הגיגים אישיים לפרשת שופטים תשע”ה מאת אליהו פיין , ח' אלול התשע"ה, תלמידי ובוגרי הישיבה

פרשתנו עוסקת בעניינים שונים הקשורים להנהגת עם ישראל, לקראת הכניסה לארץ הקריבה ובאה. אחת מהפרשיות המעניינות ביותר בפרשה שלנו, בהן גם עסקו הרבה מאוד מפרשים היא פרשיית ‘החוזרים מערכי המלחמה’- האנשים השונים הפטורים מהמלחמה וחוזרים לביתם.

מתארת לנו התורה הקדושה (דברים כ, ה-ז) את היציאה למלחמה, ואז ניגשים השוטרים אל העם ואומרים להם: “מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ: וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה”. (אמנם התורה מתייחסת גם לעוד אדם שפטור- הירא ורך הלבב, אבל לא נתייחס אליו כעת).

בעצם, במעמד זה השוטרים נותנים תעודת שחרור מהמלחמה לסוגי אנשים שונים. את מי פטרו מהמלחמה?

  1. אדם שבנה בית חדש ולא חנך אותו, לא התחיל להשתמש בו (כמו שהיה ב’חנוכת המזבח’, שהיה זה הפעם הראשונה בו הקריבו עליו קרבנות). מעניין שהרמב”ם מרחיב איסור זה לא רק לבית מגורים, אלא גם לבית הבקר, בית התבן ועוד (עיין רמב”ם מלכים ז, ה).
  2. אדם שנטע כרם ולא הספיק לחלל אותו. ‘חילול’ הכוונה להעלות את הפירות של השנה הרביעית לירושלים ולאכלם שם כמו שעושים עם פירות מעשר שני (כמו שמצווה התורה בספר ויקרא יט, כד). גם ציווי זה הרמב”ם מרחיב, לאדם שנטע אילנות, שירש קרקע או קיבלו מתנה ועוד (שם הלכה ו).
  3. אדם שאירס אישה אבל לא הספיק לשאת אותה לאישה. ולאו דווקא אישה ראשונה, אלא גם אם הנושא אלמנה או המייבם וכד’ (רמב”ם שם הלכה ז).

ברובד הפשוט ביותר אפשר לומר שהמשותף לשלושה סוגי אנשים אלו הוא שהם התחילו במעשה מסוים ולא סיימו אותו, התחילו להוציאו מהכוח אל הפועל, אבל לא ראו את הפירות שיצאו מעמלם. לכן התורה שחררה אותם מהמלחמה- כדי שיזכו במה שעבדו לקראתו.

אך מפרשים שונים נותנים הסברים שונים לסיבה בגינה פוטרים אנשים אלו:

רבינו בחיי כותב: ‘וכתב החכם רבי אברהם ז”ל: לפי שלבו וכל תאוותו לחנך ביתו, והנה לבו בביתו לא במלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים’- בעצם מאחר וליבו לא נמצא בשדה הקרב אלא במחשבות שונות על ביתו, עלול הוא להפחיד אחרים ולגרום ממילא להפסד במלחמה ולפגוע במורל הקרב של העם.

 

רש”י מפרש שהפטורים מהמלחמה זה מחשש לעגמת נפש של האנשים שהתחילו משהו ולא סיימו אותו.

לעומת פירוש זה, התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל אומר (בתרגום לעברית): ‘וידברו השוטרים עִם העם לאמור מי האיש אשר בנה בית חדש ולא קבע בו מזוזה לשכללו ילך וישוב לביתו שמא יגרום לו חטא ויהרג במִלחמה ואיש אחר ישכללו’ (פס’ ה).

בעצם התרגום מוכיח שאין הפטור מתוך חשש לפגיעה בכבודו של האדם שלא סיים את מה שהתחיל לעשות, אלא החשש הוא להחטאת אחרים כעקבות זה שלא סיים את מלאכתו ומעשיו. אם לא תהיה מזוזה על הבית, אם אדם לא יחלל את הכרם ולא ישמח את אשתו- אזי חטא זה עלול להכשילו ולגרום למותו במלחמה.

