The post אורות זרעונים חכם עדיף מנביא appeared first on .

זרעונים, צמאון לאל חי

חלק א

The post אורת זרעונים צמאון לאל חי appeared first on .

“ההכרח” הוא עכשיו הפתגם היותר שגור בעולם, ודוקא קול המון זה יהפך לקול שדי בידי חכמי לב וקדושי רעיון, דוקא הנחש יהפך למטה האלהים, אשר בו יעשו אותות ומופתים למען דעת כי לד’ הארץ.

ההכרח, הכרח החיים ומרירות סבלם, יביא את האורה האלהית לעולם. ההכרח יסגל את הלבבות להפתח לקבל את האור הגדול של זוהר האמונה בכל הדר גאונה.

נדמה הדבר כאילו העולם מתמוטט הוא וכושל, מתמזמז ומתמסמס, תחת ענות יד הכפירה הגסה המפלצת הבלה היבשה והאכזריה הרובצת עליו. השלהבת האלהית מתלקחת בקרב הלב פנימה, בקרב כל רוח ונפש, מכה גלים גדולים, סוערים מגלי כל ים, היא עולה שמים ויורדת תהומות בחדרי כל רוח ונפש, והכפירה האיומה, השפחה הבלה בת העבדות הבזויה, סוגרת בעדה את בריחיה לבלי תראה החוצה, היא יראה מאד מאורה הבהיר, היא האחרונה יודעת שבניציץ זך אחד מרשפיה של השלהבת האלהית תכלה כליל. אבל כל אשר תוסיף לשים מחנק לה, כל אשר תוסיף לעצור בעד נשמת אלהים חיים הגדולה והחזקה אשר בנשמת כל חי, כה תוסיף זאת הנשמה לאגור את חילה פנימה, ובמלאת ספקה הנה תצא ברעם ורעש בקול נפץ וזרם “כיום הרג רב בנפול מגדלים”.

הנה יום בא ולא ירחק חק, והאנושיות תתעורר כדוב שכול וכארי על טרפו להנקם מהכפירה הבזויה בעד כל רעתה אשר עוללה לה, בפתע תבקש להשליך ממנה את עבותיה, בחמה גדולה ובקצף גדול תבקש ממנה את נקמת החיים הטובים, את השלוה והעדן של הדעות הטהורות, של החיים הטהורים והזכים אשר שללה ממנה, שללה ותאבד, שמה למרמס, מבלי אשר יש לה כח, לאותה הרשעה, להשיב תמורתם אף חלק אחד מני רבבה. הבהלה הזעומה, שעל ידה ערבבה הכפירה את העולם, להמם את המוחות ואת הלבבות, להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, תעבור ותשקוט, והדעה הצלולה והמתונה היודעת ג”כ איך לחיות ואיך להתבונן, איך להשקט איך להתלהב. והגבורה האלהית, היודעת לכונן גוי איתן ועם אדיר בקודש, תקח את מקומה בחיים, ושבט בקורת של מוסר אכזרי תניף על השפחה אשר העיזה לרשת את גבירתה, על העבד אשר התנשא למלך וחותם העבדות חקוק לעד על מצח נשמתו.

