הגיגים אישיים לסוכות תשע”ו מאת אליהו פיין , י"ט תשרי התשע"ו, תלמידי ובוגרי הישיבה

בס”ד

 חג סוכות תעש”ו, מוצאי שנת השמיטה

 

הגיגים אישיים – חג הסוכות, ומצוות הקהל בסוף שנת השמיטה

מעמד מיוחד מאוד חגגו בבית המקדש, ובעז”ה נזכה עוד השנה לחוות ולקיים אותו- ‘מעמד ההקהל’, אותו מקיימים פעם בשבע שנים, במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות לאחר שנת השמיטה.

אמנם בתורה מעמד זה מתואר בפרשת וילך אותה קראנו בשבת שעברה, אבל רלוונטיות הפרשייה זה מה שחשוב יותר.

פותחת התורה ומצווה: ‘מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ד’ א-לוקיך… הקהל את העם האנשים והנשים והטף… למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד’ א-לוקיכם’ (לא, י-יב). אם כן, זהו מעמד אליו כולם אמורים להגיע, כל העם כולו מאיש עד אישה ועד ילד ועולל. ומהי המטרה הכתובה בתורה למעמד זה? ‘למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד’…’.

אך שאלה קשה עומדת בבסיס הציווי הזה, כדברי ר’ אלעזר בן עזריה שדרש בגמרא בראשית מסכת חגיגה (ג ע”א) ‘הקהל את העם האנשים והנשים והטף- אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן’. לפי דברי ר’ אלעזר הסיבה שמביאים את הילדים הקטנים אינה אלא כדי להקשות על המבוגרים. אך היכן שמענו על דבר כזה, על ציווי הנועד להכביד את קיום המצווה?! למה דומה דבר זה?  לכך שהתורה תצווה אותנו להעלות עצים ואבנים לירושלים כדי שיהיה כבד וקשה יותר (כלי יקר על הפסוק). מה זה מסע צבאי?! ועוד יותר קשה להבין דבר זה ביחס למצוות מעשר שני, כאשר אדם גר רחוק ואינו יכול לעלות את כל פירות המעשר לירושלים יכול הוא לפדותם בכסף במקום מגוריו, ואז יעלה לירושלים עם הכסף בלבד, ובירושלים יקנה מאכלים שונים ויאכלם שם. האמנם הקילו ביחס למעשר שני והקשו והחמירו ביחס להבאת הילדים למעמד הקהל?!

ועוד, אם המטרה היא שהאנשים ילמדו והנשים ישמעו- האם דבר זה אפשרי כאשר הילדים מתרוצצים וצועקים מסביב, משתוללים והולכים לאיבוד?! ואם כך הם פני הדברים, אזי גם המטרה לשמה באים המבוגרים אינה מתקיימת!

המשך דברינו מבוססים על פירושו המדהים של הכלי יקר על אתר.

כל מעמד ההקהל נועד למען התשובה, וכדברי חז”ל במדרש: ‘ולקחתם לכם ביום הראשון- ראשון לחשבון עונות’ (מדרש תנחומא אמור ל), שכן בימים שבין יום הכיפורים לסוכות האדם עוד עסוק באורות ובחוויה המרוממת מהיום הגדול, וכן טרוד ועסוק הוא מאוד במצוות שונות לקראת החג- בניית סוכה, קניית ארבעה מינים ועוד, ו’מצווה גוררת מצווה’- וכלל אין לו זמן לחטוא, ולכן רק מהיום הראשון של סוכות מתחיל האדם לחטוא, וממילא בו מתחילים למנות ולחשב את עוונותיו. ואיך עושים תשובה ביום זה, בראשית השנה החדשה? כידוע, דווקא בין ראש השנה ליום הכיפורים הקב”ה מקבל את תשובת היחיד, אבל בשאר ימות השנה אין הקב”ה מקבל אלא את תשובת הרבים (ר”ה יח ע”א), ולכן דווקא ביום זה ציווה אותנו ד’ על מעמד ההקהל, ביום בו כולם יחד מתקהלים כציבור בבית המקדש, שומעים את המלך קורא בתורה פרשיות של תוכחות, ועל ידי שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ד’ ית’.

