מנהיג נולד , כ"א כסלו התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

מיד לאחר מכירת יוסף, עוזבת התורה את תיאור תהפוכות חייו של יוסף במצרים, ומתחילה לתאר את חייו של יהודה – נישואיו עם בת שוע, הולדת שלשת בניו [ער, אונן ושלה], ולבסוף נישואי בניו עם תמר, מות בניו ונישואיו המסובכים לתמר, שהתחילו בדרך זנות.

נשאלת השאלה מדוע התורה מפסיקה את סיפורו של יוסף “באמצע המתח”, ועוברת לתאר את גלגוליו של יהודה?

רש”י כבר מתייחס לשאלה זו ואומר:

“למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו: אתה אמרת למוכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך”.

כלומר, האחים מתחרטים על מכירת יוסף ומאשימים את יהודה כאשם במכירת יוסף. אמנם הם רצו להרוג אותו, ויהודה הוא שהציע רק למכור אותו, אך בפועל הם טוענים כעת שיהודה הוא האח המוביל, הוא האח שכולם שומעים לו. עובדה, שכאשר הוא הציע למוכרו במקום להורגו כולם שמעו לו – ומכאן שגם אילו הוא היה מציע להשיבו לאביו גם אז היו שומעים לו, והמסקנה היא שעליו מוטלת האחריות, הוא “המבוגר האחראי” שהיה צריך למנוע את הפגיעה ביוסף. אמנם טענת האחים איננה טענה, שהרי גם הם אנשים בוגרים, שהם אחראים למעשיהם, ואין הם יכולים לתלות את סרחונם באחרים. ובכל זאת, הם מגדירים כאן את יהודה בתור מנהיג האחים, המנהיג שצמח מלמטה והתגלה דווקא לא לשבח בתהליך מכירת יוסף. ולכן בעקבות מכירת יוסף יהודה יורד מגדולתו – “וירד יהודה מאת אחיו”.

לעומת דברי רש”י, המדרש רואה כאן לא רק ירידה של יהודה אלא דווקא תחילתה של עלייה גדולה, שכן כך אומר המדרש בבראשית רבה פרשה פה סימן א:

“ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בר נחמן פתח: (ירמיה כט) “כי אנכי ידעתי את המחשבות”, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב”ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח“.

למה מתכוון המדרש? הקב”ה בורא את אורו של מלך המשיח? כן, ודאי, שהרי כתוצאה מהירידה הזו של יהודה, וכתוצאה ממות בניו, וכתוצאה מקשר הזנות שלו עם תמר – נולדים התאומים פרץ וזרח, כאשר מפרץ נולד בסופו של דבר בעז שמתחתן עם רות ומהם יוצא דוד המלך, כאשר מדוד המלך יצא במהרה בימינו משיח בן דוד.

אם כן, בתוך כל הירידה הזו של יהודה, מסתתרת גם עליה גדולה – בשפל התחתית יהודה זוכה בסופו של דבר להתחתן עם תמר ולהוליד ממנה את אורו של מלך המשיח.

נראה לומר שהתהליך שיהודה עובר הוא תהליך של תיקון. לאחר מכירת יוסף, שהיה לו הכוח למנוע אותה אילו היה מוחה כנגד האחים ומשכנע אותם שלא לפגוע ביוסף, יהודה עובר תיקון בכמה שלבים.

השלב הראשון הוא ירידה – הירידה איננה סתם עונש אלא היא תוצאה טבעית של הקלקול – האחים כבר לא סומכים על שיקול דעתו כמו בעבר, הם גררו אותו לפגוע ביוסף והוא נגרר אחריהם, וממילא הם כבר לא רואים אותו כמנהיג.

השלב השני הוא תיקון עומק של המידה הפגומה. הירידה של יהודה התגלתה במכירת יוסף, ושם המידה הפגומה שלו הייתה חוסר מנהיגות, חוסר לקיחת אחריות, והעדר פעולה למען אחיו. כאן במעשה תמר יהודה מתקן את מידותיו הפגומות: תמר איננה מטיחה את האמת המביישת בפרצופו של יהודה, ואומרת לו “ממך אני הרה”, אלא היא אומרת “הכר נא למי החותמת והמטה והפתילים האלה, לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה”. יהודה יכול היה לומר “אני לא יודע על מה את מדברת, אינני מכיר את החפצים האלה ואינני יודע ממי את הרה”, אך יהודה בחר לקחת אחריות על מעשיו, לגלות מנהיגות ולהיות אכפתי כלפי תמר, ולא לשלוח אתה למוות בשריפה על לא עוול בכפה. זהו השלב השני של התיקון, שבו יהודה מתקן את המידה המקולקלת שהייתה בו, ופועל הפעם בדרך מתוקנת וראויה.

