שיר לכת אחר הרוב , ב' אדר התשע"ז,

שיר שנכתב כסיכום לשיעור כללי בנושא “אין הולכים בממון אחר הרוב”, על הסוגיה בדף כז ע”א.

 

בממון ובקניין תורה אין הולכים אחר הרוב

אין אדם למד אלא במקום שליבו קרוב

לאחר ישיבות רבות שניסו להסביר לשמיניסט אחד תוספות דף כ”ז[1]

האיר לו הרב ויצמן אור גדול וביאר יש מאין

 

שואל התוספות מדוע לא ללמוד לממונות מקל וחומר

כמו שלמדו לדיינים הליכה אחרי הרוב מדיני נפשות

ובברכת ה’ עליו יום ליום יביע אומר

עונה תשובות שלעומתן גם השאלות כבר לא קשות

 

תשובתו: בממונות נמצא הממון אצל המיעוט, להוציא לא נעים

ואילו אצל דיינים נחשב המיעוט כמי שאינו

האמנם כך נחשב המיעוט? והרי נשנה הדבר במחלוקת תנאים[2]

יש הסובר שהוא כמי שהודה לרוב, ויש הסובר כמי שישנו[3]!

 

בהעמקתנו נרים עינינו אל המצוות באמונה[4]

אצל הרמב”ם נמנית “לנטות אחרי רבים” מצווה נאמנה

שואל הרשב”ץ[5] מדוע למנותה מצווה בפני עצמה?

והרי לכאורה זו אך דרך להכרעת ספק ותעלומה

 

נפנה אל המקור להליכה אחרי הרוב (גם בדליתי קמן, כשיטה)

בחולין יא הוא כמעט נלמד מהלכות שחיטה

שהרי בכל שחיטה יש סיכוי, וזה אולי קורה מזמן לזמן

שהסכין מעלימה נקב בוושט ורובא ליתי קמן

 

אך אין למדים אפשר משאי אפשר

והגמרא מסיימת באמירה שרש”י מסביר ישר:

או שבכלל לא ידענו וזו הלכה למשה מסיני

או שנכלל ב”אחרי רבים להטות”: הרי מאי שנא בין האי להאי[6]?

 

ולפני שמתלבטים איזה פירוש מועדף

נשאל: רש”י, היכן היית לפני דף?

בפתח הבנת דבר ה’ נורא תהילה

נחקור: האם הליכה אחר הרוב היא בדיעבד או לכתחילה?

 

רבי ינאי בירושלמי[7] מפתיע באמירה מרעידה:

“אילו ניתנה התורה חתוכה לא הייתה לרגל עמידה”

הא כיצד? הרי יכולים היינו לדעת תמיד מה לעשות

ועתה אנו מתמודדים עם ספקות מחלוקות ואמיתות מכוסות!…

 

הטעם המאיר הוא שלהופעת האמת בעולמנו המורכב והגשמי

נדרש הספק, להאיר פנים רבות ומרחב פנימי

ומתוך כך יש להגיע אל הכרעת ההלכה

בדרך של רוב, לא על ידי יריית אמת מוחלטת חתוכה

 

על כן אין הרוב דרך לברר מה היה במציאות

אלא להוביל אותה אל שלמות בצורה של בריאות

וגם הצדדים שלא נפסקו ונשארו בתורת מיעוט

מופיעים כחלק מהאמת, הם אינם טעות

 

וכך בחקירה המפורסמת מתראה האמת בבירור:

הרוב הוא לכתחילה, לכן נמנה כמצווה! כי רוב הוא הנהגה.

למעט תחום אחד בו נשאל מה היה בדיוק הציור

ואיך קרו הדברים וכיצד לחלק את העוגה:

 

כמובן בדיני ממונות, בהם השאלה היא לא של טוב ורע

אלא בין אמת לשקר. צריך לדעת מה שקרה!

ועל זה אמר התוספות שם שם (עיינו)

שהמיעוט בדיינים הוא כמי שאינו

 

וכיוון שאין בית דין שקול נוסיף עוד בית אחד

שנזכה לבית השלישי, שעם ישראל יהיה מאוחד

שתופיע האמת הנעדרת בזרע המיוחד

והיה ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד

 

——————————————————–

[1] בבבא קמא. כאשר הרב אלעזר היה בשבושי”ם, בחנו אותו בכל הישיבות על תוספות זה להראות כוחם בפלפול כיוון שהתוספות דחוק מאוד, ומו”ר הרב יהושע ויצמן שליט”א בפגישתו עמו האיר לפניו את היסוד הגדול העמוק של הליכה אחרי הרוב שמסביר גם את התוספות הזה בדרך ישרה.

[2] סנהדרין ל ע”א. “מיכתב היכי כתבי, רבי יוחנן אמר זכאי. ריש לקיש אמר: פלוני ופלוני מזכין ופלוני מחייב. רבי אלעזר אמר: מדבריהן נזדכה פלוני”.

[3] כך מסביר הרוגאצ’ובר, על פי “אישים ושיטות” (עמוד 118). ועיין במיטב הארץ בשיעור ‘הליכה אחר הרוב’.

[4] דרך היא מדרכי הלימוד של תורת ארץ ישראל, להעמיק אל המצוות. המצוות מהוות אורות כלליים של ענייני התורה, הן היסודות והשורשים, בהן הגדרת המגמה הגדולה שאליה מכוונים הפרטים כולם.

[5] זוהר הרקיע נב

[6] בין רובא דאיתי קמן לבין רובא דליתי קמן

[7] סנהדרין פד ה”ב

שיעורים נוספים