מסיבה זו ציוותה אותנו התורה דווקא ביום זה, ביום הראשון של חג הסוכות: ‘ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ אבות וערבי נחל…’ (ויקרא כג, מ), אותם חז”ל השוו לאנשים שונים בעמ”י ביחס לטעם (קיום המצוות) ולריח (לימוד התורה) שיש בהם (אתרוג- לומד ומקיים, לולב- לא לומד ומקיים, הדס- לומד ואינו מקיים, ערבה- לא לומד ולא מקיים), ורק כאשר אנחנו מאחדים באגודה אחת את כל סוגי המינים- האנשים יחד, ככלל מקוהל ומאוגד, אזי אנחנו יכולים לכפר אחד על השני.

איחוד זה ביום ראשון של סוכות הוא הכנה לקראת כל שאר ימות השנה, בהם רק תשובת הכלל מתקבלת, ולכן בו מאחדים את כל סוגי המינים של העם, לאמר שרק כאשר נהיה מאוחדים באגודה אחת כמו ארבעת המינים אלו, אז יקבל ד’ תשובתנו.

בדומה ללקיחת ארבעת המינים המאחדים את כל קצוות האומה באופן מהותי, כך קורה גם בעת מעמד ההקהל באופן פיזי. מגיעים כל העם מארבעה קצות הארץ אל בית המקדש, “בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה’ אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר” במוצאי שנת השמיטה דווקא. ומשום מה? מאחר ובשנת השמיטה שורר ההקהל והשלום, אין פרט, אין הישגיות של האדם על פני חברו שכן האדמות כולן מופקרות, אין בעלות של אדם על אדמותיו, הכל שייך ל-ד’ ית’ בשנה זו. כל המרוץ אחר החיים וההישגיות, ובכלל- כל המריבות המתחילות ממחשבה ש’שלי-שלי’ (תחשבו על זה!), מה שפחות שייך בשנת השמיטה, וממילא מביא שלום. וכן כעת, בחג הסוכות, כאשר כל אחד יוצא מביתו לדירת ארעי עושה המלך רושם אל השלום, כהכנה אל התשובה הכללית לקראת המשך השנה, שכן במוצאי חג הסוכות יש חשש ששוב ייפרד העם, שוב כל אחד לדרכו ולפרנסתו. לכן מעמד ההקהל חל דווקא אז, ומזכיר לו לאדם – אתה חלק מכלל ישראל, אתה אינך רק פרט, אלא כלל מאוחד, חלק מארבעה מינים מאוגדים.

אם כן, ראינו שמעמד ההקהל נועד לחיבור העם כולו וכהכנה לקראת דרך התשובה בהמשך השנה, והוא חל דווקא במוצאי יום טוב ראשון של סוכות אז מתחילים לחשב עוונותיו של האדם. מסיבה זו גם נוטלים את ארבעת המינים בחג הסוכות דווקא, שמסמלים סוגים שונים של אנשים בעם ישראל, מה שקשור גם לשנת השמיטה, שבסופה יש חשש לפירוד העם ולכך שכל אחד ילך חזרה למקומו ולאדמתו כפרט, וישכח את חברו ואת שאר העם כולו, מה שיקשה גם על חזרה בתשובה במשך השנה כולה. ונשוב לשאלה בה פתחנו ושאלנו- אז למה מביאים את הילדים אם כך? מה הם מועילים ומוסיפים למעמד ההקהל?

ראשית, מאחר וגם הם חלק מכלל ישראל, אז כמובן שצריך גם אותם לחזרה בתשובה שכל העם כולו. אך יותר מזה אומר הכלי יקר. הטף אינם מעמסה, אינם נספחים לאנשים ולנשים, אלא הם העיקר ממש! אמרנו בשבועות האחרונים (לפחות האשכנזים שבינינו) ‘עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו. עשה למען גמולי חלב שלא פשעו. עשה למען תינוקות של בית רבן’, וכן ‘אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו וטפנו’. הילדים תופסים חלק נכבד מהתפילות שאלנו, ואנחנו מבקשים מ-ד’ ית’ להציל ולרחם עלינו בזכותם, בזכות תמימותם וצדקתם. וזה השכר שהטף מביא למביאיהן- הזכות להיוושע ולהתפלל שיעשה למען הטף. וכך מתואר שעשו גם בספר יואל: “אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם” (יואל ב, טז).