אין זה מפליא שלאחר השלב השני חוזר יהודה לאחיו, וכפי שנראה מיד בשלב השלישי הוא חוזר והופך למנהיגם של האחים. שכן תיקון שרש הנפילה של יהודה כבר קרה במעשה תמר, ועל כן הוא יכול לשוב למדרגתו.

השלב השלישי של התיקון מתגלה רק בפרשת השבוע הבאה, כאשר יהודה מתקן שוב את מידותיו ומעשיו, והפעם ממש במקרה דומה למקרה של יוסף: הפעם יוסף הוא כבר המשנה למלך מצרים, והוא דורש מהאחים שאינם מזהים אותו, לחזור שוב למצרים ולהביא איתם את בנימין. יעקב אבינו מסרב לשלוח את בנימין מחשש שיקרה לו אסון, ואז מתערב יהודה [שחזר בינתיים אל האחים כאמור], ואומר:

“וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו – שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ: אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ, אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים” [בראשית מג פסוקים ח-ט]. יהודה לוקח אחריות. הוא למד את השיעור שלו מתמר כיצד צריך מנהיג להתנהג והנה הוא חוזר ומיישם את הדברים בתוך המשפחה. כעת יהודה לוקח אחריות מלאה על בנימין, אחריות שהיא בלשון “אנוכי אערבנו”, כלומר אני לא רק לוקח עליו אחריות אלא אני ערב לו, גם במובן שאני מעורב איתו ומחובר איתו, וגם במובן של ערבות כמו ערבות בנקאית – שאם הוא לא משלם אני משלם במקומו!

והערבות הזו נבחנה לבסוף במציאות, כאשר יוסף מאשים את בנימין שהוא גנב את הגביע, מתייצב יהודה ואומר: “כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר, אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים: וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי!” [בראשית פרק מד פסוקים לב-לד].

הנה יהודה מתייצב לצידו של בנימין, ומתנדב להיות עבד ליוסף במקומו. זהו היישום של הערבות ההדדית שקיבל עליו יהודה, וזהו סיומו של השלב השלישי בתיקון שעבר יהודה: הנה כעת יהודה חוזר ומתקן למעשה את הטעות הראשונית! אם בתחילה הוא היה שותף בהפקרת יוסף, ולא הנהיג את האחים להציל אותו, הרי כעת הוא איננו מוכן להפקיר את בנימין – אחיו של יוסף – והוא מגלה ערבות ואחריות להקריב את עצמו למען הצלת בנימין.

כך נולד מנהיג, כך נולד אורו של משיח. מנהיג אמיתי הוא מנהיג שלוקח אחריות, מנהיג שמרגיש אחריות על כל אחד מבני עמו ודואג לחייו, לבריאותו, לרווחתו הכלכלית והנפשית, ומרגיש ‘ערבות’ – אכפתיות עמוקה וחיבור אמיתי אל כל אחד ואחד.

זאת ועוד – מנהיג אמיתי הוא זה שיודע להודות בטעויות שלו, יודע גם לשלם את המחיר כשזה נדרש, ויודע לעבור תהליך ארוך ומורכב של תיקון עומק, שמשקם את אישיותו ומידותיו, נותן ביטוי למידות המתוקנות, ואף חוזר ומתקן את אותם הדברים שבהם קלקל. רק מנהיגות כזו תוכל להוביל את עם ישראל אל אורו של משיח במהרה בימינו.

שיעורים נוספים

  • צדקה ממני

    הרב ישי ויצמן, כ"א כסלו התשע"ו

    אחר שהודה יהודה בצדקותה של תמר, התגלה שירידתו היתה הכנה להקמת זרע המלוכה על ידי תמר כלתו...

    מאמר
  • והבור ריק אין בו מים

    הרב אלעזר אהרנסון, כ"א כסלו התשע"ו

    קיים קשר עמוק בין המאבק של האחים ביוסף לבין המאבק שבין חכמת ישראל ותרבות יוון

    מאמר