על חזון הצמחונות והשלום , כ"ח אב התשע"ה, הרב אלעזר אהרנסון

כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר, אסור היה להם לאכול בשר בהמה, אלא אם כן הביאו אותו למשכן והקריבו קרבן שלמים, ואז החזה והשוק היו ניתנים לכהן, החלבים היו עולים ומוקטרים על המזבח, ואת שאר הבשר היו הבעלים אוכלים.

בפרשת ראה, ערב הכניסה לארץ, מתיר הקב”ה לעם ישראל לאכול בארץ ישראל גם ‘בשר תאווה’ [דברים יב, כ]:

“כִּי יַרְחִיב ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר”.

הפסוק מדגיש פעמיים שאכילת הבשר באה מתוך תאווה – זה בהחלט נשמע כדבר לא אידאלי… גם הלשון “ואמרת אוכלה בשר” נשמעת כמציאות של בדיעבד – אם כבר אתה מתאווה לאכול בשר – נו, טוב, נתיר לך. אם כן, למרות שמותר על פי התורה לאכול בשר, יש מקום לברר ולשאול: האם אכילת בשר היא דבר חיובי על פי התורה?

במיוחד בדורנו יש לתת את הדעת לשאלה זו, מאחר שה’טרנד’ של הטבעונות והצמחונות הולך וכובש לו מעמד בחברה, ולא רק כהעדפה אישית אלא גם כטענה מוסרית שבאה בתביעה אל החברה כולה. מתוך כך יש לעיין ביתר שאת בשאלה כיצד התורה מתייחסת לנושא זה.

הרב קוק זצ”ל עסק בנושא זה באריכות במאמר שכותרתו היא ‘חזון הצמחונות והשלום’, ונביא מעט מדבריו.

הרב קוק פותח את דבריו לא בציון מקורות מהתורה או מחז”ל, אלא דווקא מההרגשה הטבעית, בבחינת ‘דרך ארץ שקדמה לתורה’: “אי אפשר להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו”.

יש ללמוד לא רק מטענותיו של הרב זצ”ל, אלא גם מסידור הדברים: ראשית מתייחס הרב לנושא מצד הרגש הטבעי, שממנו ברור שאכילת הבשר היא חסרון מוסרי, ורק לאחר מכן מתחיל הרב קוק זצ”ל לדון במקורות, ואומר: מצד אחד כאשר הקב”ה בורא את האדם הוא מצווה אותו (בראשית א, כו) – “וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ”, משמע שהאדם שולט ורודה בבעלי החיים. מצד שני, אומר הרב קוק, “אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות, שהרדייה האמורה בתורה (“וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם” וכו’) איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ המתעמר בעמו ועבדיו, רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות לבו; חלילה לחוק עבדות מכוער כזה שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ה’, הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, שאמר (תהלים פט ג): “עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה”.

עוד ראיה מביא הרב קוק לכך שלא ייתכן שהמצב האידאלי הוא אכילת בשר: “שכבר העידה תורה, שפעם אחת התאוששה האנושות בכללה להתנשא אל מצב המוסר הרם הזה, כפירושם של חז”ל (סנהדרין נט ב) בכתובים, המוכיחים שאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה (בראשית א כט): “הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה”. רק אחר שבאו בני נח, אחרי המבול, הוא שהותרה להם (בראשית ט ג): “כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל”. ומעתה, האפשר הוא לצייר שתהיה נאבדת לנצח טובה מוסרית רבת ערך שכבר היתה במציאות נחלה לאנושות?”

בבריאת העולם ניתנו לאדם הראשון רק צמחים ופרות העץ לאכילה. רק לאחר חטא דור המבול הותר לאכול גם בשר. ואם כן, אומר הרב קוק, אם כבר היינו במדרגה הגבוהה של צמחונות, ללא פגיעה בחיי בעלי החיים, ודאי עוד נשוב למדרגה גבוהה זו.

מתי תגיע התקופה הזו שבה שוב לא נאכל בשר? על כך עונה הרב קוק לאור הפסוק בפרשתנו: “כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בע”ח, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם, שעל כן לא הוצרכה תורה לכתוב עליו איסור מפורש, שאין האדם צריך אזהרה על מה שקנה לו כבר מושג טבעי בזה, שזהו כמפורש, שבבֹא התור של מצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בע”ח, מפני הגועל המוסרי שיש בו, הלא אז לא תאוה כלל נפשך לאכול בשר ולא תאכל”.