 

הרש”ר הירש מסביר בצורה שונה: ‘התורה מבליטה בשעת המלחמה את החשיבות המכרעת של תפקידי החיים של השלום, וכשהיא מפרטת את נימוקי החזרה, אין היא אומרת שהבית לא יהיה מיושב, השדה אל יהיה מעובד והאישה תהיה אלמנה, אלא: פן – ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו – יחללנו – יקחנה. ומכאן שהתורה מקפידה שכל אדם ימלא את התפקידים האלה של השלום, ולפיכך מי שעמד למלא את התפקידים האלה ביחס מסויים שהוא חדש לו, היה פטור מחובת המלחמה’.

הרש”ר הירש עוסק ברעיון מאוד מהותי. אדם בעולם הזה פועל על מנת להשלים את עצמו, למלא את ייעודו ואת תפקידו בעולם. אומר הרש”ר הירש, שכאשר אדם נמצא בשלבים שונים בדרך לשלמותו, פטור הוא מחובת המלחמה, ולכן אדם שבנה בית ולא חנך אותו, שנטע כרם ולא חילל אותו, או ארס אישה ולא לקחה לאישה אינם צריכים להילחם עם שאר העם.

נראה מסוף דבריו שהוא מתייחס גם למה שאומרים חז”ל: ‘העוסק במצווה פטור מהמצווה’ (סוכה כו ע”א), ולכן כל עוד אדם זה עסוק בבנייה של בית בארץ ישראל, בנטיעת כרם או בנישואין- פטור הוא ממצווה אחרת של מלחמה.

 

נעיר בשולי הדברים ששלוש המצוות הללו הינם שלושה שלבים כדרך חיים, כדברי החיזקוני: ‘אשר בנה, אשר נטע, אשר ארס- תנו רבנן למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך יארש אשה’ לא נפסקה הלכה כך ואין זה למעשה היום).

ועוד נוסף ונאמר שאלו שלושה מצוות שמייצבים את האדם במקומו ולמעשה נותנים משמעות לחייו, שכן הקרקע נותנת לאדם מקום, יציבות בעולם, מקום בו הוא יכול להרגיש בטוח וחופשי, הכרם והאילנות דואגים למחסורו של האדם מבחינת מאכלו. והאישה- מה טוב יותר ממנה?! וידועים דברי חז”ל: ‘אמר רבי תנחום א”ר חנילאי: כל אדם שאין לו אשה – שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה… בלא תורה, בלא חומה… בלא שלום’ (יבמות סב ע”ב). וכן ‘… אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר: לא טוב היות האדם לבדו’ (יבמות סא ע”ב).

 

ראינו שהרש”ר הירש עוסק בתיקון האדם ובהשלמתו בעולם הזה. מה מתאים יותר מהסבר ועיסוק ברעיון זה בתקופה זו, בחודש אלול- חודש התשובה, חודש הסליחה, הכפרה והמחילה. לא נרחיב מחמת קוצר היריעה, אך כל אחד יקח את הדברים כפי שמתאים לו…

 

בכל בית ישראל התחילו כבר לתקוע בשופר לאחר תפילת שחרית, ונראה שכאן הוא המקום לסיים בדברי הרמב”ם המעוררים בהלכות תשובה (ג, ד): ‘אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה… ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום’.

 

שנזכה בעז”ה כולנו להיכתב ולהיחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום, לבשורות טובות, לגאולה שלמה, לבריאות ולהצלחה רבה בכל מעשי ידינו בעז”ה!

חזקו ואמצו- “קַוֵּה אֶל ה’, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'” (תהילים כז, יד).  בעז”ה!

 

אליהו פיין

להצעות , תגובות או כל רעיון אחר- eyfine18@gmail.com

לעילוי נשמת פרוך בת שושנה ז”ל, נשמתה של סבתא רבא שלי, פייגא ייטא בת רבקה, נשמתו של סבי אליהו בן חיים ז”ל,

נשמת מרדכי רפאל בן שרה ז”ל, נשמתו של הרב דוד אברהם ספקטור זצ”ל, נשמתו של מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצ”ל,

והרב אברהם צוקרמן זצ”ל, בתוך שאר נשמות עם ישראל הקדושים!

עם נשמתם הזכה והטהורה של גלעד מיכאל בן אופיר ובת-גלים, יעקב נפתלי בן אבי ורחל דבורה, אייל בן אורי ואיריס תשורה,

ושל כל החיילים הטהורים שנפלו במלחמתם על ארצנו הקדושה.  

תהא נשמתם הקדושה צרורה בצרור החיים לנצח!  

ולהצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון העומדים ושומרים על עמינו וארצנו, יצליח ד’ דרכנו, אמן!!

שיעורים נוספים