרבה פעמים במשמעות ‘עִם’. לדוגמא, יעקב אומר “קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת–עַבְדֶּךָ“ – כאן המילה את פירושה עם, עשית עם עבדך חסדים רבים.  דוגמא נוספת: “וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים”. גם כאן במשמעות עם – לוט הולך עם אברם. מעניין במיוחד לשים לב למקומות שבהם בפסוק אחד מופיעה המילה את גם במובן הרגיל וגם במשמעות עם – לדוגמא בבראשית פרק לד: “וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה”. שכם טימא את דינה, ובני יעקב היו עִם מקנהו.

גם כאן, מבאר הספורנו, המילה את משמשת במובן עִם: האדם מביא את הנדבה יחד עם תרומת ה’. מהי אותה תרומת ה’ שאינה נדבה? בקע לגולגולת – מחצית השקל שאותה חייב כל אחד להביא.

זהו פירושו של הספורנו על דרך הפשט.

רבנו יעקב בן אשר בפירושו בעל הטורים, מביא גם פירוש על דרך הדרש וגם על דרך הרמז. רבנו יעקב בן אשר, בנו של רבנו אשר המכונה הרא”ש, חי לפני כ-700 שנה [נולד בגרמניה ונדד לספרד, ליוון ויש אומרים גם לארץ ישראל]. בראשית דרכו כתב רבנו יעקב חיבור הלכתי מקיף ושיטתי שנקרא ‘ארבעה טורים’, או בקיצור ‘הטור’, חיבור שמשמש עד היום כספר מרכזי מאד בעיון ההלכה, יחד עם הרמב”ם והשולחן ערוך. האגדה מספרת שחמיו של רבנו יעקב בא אליו בטענות ואמר לו – מדוע אתה עוסק רק בהלכה? תכתוב גם משהו מעניין… רבנו יעקב ענה לו – וכי אני גדול בתורה רק בהלכה? אין בעיה, אכתוב לך משהו על התורה! הסתגר ר’ יעקב בחדרו ולאחר שלשה ימים יצא ובידו פירושו על התורה שמכונה ‘בעל הטורים’, שכן רבנו יעקב הוא בעל הספר ‘ארבעה טורים’.

ובכן מה מפרש רבנו יעקב בן אשר?

ראשית על דרך הדרש: היה צריך לומר ‘יביא את תרומת השם’, ומדוע נאמר ‘יביאה’? “אלא בשביל שמדבר בנדבת משכן, שמתנדבים תכשיטי זהב וכסף – כלי הנשים, אמר “יביאה”, פירוש שלא יביא משל תכשיטי אשה אלא מרצונה.

על פי פירוש זה, החלק הראשון של הפסוק מתייחס לתרומה שאדם מביא מעצמו – קחו מאיתכם תרומה לה’. החלק השני מתייחס למה שאדם מביא משל אשתו – כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה’ – אל תביא נגד רצונה אלא רק אם היא הסכימה לכך בלב שלם.

גם על דרך הרמז מביא בעל הטורים חיזוק לפירוש זה:

“לבו יביאה. בגימטריא לב הוא והיא”.

הנה, דווקא כאשר הלב של הבעל והלב של אשתו שלמים יחד בתרומה – רק אז ראוי להביאה.

ועל דרך הסוד מבארים הרמב”ן ורבנו חיים בן עטר בפירושו אור החיים על התורה. הרמב”ן נולד בספרד לפני כ-800 שנה, ונפטר בגיל 76 בארץ ישראל. מלבד היותו פרשן של התורה הוא היה גם פוסק הלכות גדול, פרשן של הגמרא, פילוסוף, רופא, משורר וגם מגדולי המקובלים בדורו. ר’ חיים בן עטר נולד לפני כ-300 שנה במרוקו ונפטר בגיל 47 בארץ ישראל [לאחר חניית ביניים באיטליה]. מלבד פירושו על התורה כתב גם חידושים על הגמרא. גם במרוקו וגם בירושלים הרגישו הסובבים אותו שהוא ‘איש אלוקים קדוש’, ומכאן כינויו – ‘אור החיים הקדוש’.

הרמב”ן מבאר את הפסוק על פי הסוד, ובעקבותיו גם אור החיים הקדוש מבאר את הפסוק בדרך דומה.

הרמב”ן כותב:

“ועל דרך האמת [=על פי דרך הסוד] הוא כמו יביאה עם תרומת ה’, שיביא התרומה העליונה, בסוד ויקחו לי תרומה וכבר פרשתיו (לעיל כה ג) ולרבותינו מדרש ב”ותפתח ותראהו את הילד”, שראתה עמו שכינה (סוטה יב:)”.

כלומר, כאשר אתה מביא את הכסף והזהב לבית ה’, אתה מביא איתם גם את השכינה, את תרומת ה’, את התרומה העליונה שהיא החלק העליון שבנשמתך. שכן כאשר אתה מביא את ממונך אל הקודש, גם נשמתך מתרוממת ומתחברת אל ריבונו של עולם.

כך כותב גם אור החיים הקדוש:

“כי מעשה התרומה מושכל היא בחינת השכינה, כי לה יקרא תרומת ה’, ועל ידי מעשה התרומה יפעיל בה דבר טוב ויחבר אוהל בל ימוט, ועיקר הרצון במעשה הוא המושכל, והוא אומר יביאה, פירוש יביא לבחינה הנעלמת עם תרומת ה’.

כלומר: בכל מעשה יש את הצד המעשי ואת הצד המושכל, השכלי והרוחני. ומהו הצד הרוחני של התרומה למשכן? השכינה, שהיא הבחינה הנעלמת והנסתרת שאותה אנו מביאים יחד עִם תרומת ה’.

לסיכום: בפשט תרומת ה’ היא מחצית השקל, ברמז ובדרש הכוונה היא לתכשיטי האשה שרק ברצונה המלא ניתן לתרום אותם גם כן למשכן, ובתורת הסוד על פי הקבלה הכוונה היא לאותו חלק עליון שבנשמה, השכינה של הקב”ה ששורה בתוכנו, שגם אותה אנו מביאים עם תרומתנו.