מבאר הרב קוק – מדוע לא נאמר בתורה בשום מקום שאסור לאכול בשר אדם? לא מפני שזה מותר, אלא מפני שהרגש הטבעי של האדם כל כך מתעב את כל הרעיון של אכילת בשר אדם, עד שאין עוד צורך לאסור זאת בפירוש. כך גם לגבי אכילת בשר – “וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר”. כל זמן שיש לך תאווה לאכול בשר, תאכל ומותר לך לאכול. אך כשיגיע זמן שבו בצורה טבעית תשקץ בשר בעלי חיים, כלומר לא תוכל לסבול את הרעיון של אכילת בשר בעלי חיים, “מפני הגועל המוסרי שיש בו”, אז לא תהיה לך תאווה לאכול בשר וממילא לא תאכל, ולא יהיה אז צורך לאסור זאת בפירוש כי זה יהיה דבר טבעי שנובע מהרגש הבריא של האדם.

דברים אלו מעוררים את השאלה כיצד יש להתייחס לצמחונים בימינו – הרי יש בדורנו צמחונים וטבעוניים שאינם מסתפקים במנהגם היפה, אלא מתייחסים בזלזול ובהתנשאות כלפי שאר בני האדם שאינם נוהגים כך, ופעמים רבות הם מבקשים למנוע כלל אכילת בשר בחברה. לא מזמן ראיתי בצומת המדיטק בחולון הפגנה רועשת וקולנית [אם כי לא כל כך גדולה מבחינה מספרית…] של טבעוניים שנשאו שלטי ענק – “בשר זה רצח!”, “ביצים זה שואה”, “חלב זה אונס” וכו’. האם בימינו ראוי לכפות צמחונות על כל בני האדם?

הרב קוק שולל זאת מכל וכל, מכמה טעמים:

“אמנם אחרי הרפיון האנושי, הנמשך גם כן מנפילתו המוסרית, ראוי לאכול בשר”.

הרב קוק מבאר שלא במקרה לאחר חטא דור המבול הותר לאכול בשר, אלא הנפילה המוסרית של אותו דור גרמה גם לרפיון אנושי – גם חולשה גופנית שגורמת לנו להזדקק לבשר על מנת להתחזק מבחינה פיזית, וגם חולשה מוסרית שאיננו עוד במדרגה של צמחונות.

זהו רובד ראשון – חולשה גופנית וחולשה מוסרית. אך יש בכך רובד עמוק יותר:

“ראתה החכמה האלוקית שהאדם נפל ממצבו המוסרי, ועד שיעלה במעלה זו, שיתנער ויבא להכרה המוסרית האמתית, עד העת המאושרה והנאורה ההיא, אין אותה המעלה המוסרית של הכרת משפטם של בע”ח ראויה לו כלל”.

מדוע אין מדרגה זו ראויה לנו כלל? מבאר זאת הרב קוק:

“כמשפט כל מי שקופץ ליטול את השם, להתחסד במדת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כי אם ערבוביא בדעותיו והליכות חייו, כן הוא משפט האדם בכללו, שנפל לדיוטא התחתונה של שפלות המוסר עד כדי שליטת האדם באדם לרע לו, ועד כדי ההשפלה היותר נוראה שבמוסר העצמי: “נִתְעָב וְנֶאֱלָח, אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה” (איוב טו טז). כמה מגוחך הדבר, אם עם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בע”ח, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני אדם הברואים בצלם אלקים. כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים – כאילו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה “האנושית” במה להצטדק כי אם לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע”ח…”

הרב קוק מבאר שיש עיוות מוסרי בכך שדורשים את המוסריות ברמה הגבוהה כלפי בעלי החיים, כאשר יש עדיין כל כך הרבה עוולות וחוסר מוסריות כלפי בני אדם. הסכנה הגדולה היא שכאשר מרוממים את ערך חיי בעלי החיים, זה יבוא על חשבון ערך חיי האדם. בעינינו ראינו כיצד בעיצומם של ימי הגירוש מגוש קטיף, היו ארגונים ועמותות שגירוש מתיישבים יהודים מבתיהם לא הפריע להם, אבל הם כן מצאו לנכון להרעיש עולמות על כך שכל מיני חתולי רחוב וכלבי רחוב יינטשו בגוש קטיף מבלי שיהיה מי שידאג להם… הרב קוק מדגיש שחשוב מאד להפנים את ההבדל המוסרי שבין חיי אדם לבין חיי בעלי החיים, שכן כל עוד המדרגה המוסרית שלנו איננה להיות צמחוניים, טשטוש ההבדל הזה עלול להביא לזלזול בחיי אדם.

אמנם בעתיד נגיע למדרגה של תיקון העוולות המוסריות בתוך המין האנושי, ואז יהיה נכון להתרומם למדרגה הגבוהה יותר של מוסריות גם כלפי בעלי החיים, כפי שאומר הושע [פרק ב פסוק כ]: “וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ”.

וכפי שכותב הרב קוק:

וזהו הוד התמונה אשר ציירו לנו הנביאים במצב התרבותי של בעה”ח הדורסים (ישעיהו יא ז): “וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים”.

 

שיעורים נוספים