“החפש” זאת התרועה ההולכת עם התקיעה של ההכרח, הוא יצא כארי נורא ממסגרתו, אשר ירמס בזעפו את הכפירה כרמס תולעת, ארסית בזויה ומגואלה. תשוקות החופש תבא למרום פסגתה, והאדם יכיר שהוא יש לו רשות לחיות ברוחו פנימה כאשר הוא, כפי חפץ הטבע האביר של נשמתו החיה, והנשמה הזאת חיה רק באלהים. באין אמונה עמוקה זוהרת, אין לה חיים ואורה, היא מתנודדת כצל ומתדכאת ביסורים נוראים וצחיית צמא אכזרי, ומי מעכב על ידה, מי לא יתן לה לחיות באלהים, מי מפריח צפור שמים זאת מקנה, מי ישים אותה בסוגר, מי יעצרנה מלשוט מלא רחבי שמים, מקום הזוהר והאויר הרענן המלא אור וחיים ? הנשמה נשמת האדם בעצמה תכיר מיד את אויבתה, במבט בוז ושאט נפש תשקיף על פני השפחה הנחרפת, אשר תתגלה בכל נבלותה, אחרי אשר יקרע ממנה המסוה של הדמיון החשוך והלוהט, שהספיקה איזה זמן לשים על פניה הסכלים והמגועלים. “הדשאים עומדים על פתחי קרקע”, ההכרה האמתית הזאת הולכת היא וקרובה. אסיה, ואמריקא, ואירופא הנאורה וכל העולם הממודן בכלל כבר נלאו נשא את סבל עול הכפירה הקשה המכבדת על האדם ועל רוחו, יותר מכל תכסיס של אמונה היותר טרחנית ונתון לא תתן מאומה.

במצב של צחיית צמא כזאת יתנפל האדם אל מעין האמונה, בכל לב ונפש ישתה יגמא מכוס נחל העדנים של אור אלהים עליון. אבל האדם הוא כבר מנוסת במסה, הוא כבר יודע היטיב מה היה אחריתו עת אשר שתה לרויה את מי האמונה עם כל הרפש והטיט אשר גרש הים הגדול הזה במשך הימים, אחרי אשר המו חמרו מימיו. ע”כ יאבה לשאוב בכל לב ונפש מים טהורים מפלג אלהים.

הרוח התוקף את כל האנושיות תקף ג”כ את איזה חלק מבנינו. אמנם יותר קרובים אנחנו למקום האורה, יותר קרובים למעין החיים, יותר מלאים בחיי הנשמה האלהית, אשר הרבינו לינק ממנה מימי עלומינו עד ימי זקנה ושיבה. מוצל הוא ישראל ממארת אלהים זאת באמת, ואם נדמה לנו שעול הכפירה השתרג ועלה על צואר רבבות מבנינו, וישם בסד רגלם ועתה הם כמפרפרים, בין החיים והמות, לא ידעו חיים ומנוחה, לא ידעו עדן שלות תם, והם צמאים להרטיב את חכם היבש, הנה קרובות הן העינים להיות מתפקחות. קצרה רוחם בעול הברזל של הכפירה, שנתהפכה בתקופה קצרה למין אמונה קנאית וחצופה, והנם דופקים על דלתי תשובה, שאך נדמים להם כאילו הם סגורים לפניהם, בשעה שאך דחיפה אחת מספקת היא לפתח את השערים לרוחה, “פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים”, בזקניו ובצעיריו, מחנה גדול כמחנה אלהים.

אחינו היקרים, חכמי תורה, וסופרים משפיעים ! גם אנו נואלנו וחטאנו. למדנו וחקרנו, פלפלנו וחדשנו, כתבנו וציירנו, אבל שכחנו את האלהים ועזו, לא שמענו לקול נביאי האמת, לקול מעולי חכמי דורות עולמים, לקול הצדיקים והחסידים, חכמי המוסר וחכמי העיון והרזים, שצוחו והכריזו בקולי קולות כי סוף הנהר של התלמוד המעשי לבדו להיות יבש וחרב, אם לא נמשוך לתוכו תמיד מים מני ים, מימא דחוכמתא וקבלה, מים דעת האלהים, מים טוהר האמונה הטהורה הנובעת מנשמתנו פנימה משרשה ממקור החיים.

עתה בא הקץ, הננו קרואים בתחיתנו הלאומית לתבע את עלבון האדם כלו, עלבון הנשמה האלהית, שבידינו הופקדה לרוממה ולשגבה, נשמת אלהים חיים, הצריכה להתפשט על כל העולם כלו, להאירו ולהחיותו, האורה היוצאת מתוך אור התורה ואור הנבואה, השוה לכל נפש ומחיה כל חי, בחזקה הוא נתבע ממנו, עתה לעת קץ.

