שכם מקום מועד לפורענות? , י"ד כסלו התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

פעם אחר פעם מתגלה שכם כעיר של פורענויות: הפעם הראשונה היא בפרשת השבוע כאשר דינה יוצאת לראות בבנות הארץ ונאנסת על ידי שכם בן חמור. פורענות נוספת שמתרחשת בשכם היא מכירת יוסף על ידי אחיו, שמתחילה בהוראה של יעקב ליוסף – “הנה אחיך רועים בשכם, לכה ואשלחך אליהם. גם שנים רבות אחר כך, שכם הוא המקום שבו אבימלך בנו של גדעון השופט זומם את המזימה המרושעת לרצוח את כל שבעים אחיו [שהיו ראויים למלכות יותר ממנו מכיוון שהוא היה בן הפילגש], ושם הוא לבסוף מסתכסך עם בעלי בריתו אנשי שכם, הורג אותם בהמוניהם עד שאשה אחת מתוכם מצליחה להשליך עליו פלח רכב מעל החומה ומרוצצת את ראשו. עוד יותר מאוחר – שכם הוא המקום שבו ירבעם בן נבט מורד ברחבעם [בנו של שלמה המלך] ובכך מתחיל הפיצול והקרע רב השנים בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל.

גם בימינו שכם לא ידועה כמקום רגוע ושליו… היום שכם היא מוקד של מאבקים לאומיים ודתיים, גם סביב קבר יוסף השוכן בתוכה וגם סביב המתח המתמיד בין שוכני מחנות הפליטים שסביבה ובין היישובים היהודיים באיזור גב ההר – איתמר, אלון מורה, הר ברכה ויצהר. פיגועים רצחניים יצאו מאיזור שכם ופגעו ביישובים אלו, וגבו מהם מחיר דמים כבד. בקבר יוסף עצמו ננטש לוחם צה”ל מדחת יוסוף (בן לעדה הדרוזית מבית ג’אן שבגליל) לדמם למוות בעוד חיילי ‘הרשות הפלשתינאית’ מונעים מצה”ל לבוא לחלץ אותו.

בקיצור, שכם  איננה רק מקום פסטורלי מלא שלווה וציוצי ציפורים…

ובכל זאת, ממקורות חז”ל נראה שלעיר שכם יש פוטנציאל להיות דווקא עיר של שלום, עיר של חיבור בין ישראל לאומות, בין כל שבטי ישראל זה לזה, ובין כולם יחד לאביהם שבשמים.

חז”ל עוסקים בכך בעיקר סביב המעמד המפורסם של הברכות והקללות בין הר גריזים להר עיבל. כל מי שראה פעם את שכם מבין שאם עם ישראל עומד בין הר גריזים והר עיבל – הרי הוא נמצא בדיוק בשכם. ודווקא שם, בשכם, עורך עם ישראל את המעמד הראשון שלו בארץ ישראל כעם עצמאי.

במעמד זה בשכם יש לא רק חיבור של כל השבטים זה לזה ולריבונו של עולם, עם המחוייבות המוחלטת של קיום המצוות  שרק הם מביאות לעם ישראל את הברכה, אלא יש כאן גם חיבור לאומות העולם: נאמר במעמד הברכות והקללות ציווי לבנות  מזבח אבנים על הר עיבל, ולכתוב על האבנים את כל דברי התורה ‘באר היטב’. חז”ל מסבירים ש’באר היטב’ הכוונה היא לכתוב את התורה בשבעים לשון! כך אנו למדים שבעצם חלק חשוב ממעמד הר גריזים והר עיבל הוא מעמד כלפי אומות העולם – שעם ישראל כותב את התורה כלפי אומות העולם ומציע להם למעשה לקיים אותה, בבחינת אור לגויים.

מדוע דווקא בשכם מקיימים מעמד כזה? למה דווקא בשכם פונים אל אומות העולם?

ר’ שמואל בורנשטיין מסוכאצ’וב מבאר בספרו ‘שם משמואל’, שהעיר שכם – למרות התדמית הבעייתית שנדבקה אליה – היא דווקא עיר שיש בה פוטנציאל גדול לשלום בין עם ישראל לאומות העולם.

משמעות השם שכם, מסביר השם משמואל, היא על שם השכמות – החלק שבין הכתפיים לבין הצוואר. כאשר אתה נותן למישהו טפיחה על השכם, הכוונה היא שאתה נותן לו טפיחה על הגב, מתחת לעורף. השכם, אם כן, הוא המקום שמחבר בין הראש והצוואר לבין שאר האיברים. גזע המוח נמצא בעורף, חוט השדרה מוביל את פקודות המוח לכל האיברים, והחיבור הזה הוא כמובן קריטי לחייו של האדם.

