מי הולך אחרי מי , כ"ב חשון התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

אברהם שולח את אליעזר לקחת אשה לבנו ליצחק, ומזהיר את אליעזר לבל יקח אשה ליצחק מבנות הכנעני, אלא ממשפחתו שבחרן.

וכאן שואל אליעזר את אברהם (בראשית פרק כד פסוק ה): “וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד – אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת? הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם?”

השאלה היא מתבקשת – בכל זאת לעזוב את כל המשפחה וללכת לארץ אחרת זה לא דבר פשוט. גם היום זה לא דבר פשוט להגר למדינה אחרת שאתה לא מכיר שם אף אחד ואולי אתה אפילו לא יודע את השפה. על אחת כמה וכמה בימי קדם, כאשר דרכי התחבורה בין מדינה למדינה לא היו כה קלות ומהירות כמו היום, רבקה יודעת שאם היא עוזבת את בית אביה זה לתמיד – מעטים הסיכויים שהיא תפגוש בעתיד מישהו מבני משפחתה.

אברהם כידוע עונה לשאלה זו בשלילה מוחלטת, אך גם מדרך תשובתו אפשר ללמוד רבות: “וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה”.

קודם כל, אברהם מציג את הדברים בצורה ברורה – יצחק לא חוזר לחרן. נקודה.

אך אברהם ממשיך, ומביע את אמונתו המוחלטת שה’ יצליח דרכו ושהנערה כן תלך עם אליעזר לארץ כנען: “ה’ אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם”.

ואברהם חוזר ומבהיר: “וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת. רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה”.

כלומר, אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ישלח את הנערה איתך לכאן. כך זה נראה לי על פי מיטב הבנתי שזה מה שה’ רוצה. אך אני לא מתכנן תוכניות עבור הקב”ה. יכול להיות שיש לו תוכניות אחרות… לכן, אם בכל זאת – למרות שאני מאמין שהנערה כן תבוא אחריך – אבל אם בכל זאת לא תבוא אחריך, אז “וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת”, כלומר במקרה כזה אתה לא מחויב לשבועה שנשבעת לקחת אשה ליצחק דווקא ממשפחתי, אלא בלית ברירה תבוא לכאן ונמצא לו אשה כאן בארץ כנען.

ברור שאברהם לא רוצה לקחת אשה ליצחק מבנות הכנעני, שהיו גם עובדות עבודה זרה וגם פרוצות בעריות, כפי שאפשר לראות במהלך התורה במקורות רבים שזו הייתה האווירה בארץ כנען.

אך לכאורה גם משפחתו של אברהם שגרה בחרן הם לא צדיקים גדולים… גם הם כמובן עובדי עבודה זרה – כפי שאנחנו לומדים בהמשך התורה כאשר רחל אמנו גונבת את התרפים אשר לאביה – אלו הפסלים של עבודה זרה.

אם כן, מדוע אברהם רוצה לקחת דווקא מבנות נחור? הלא אברהם בוודאי איננו מכיר את רבקה בת בתואל בן נחור, ומניין ידע שבנות נחור ודאי הן כאלו טובות וצדיקות?

התשובה נעוצה בהבנה העמוקה של כל ספר בראשית. עם ישראל, עם הסגולה, לא מתחיל יש מאין אצל אברהם אבינו או אצל שנים עשר השבטים. הסגולה מתחילה כבר אצל אדם הראשון – שאמנם חטא – אך הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ויש בו סגולה אלוקית ויכולת נבואה [הקדוש ברוך הוא מברך אותו ומצווה אותו, וכן מתגלה אליו גם בעקבות החטא – גם אם נבואה זו איננה כה נעימה לאדם הראשון].

אבל לא רק אצל אדם, אלא כדברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ראשון, אות צה):

“לפניהם [=לפני עם ישראל] לא חל הענין האלוהי כי אם על יחידים, שאליהם עברה סגולה זו מאדם הראשון”. כלומר, סגולת עם ישראל, הבאה לידי ביטוי מיוחד ביכולת הנבואה, הייתה קיימת גם לפני אברהם אבינו, אבל לא אצל עם שלם, אלא רק אצל יחידים.

ממשיך ר’ יהודה הלוי ואומר:

“והנה, אדם הראשון הוליד בנים רבים – אך מכולם לא היה ראוי לבוא במקומו כי אם הבל, כי רק זה היה דומה לו. ומשהרגו קין אחיו, מתוך קנאה שנתקנא בו על מעלה זו, נתן לאדם שת תחת הבל. ושת היה דומה לאדם, ולכן נעשה הוא לסגולת אדם וגרעינו, ואלו שאר הבנים לא היו כי אם כקליפות”.

כבדרך אגב מבאר ר’ יהודה הלוי שהקנאה בין קין להבל לא הייתה רק משהו נקודתי, על כך שה’ קיבל את מנחתו בפעם הזאת. אלא קין הבין היטב שהבל הוא הנבחר להיות ראוי לנבואה ולהוציא מתוכו את עם ישראל, ולכן קינא בו. בעצם אפשר לומר שזו האנטישמיות הראשונה [אם כי כמובן שם עוד לא נולד, ו’אנטישמיות’ במובנה היא התנגדות לזרעו של שם… אך במהות קנאה ושנאה אלו מהווים זרעי פורענות לאנטישמיות בהמשך הדורות].

לאחר הריגת הבל ממשיכה השושלת דרך שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד וכו’ עד נח, ומנח עד אברהם. ר’ יהודה הלוי מגדיר את הדברים כגרעין וקליפה – היחיד הנבחר בכל דור, הוא כגרעין הפרי שמסוגל להולדת הדור הבא. ואילו שאר הצאצאים אינם אלא כקליפות של הפרי, שאין בהם את סגולת ההמשכיות להוציא אילנות ופירות נוספים כאלו.