ומה מבקש מאיתנו ד’ ית’ במעמד ההקהל, ובכלל בתקופה זו? ‘האזינו!’. שנשמע את קול הכהן הגדול הקורא בתורה פרשיות של תוכחה ואומר דברי כיבושין, שנשמע את הקול הפנימי שלנו בקורא לאחדות, וכמובן- שנשמע בקול ד’ ית’, בקול תורתו ומצוותיו!

לכן חתם משה (‘וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל’) את התורה הקדושה בשירת ‘האזינו‘, הפותחת בהליכות עם ישראל ובבחירת ד’ בעמו, ואז אומר משה לעם את עתידם הרע, שימרדו מרוב טוב ב-ד’, ויפנו לאלילים ועוד, מה שכמובן עוד יכול להשתנות ביחס להתנהגותם ומעשיהם. ואיך? אם יאזינו בקול ד’ ית’ ויעשו רצונו! כדברי הנביא עמוס: ” לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה’!” (עמוס ח, יא).

 

שנזכה בעז”ה בחג שמח ומאושר, מרומם מאוד, כולנו יחד, כל עם ישראל: “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ… בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ כִּי יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ” (דברים טז, טו-טז).

שנזכה בעז”ה לבניינו של הבית הגדול והקדוש ולירושלים הבנויה, “אשר יחדיו נמתיק סוד, בבית א-לוקים נהלך ברגש” (תהילים נה, טו), בעז”ה במהרה בימינו, אמן!

 

אליהו פיין

להצעות , תגובות או כל רעיון אחר- eyfine18@gmail.com

 

לעילוי נשמת פרוך בת שושנה ז”ל, נשמת סבתא רבא שלי פייגא ייטא בת רבקה ז”ל, נשמת סבי אליהו בן חיים ז”ל, נשמת מרדכי רפאל בן שרה ז”ל, נשמת הרב דוד אברהם ספקטור זצ”ל, נשמת מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצ”ל, ונשמת הרב אברהם צוקרמן זצ”ל, בתוך כל נשמות עם ישראל הקדושים!

עם נשמתם הזכה והטהורה של גלעד מיכאל בן אופיר ובת-גלים, יעקב נפתלי בן אבי ורחל דבורה, אייל בן אורי ואיריס תשורה,

ושל כל החיילים הטהורים שנפלו במלחמתם על ארצנו הקדושה.   תהא נשמתם הקדושה צרורה בצרור החיים לנצח! 

ולהצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון העומדים ושומרים על עמינו וארצנו, יצליח ד’ דרכנו, אמן!!!

שיעורים נוספים

  • “צוחק מי שצוחק אחרון”

    הרב אלעזר אהרנסון, י"ב אדר ב' התשע"ו

    צחוק הוא דבר חיובי או שלילי? האם אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה? ומה זה קשור בכלל לפורים?

    מאמר
  • אליהו פיין

    הגיגים אישיים לראש השנה תשע”ו מאת אליהו פיין

    תלמידי ובוגרי הישיבה, כ"ז אלול התשע"ה

    בס"ד ראש השנה תעש"ו   הגיגים אישיים לראש השנה- 'נצח ישראל' בדין כבר שעות ספורות לפני יום הדין, היום הגדול בו נכנסים כולנו לפני דין כבני מרון לפני רבונו של עולם…

    מאמר
  • איכה

    הרב אלעזר אהרנסון, ה' אב התשע"ו

    שלשה התנבאו בלשון 'איכה' - משה, ישעיהו וירמיהו. על משמעות 'איכה והקשר בין 'איכה' ל'אייכה'

    מאמר