דף כו ע”ב – מנא הני מילי , י' שבט התשע"ז, הרב ישי ויצמן

 

הגמרא לומדת מלשון המשנה שיש דמיון בין שיבר את הכלים לבין סימא את עין חבירו. מה שיבר את הכלים חייב רק בנזק ולא בארבעה דברים, אף סימא את עין חבירו, ובעצם כל אדם שהזיק לאדם אחר בשוגג, חייב בנזק אולם פטור מארבעה דברים.

לאחר הלימוד הזה, שואלת הגמרא “מנא הני מילי?” ומבאר רש”י על מה מקשה הגמרא – “דנזק חייב אפילו שוגג”. כבר ביררנו כמה פעמים, שאף שלא מצאנו מי שעורר על ההבדל בין “מנלן” ל”מנא הני מילי”, נראה בהכרח שיש הבדל בין שני הביטויים הללו. הלשון “מנלן” באה כשאלה, כשהדין הגיוני ומובן ורוצים לברר מהי האסמכתא שלו. לעומת זאת הלשון “מנא הני מילי” באה כסוג של קושיא. היא באה לברר מניין למדו את הדין המחודש הזה?

יש לשאול – אם הדין הזה מראשיתו אינו ברור ומובן מאליו, ויש לשאול עליו “מנא הני מילי”, לכאורה זו הייתה צריכה להיות השאלה הראשונה, עוד לפני שהגמרא דנה בסוגי החיובים שאדם שוגג מתחייב. ואכן, הפני יהושע 1 מסביר שמלכתחילה אין להקשות “מנא הני מילי”, שהרי אין כל סיבה לחלק בין שוגג למזיד. הרי אם אדם חייב על ממונו, אין לך שוגג גדול מזה, וודאי שיהיה חייב על שגגת עצמו. רק לאחר שהגמרא אמרה שאדם שוגג פטור מארבעה דברים, רק אז יש לשאול מדוע בכל זאת חייב על נזק??

שמא הדברים מדוקדקים גם מדברי הרי”ף. הרי”ף הקדים לשאלת “מנא הני מילי” ציטוט מהמשנה “אדם מועד לעולם”. זאת אומרת שהוא לא מפרש כמו הפני יהושע, אלא לשיטתו הקושיא מוסבת על המשנה עצמה. אכן, מדוקדקת לשון הרי”ף, שנקט “מנלן” ולא “מנא הני מילי”.

מקום נוסף בו ניתן להמחיש את ההבדל בין “מנלן” ל”מנא הני מילי” הוא בסוגיות הקניינים במסכת קידושין בפרק א’. שם הגמרא שואלת על הקניינים השונים “מנלן”, ומביאה לימוד מהכתוב. ראיתי בספר “דיני הממונות בתלמוד”, שדן בראייה מחקרית על הקניינים השונים, והוא מביא בכל קניין את מבואו ההסטורי במנהגי קדם וכדו’. מעניין, שכשהוא מגיע לקניין “אגב”, שעל ידו נקנים המטלטלים ע”י הקניין בקרקע, הוא כותב שבזה לא מצינו מבוא הסטורי במנהגי קדם. אכן, בגמרא שואלים על קניין זה, בשונה משאר הקניינים, “מנא הני מילי”. ולפי דרכנו למדנו ששאלת “מנא הני מילי” היא מתייחסת לחידוש תורני מובהק.

סוגייה נוספת בה צף ההבדל הזה באופן בולט היא המשנה הראשונה במסכת סוכה. על הדין “ושאינה גבוהה עשרה טפחים” שואלים בגמרא (דף ד ע”ב) “מנלן”. ואילו על תחילת המשנה “סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה” שואלים בגמרא “מנא הני מילי” (דף ב ע”א). מדוע ההבדל? נראה, שהגבלת המינימום של גובה הסוכה היא מובנת מאליה. לא ניתן לעשות סוכה בגובה אצבע, וצריך להגדיר מינימום. מהו בדיוק שיעור המינימום – על זה שואלים “מנלן”. אולם הגבלת הגובה המקסימלי של הסוכה הוא דין מחודש – למה להגביל? אולי אפילו יש סברא הפוכה – שיש עניין לעשות סוכה גבוהה שנראית למרחקים, כמו בית המדרש של חסידות בעלז בירושלים, הנראה לכל העולים לעיר מכיוון תל אביב. על ההגבלה הזאת שואלים בגמרא (אולי אפילו מקשים) “מנא הני מילי”. ועונים, “עד עשרים אמה אדם…”. כלומר, הגבלת הגובה בסוכה באה לאחד בין האדם לבין מבנה הסוכה.

לסיכום, כשנפגשים בגמרא עם “מנא הני מילי”, במיוחד בסדר נזיקין הממועט במדרשי הכתוב, יש להתעורר להבין את החידוש המיוחד של התורה.

  1. ציטוט: “בגמרא מנא הני מילי. נראה דעיקר הקושיא אינו אלא על מה שדקדק בסמוך דפטור בשוגג מארבעה דברים ואפ”ה חייב בנזק על זה מקשה מנא הני מילי לחלק בכך אבל אגופה דמתני’ לא קשיא ליה אמאי חייב אדם בשוגג דמהיכא תיתי לחלק בין שוגג למזיד כיון דאדם חייב אפילו על נזקי ממונו ואין לך שוגג גדול מזה אלא עיקר הקושיא כדפרישית וק”ל:”

    ועיין עוד ב”נחלת דוד”.

שיעורים נוספים