בנים אתם לה’ אלקיכם , כ"ו אב התשע"ה, הרב אלעזר אהרנסון

במרכז פרשתנו מופיעים שני פסוקים מפורסמים המעלים על נס את סגולת ישראל ואת תפקידו המיוחד של עם ישראל עלי אדמות: “בנים אתם לה’ אלהיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. כי עם קדוש אתה לה’ אלהיך, ובך בחר ה’ להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה”.

ידועים דבריו הנוקבים של ר’ מאיר, במחלוקת הידועה בינו ובין ר’ יהודה, המופיעה בגמ’ (קידושין לו.): “בנים אתם לה’ אלהיכם – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, אתם קרוים בנים; אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרוים בנים, דברי ר’ יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: ‘בנים סכלים המה’, ואומר: ‘בנים לא אמון בם’, ואומר: ‘זרע מרעים בנים משחיתים’, ואומר: ‘והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי'”.

סגולת ישראל איננה תלוייה במעשיהם הטובים או  הרעים – זוהי הופעה אלוקית הטמונה בנשמת כל יהודי ויהודי, ו”ישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא” (סנהדרין מד ע”א). אנחנו לא רק עבדיו של הקב”ה, כי אם גם בניו – “במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי”.

אך בתוך הפסוקים המרוממים והמיוחדים הללו מופיעה הלכה בעניין כמעט שולי ולכאורה לא קשור להגדרה העקרונית של סגולת ישראל: “לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת” – דרכם של האמוריים הייתה לשרוט שריטות בבשרם ולקרוח קרחה בראשם כאשר מת להם מת, ואתם אל תעשו כן. אולם מדוע הדבר קשור להיותנו בנים למקום וסגולה מכל העמים?

רש”י מבאר “לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים”, אך הרמב”ן מקשה עליו, שאם כן היה ראוי לאסור זאת תמיד על האדם, ולא רק כאשר מת לו מת.

בכיוון אחר הלך הרמב”ן, (ובעקבותיו מפרשים נוספים): “ולפי דעתי כי טעם “עם קדוש” הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה’ ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים. ומכאן סמך לרבותינו (מו”ק כז:) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי”.

ביאור הדברים: כיוון שהמוות איננו כליון מוחלט לאדם, אלא הנפש נשארת לפני ה’ בעולם הבא, אין להתאבל יותר מדי. אמנם הצער והבכי הם טבעיים וחיוביים, אך האמונה שהנפש נשארת, ושהכל בא מאת הקב”ה, נותנת הסתכלות  אחרת על הדברים, במבט נצחי ואלוקי.

מרחיב את הדברים המלבי”ם, והופך את הדברים ליסוד באמונה ובהשקפה לא רק על המוות אלא על כל רעה בעולם: “כי השם מרחם עליכם כאב על בניו, וכל שנדמה לכם שהוא רעה – הוא לטובה”. גם כאשר באה רעה מאת ה’, אנו מבינים שאף היא תצא בסופו של דבר לטובה, כי בנים אנחנו לה’ אלקינו, והוא לא יעזבנו ולא יטשנו.

מאמר זה נכתב לראשונה בשנת תשס”ה, מיד לאחר הגירוש מגוש קטיף. במהלך המאבק על גוש קטיף אמר הרב קמינצקי, הרב האיזורי של הגוש, את הפסוק “לו חפץ ה’ להמיתנו לא הראנו את כל זאת” – כל הניסים הגלויים שראינו בגוש קטיף, כל העוצמות העליונות של אמונה ותפילה, של תקווה ואחדות ישראל – כל נקודות האור הללו ממשיכות גם היום, גם לאחר עקירתנו מגוש קטיף, לתת לנו תחושה חזקה שהקב”ה לא חפץ חלילה להמיתנו, לא כבודדים ולא כציבור. אדרבה, אנחנו נוסיף כוח רוחני ונוסיף אמונה ועוצמה פנימית, כדי להוסיף כוח חיות לנו ולכל עם ישראל, שכולו כל כך זקוק לכוח חיים כזה יותר מתמיד.

שיעורים נוספים