איש ואשה וכתובה , י"א אלול התשע"ה, הרב אלעזר אהרנסון

שלש פעמים בפרשת השבוע מופיעה הפתיחה “כי ייקח איש אשה” – פתיחה שלכאורה מבשרת טובות ושמחות; אך רק בפעם האחרונה מתוך השלש אכן ממשיכה הפרשייה בצורה מתוקנת וישרה: “כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח” (כד,ה). שתי הפרשיות שמופיעות קודם לכן בפרשה, ופותחות באותה לשון – מסתיימות בצורות יותר כואבות ובעייתיות: הפרשייה הראשונה היא פרשיית מוציא שם רע – “כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ: וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים” (כב, יג-יד), ואילו הפרשייה השניה היא פרשיית הגירושין – “כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ” (כד, א). חוסר האיזון הזה בעצמו אומר דרשני – וכי דרכם של קידושין להסתיים באופן כזה? האם זו המציאות שהתורה רוצה להציב בפנינו? התורה אמנם מאפשרת גירושין, אך ברור שאין זה אידאלי; מדוע לא מביאה התורה קודם כל מצב של קידושין ונישואין כתקנם והדינים הקשורים בהם, ורק לאחר מכן, כמקרה גבולי ובעייתי, את המקרים של גירושין או הוצאת שם רע?
השאלה בולטת עוד יותר לגבי מוציא שם רע: אנו מכירים לצערנו מצב שאדם נושא אשה, ולאחר זמן משתנים רגשותיו כלפיה והוא מבקש לגרשה; אולם המציאות של מוציא שם רע תמוהה הרבה יותר – רק אתמול הוא נשא אותה לאשה בפאר והדר ובאהבה גדולה, וכבר היום הוא שונא אותה ומעליל עליה עלילות דברים?
נראה לומר שהדברים קשורים למהותם של הקידושין והנישואין. הקידושין – שמתבצעים היום על ידי נתינת הטבעת לאשה – תפקידם לבטא את יצירת הקשר הרוחני בין האיש לאשתו, את האהבה הגדולה, את ההתאחדות הנשמתית המופיעה בין איש לאשתו. הנישואין, לעומתם, מבטאים את הירידה אל החיים – האידאל הגדול והאהבה העליונה צריכים לבוא לידי מימוש בחיים בפועל: להפוך למציאות של חיים משותפים מכל הבחינות, עד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר של העולם הזה – החל מהפן הכלכלי, דרך המטלות הקטנות היומיומיות שנדרשות בבית, ועד לקיום יחסי אישות והולדת הילדים, גידולם וחינוכם.
ההבדל הזה בין הקידושין לנישואין היה בולט עוד יותר בימי קדם, כאשר היו מפרידים בין הקידושין לנישואין – החתן היה מקדש את הכלה, ורק לאחר שנים עשר חדש היה נושא אותה לאשה. במשך אותם שנים עשר חדש שהאשה מקודשת לבעלה, היא מצד אחד אסורה על כל העולם, כי הרי היא כבר מקודשת ומיוחדת לבעלה בלבד; אך יחד עם זה הרי היא אסורה גם על בעלה, שכן הקשר הנשמתי שנוצר כאן עדיין איננו בא לידי ביטוי בפועל בעולם עד לנישואין. היום אנו אמנם מקדשים אשה ונושאים אותה בו ביום, בתהליך אחד של שמחת החתונה שבמהלכו מתקיימים הקידושין וגם הנישואין – אך גם כיום משתמרת המשמעות הרוחנית של שני שלבים אלו בתהליך: יצירת הקשר הרוחני בקידושין ולאחר מכן הופעתו במציאות על ידי הנישואין.
כאשר אנו מבקשים לממש במציאות אידאל גדול ועליון, בהכרח אנו נתקלים בקשיים ובמשברים. הירידה אל המציאות בהכרח כרוכה גם בנפילה. כאשר נברא העולם בהכרח נברא עימו החטא – “אין צדיק בארץ אשר יעשה הטוב ולא יחטא”; כאשר הלוחות הראשונים יורדים לעולם בהכרח הם עתידים להשבר; כאשר נכנסים ישראל לארץ בהכרח הם עתידים להתמודד עם שכניהם עובדי האלילים וגם להיות מושפעים מהם; אף על פי כן, כמובן אין להרתע מהנפילה – שבע ייפול צדיק וקם; מי שלא מנסה כלל לפעול ולהשפיע בעולם, ייתכן שלא ייפול, אך גם לא יעשה דבר.
כך גם בקשר הנישואין שבין איש לאשתו: אין ספק שכאשר בני הזוג מבקשים להפוך את אהבתם למציאות של חיים משותפים, הם נתקלים גם בקשיים, בבעיות ובהתמודדויות לא פשוטות. מתוך ההתמודדויות הללו באות גם נפילות ומשברים, ואף מריבות בין בני הזוג. אך כל המשברים האלו הם חלק מבניית הקשר, חלק מהתהליך של ירידת האידאל העליון אל החיים.
נראה שזה מה שבקשה התורה לומר לנו: כי ייקח איש אשה, ובא אליה – ושנאה… והיה אם לא תמצא חן בעיניו… התורה לא מפחדת לעסוק במשברים ובקשיים: אנו מבינים שדווקא מתוך הקשיים נבנית השלמות. אם ננסה להתעלם מהמשברים כאילו אינם קיימים, אין ספק שלא רק נישבר אלא נתרסק… ורק ההכנה המוקדמת לנפילה ולמשבר היא זו שתסייע לנו בסופו של דבר להבין את תפקידו של המשבר וכיצד דווקא דרכו אנחנו יכולים להמשיך ולפתח את מימוש האידאל שלנו בחיי המציאות.
השבוע, בפתיחת חדש אלול, התחלנו ללמוד בישיבת חולון את מסכת כתובות, העוסקת בתהליך הנישואין ובמשברים שמלווים את ירידת הקשר הרוחני העליון אל מימושו בחיי הזוג. באווירה זו נראה להוסיף שזוהי משמעותה של קריאת הכתובה תחת החופה: דווקא ברגע מרגש כזה, בין הקידושין לנישואין, אנו מקריאים את השטר שעיקר עניינו הוא לבאר את כל ההתחייבויות הכספיות של הבעל לאשה, ומה הוא מתחייב לתת לה במקרה שימות או יגרשה חלילה… מה פתאום צריך לעסוק בכל הנושאים הבעייתיים האלו דווקא תחת החופה? יש לבאר שקריאת הכתובה מלמדת אותנו שבמעבר בין הקידושין לנישואין ישנה ירידה לכל פרטי החיים – הקשר הרוחני איננו מרחף באוויר בפני עצמו, אלא יורד עד לדקויות הקטנות ביותר של המציאות. ודווקא מתוך תפיסה זו נזכה גם לבנות בית נאמן ויציב, שמסוגל לחיות ולהשפיע במציאות ולהתמודד גם עם משברי החיים; וגם בכל המישורים האחרים – לא לחשוש מהנפילות והקשיים, אלא להבין שהם חלק מתהליך הצמיחה, חלק מתהליך ההופעה של האידאל במציאות, ודווקא כך להיות מסוגלים להתגבר על הקשיים ולהוסיף אור.

שיעורים נוספים

שיעורים אחרונים מאת הרב