לכן השכם הוא המקום שמחבר בין הראש לאיברים, ומצד שני – כאשר דעאש כורתים את ראשו של מישהו, הם חותכים את הראש מן השכם. כלומר, זהו מקום החיבור וזהו מקום הניתוק.

בפרשת השבוע, כאשר יעקב מגיע לשכם, הוא מגיע בכוונת שלום – “ויבוא יעקב שלם עיר שכם”. יש פירושים שונים למילה ‘שלם’: חז”ל דורשים “שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו”. יש מבארים ששלם הוא כפר סמוך לשכם. אבל נראה שפשט הפסוק הוא שיעקב מגיע בכוונת שלום, ממש באותו אופן שבו שכם וחמור עצמם משתמשים במילה זו כאשר הם משכנעים את אנשי עירם למול: “האנשים האלה שלמים הם איתנו” – רוצים לעשות עימנו שלום.

לאור זאת יש להבין גם את דרשת חז”ל על המשך הפסוק: “ויחן את פני העיר” – הפשט הוא שיעקב חנה שם. אבל חז”ל דורשים שיעקב עשה מעשה של חן לעיר: תיקן מטבע, תיקן שווקים וכו’. גם זה הוא חלק מכוונת השלום של יעקב, ולאור זאת מובן גם הצעד של דינה שיוצאת לראות בבנות הארץ – אם אנחנו בשלום אז בואו נתיידד.

היד המושטת לשלום נענתה באונס אכזרי ולמעשה גם בחטיפה: כל הזמן שחמור ושכם נושאים ונותנים עם יעקב ובניו ומנסים לשכנע אותם לתת את דינה לשכם לאשה, דינה מוחזקת בשבי בביתו של שכם. רק לאחר ששמעון ולוי הורגים את כל אנשי שכם, נאמר “ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו”.

ועדיין, למרות האונס והחטיפה האכזריים, יעקב עדיין מקווה שאולי יהיה ניתן לרפא את האמון וליצור אחדות מחודשת. אולי אם תהיו כמונו, ותקבלו עליכם את מצוות ברית המילה, אולי עוד ניתן ליצור חיבור נכון בין עם ישראל [משפחת יעקב המתחדשת] לבין אומות העולם [אנשי שכם].

שמעון ולוי לא התכוונו לרגע לתת סיכוי ליצירת אחדות מחודשת בין ישראל לעמים. הם באים בגישה שחיבור בין עם ישראל לאומות העולם יכול להיות רק כאשר כולם מבינים שעם ישראל הוא הראש, ואומות העולם הם האיברים. כאשר אנשי שכם פוגעים בדינה – אין כל אפשרות לחיבור נכון בין עם ישראל לבין אומות העולם, ואז במקום ששכם תהיה מקום של חיבור, העיר הזו הופכת להיות מקום של ניתוק, מקום של מלחמה.

זו הסיבה שדווקא בשכם מתרחשת מכירת יוסף: באותו דור יוסף הוא בבחינת הראש לאיברים בתוך עם ישראל. גם יוסף הולך לשכם להשלים עם אחיו – “אחיך רועים בשכם – לכה ושלחך אליהם”, אך כאשר אין חיבור נכון בין הראש לאיברים, זהו המקום שבו נוצר הניתוק. וכך כמובן גם אצל אבימלך ואצל רחבעם, ואכמ”ל.

גם בדורנו ניסה עם ישראל להושיט יד לשלום לאויבינו הפלשתינאים, ופעם אחר פעם היד המושטת לשלום נתקלת בעוינות ובטרור. אין מנוס מלהפנים, שרק כאשר אנחנו נבין את תפקידנו בעולם – להיות ראש לאיברים, להיות עם ה’, להביא את דבר ה’ לעולם ולהיות אור לגויים – רק אז גם הגויים יקבלו אותנו כראש, יקבלו אותנו כמנהיגים רוחניים של העולם וירצו לחיות עימנו בשלום.

 

שיעורים נוספים

  • ושממו עליה אויביכם

    הרב אלעזר אהרנסון, י"ח אייר התשע"ו

    הקשר המופלא בין עם ישראל לארץ ישראל - ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה לעם ישראל, וזהו הקץ המגולה

    מאמר
  • הכרת הטוב

    הרב אלעזר אהרנסון, י"ח טבת התשע"ו

    "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (א, ח). אומר המדרש: "וכי לא היה מכיר את יוסף? א"ר אבין: משל לאחד שרגם אוהבו של המלך, אמר המלך -…

    מאמר
  • מהי מטרת קריעת ים סוף?

    הרב אלעזר אהרנסון, ח' שבט התשע"ו

    איך מוציאים את עם ישראל מן הגלות, ואיך מוציאים את הגלות מעם ישראל?

    מאמר