“כך היה אברהם סגולת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי, ועבר היה סגולת שם שהיה סגולת נח”. לא במקרה נקרא אברהם “אברהם העברי”, ולא רק בגלל שבא מ”עבר הנהר” אלא בגלל שהוא תלמידו והמשכיותו של עבר, שהוא תלמידו של שם בן נח. כל אלו הם הגרעינים של כל דור ודור, שמהם ממשיכה השושלת של אנשי הסגולה. רק אצל אברהם מתחילים הניצנים של עם ישראל, שכן הקדוש ברוך הוא אומר על אברהם “כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת זרעו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט” – אברהם הוא לא רק יחיד בדורו שמעביר את הסגולה הלאה, אלא הוא מנהיג של עם, הוא מוביל אחריו את זרעו כעם שלם, ולא רק כאדם אחד יחיד.

לכן דורש אברהם מאליעזר לקחת אשה ליצחק דווקא מבנות נחור – אמנם נחור איננו בעל סגולה, אבל הוא לא כל כך רחוק, שהרי הוא אח של אברהם – גם הוא גדל במשפחה שהעבירה את הסגולה האלוקית הלאה. ואכן, אנחנו רואים שבאמת במשפחת נחור, למרות שהיו עובדי עבודה זרה, צמחה שם רבקה שהייתה בת זוג מתאימה ליצחק. לא במקרה רבקה היא בעלת חסד, שאומרת “שתה וגם גמליך אשקה” – את מידת החסד הזו היא קיבלה מהבית, מהחינוך של נחור ובתואל בנו.

אך עם כל הכבוד לחינוך של נחור, השאלה הגדולה היא מי מצטרף למי ומי הולך אחרי מי – אם רבקה תביא את מידת החסד שלה ותלך אחרי יצחק – הרי היא מצטרפת לסגולה של אברהם ויצחק והמשכיות עם ישראל. ואילו אם יצחק הולך אחריה – הרי נחור הופך להיות העיקר, ויצחק טפל אליו. לכן כל כך קריטי שרבקה תבוא אל יצחק ולא להיפך, כדי שהיא תימשך אחר הסגולה האלוקית שמתגלה אצל אברהם ויצחק.

בדור לאחר מכן, אנחנו אמנם רואים את יעקב אבינו יורד לחרן ולוקח שם נשים – רחל ולאה. אך יעקב יורד לחרן רק בגלל פיקוח נפש, מחמת הפחד מפני אחיו עשיו.

ולכן כאשר יעקב רוצה לחזור לביתו לארץ ישראל, לבן הארמי רודף אחריו, לא רוצה להניח לו ללכת לביתו, ואף מוכן להרוג אותו ואת כל ילדיו – שהם נכדיו של לבן! לבן בעצמו מרגיש את האבסורד שבדבר, ואומר (בראשית פרק לא פסוק מג): “הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא; וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ?” ובכל זאת ברור לחלוטין שלבן ביקש לעקור את הכל, וכפי שהוא עצמו רומז “יש לאל ידי לעשות עמכם רע”. מה מביא את לבן לרצון נפשי לרצוח את בנותיו ונכדיו? זאת מכיוון שלבן מבין שהשאלה איפה יעקב יגור היא לא שאלה טכנית, היא לא רק מגבלה שלא יהיה נוח לסבא לבן לבקר את הנכדים שיגורו רחוק… הויכוח פה הוא על השאלה מיהו המשך הסגולה, מי ממשיך את הגרעין של אדם הראשון ושל נח.

נחור, בתואל ולבן באמת מאמינים שהסגולה עוברת אצלם, למרות שהם עובדי עבודה זרה הם לא רואים זאת כחיסרון אלא כיתרון – הם מאמינים שבאמצעות הפסלים הם עובדים טוב יותר את הקדוש ברוך הוא. לכן לבן כל כך שמח שיעקב בא לגור איתו ועם רחל ולאה – כי אם יעקב עובר לחרן זה אומר שההמשכיות של אדם, נח, ותרח – עוברת דרך חרן ולא דרך ארץ כנען. וממילא זו גם הסיבה שבסוף הוא לוקח את זה כל כך קשה שהם עוזבים.

נחזור לפרשה שלנו – אברהם אבינו ישמח לקחת את רבקה כאשה ליצחק – אך רק אם היא הולכת אחריו אל ארץ כנען, ולא רק הליכה גיאוגרפית אלא הליכה מהותית – שהיא הולכת אחריו לעבוד את ה’ ולהאמין בא-ל אחד שאיננו מתגלה באמצעות פסלים. אם לא תאבה האשה ללכת אחריך – אז נבטל את השידוך. רק את בני לא תשב שמה, כי ברור לאברהם שאם תשיב את בנו לשם, במנותק מסגולתה של ארץ ישראל, יהיה זה גם ניתוק מסגולתו הרוחנית של העם הנבחר.

          

שיעורים נוספים

  • טעם החיים

    הרב אלעזר אהרנסון, כ"א חשון התשע"ו

    סיפור תמוה מופיע במדרש רבה על פרשת השבוע: "רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא - תבא אסתר,…

    מאמר
  • מה’ אישה לאיש

    הרב אלעזר אהרנסון, כ"ב חשון התשע"ו

    בגמרא במסכת מועד קטן דף יח עמוד ב, אומר שמואל: "מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר". כלומר, אמנם אסור לשאת אשה בחול המועד, שכן אין מערבין שמחה בשמחה;…

    מאמר

שיעורים אחרונים מאת הרב