ובתוך הארת התחיה, יבא לנו הגורם הכללי, ההכרח, וישיב אותנו אל אור החיים, יפתח את אור האמונה ממסגרותיה, לחכמת ישראל המקורית, החפשית מכל עול נכר, לחכמת אלהים חיים הקבועה באוצר החיים שלנו, הוא יביא אותנו לידי תלמוד קבוע, לחכמת האמונה, לכל צדדיה לנגלותיה ולנסתרותיה. למען נחיה באורה וברוח אמיץ נקרא בקול מארץ חיים, ממקום אשר שם אלהים הופיע ועדי עד אוה למושב לו :
בית יעקב לכו ונלכה באור ד’ !

The post אורות קריאה גדולה appeared first on .

שפע קדֶשׁ הַקְדָשִׁים שֶׁל סֶפֶר הָאוֹרוֹת הַזֶּה , ( ” אורות מאפל ” – אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל , הַמִּלְחָמָה , יִשְׂרָאֵל וּתְחִיתוֹ – ” אוֹרוֹת הַתְּחִיָה ” ) , שֶׁהוֹפִיעַ מִתּוֹךְ פַּכִּי־טָהֲרוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲדוֹנִי אֲבִי מוֹרִי וְרַבִּי הָרַב זָצָ”ל בִּשְׁנַת תרפ”א רָאשִׁית בּוֹאוֹ בִּדְבַר ד ‘ לַחֲזָרַת שְׁכִינָתוֹ וְכוֹנְנוּת מַלְכוּתוֹ יְרוּשָׁלַיְמָה הנֵּהוּ חוֹזַר וּמוֹפִיעַ עַתָּה בִּשְׁנַת הַקְטרֶת , עִם רֵאשִׁית גְלוּיָה שֶׁל רוֹמְמוּת ימין עלְיוֹן לִגְאלַּת עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ וִישׁוּעַת מְשִׁיחוֹ לעמת הצרֶך הַמַּמָּשִׁי , בְּהִתְחַדְּשׁוּת הוֹצָאָתוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר , אַחֲרֵי אֲשֶׁר זֶה כַּמָּה אָזַל וְרָבְתָה הַדְּרִישָׁה לְהֵשִׂיגוֹ , – מַקְבִּיל וּמְכוּן הוּא הַחִיוּב הַמִּיחָד בְּהַזְרָחָה נָאדָרָה זוֹ עַתָּה עַל פְּנֵי מַעֲרֶכֶת הָאֵיתָנִים שֶׁל קוֹמְמוּת יְרוּשָׁלַיִם לְמֶמְשֶׁלֶת ישְׂרָאֵל , הַמִּשְׂתַּכֶּבֶת וְעוֹלָה לִגְאלָּתֵנוּ וּפְדוּת נַפְשֵׁנוּ כפְקְדֶת בַּעַל־הָאוֹרוֹת זָצָ”ל , בְּאַחֲרִית שְׁנוֹתָיו , בְּדַקְתִּי וְהֶעָמַדְתִּי עַל מתכנתם אֶת פְּסוּקי המקראוֹת וּמַאֲמָרוֹת רַזָ”ל , אֲשֶׁר מִקדם בְּהוֹצָאָה הָרִאשׁוֹנָה כְּפִי שֶׁטֶף היצירה המקורי ישׁ שֶׁלֹא הָיוּ מְדִיקִים כַּהְיָתָם בִּמְקוֹמָם . גם צרפתי , בסוף הספר , רְשִׁימת מראי מקומות הפְּסוּקִים וְהַמַּאֲמָרִים , רְבָּם לִלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהַם וְחֵלֶק מֵהֶם לְכֵוון עִנְיְנֵיהֶם וְהֶמְשְׁכֵיהֶם לְפִי הֶעָרָתוֹ הַנְכוֹנָה שֶׁל גִיסִי יִקִירִי הָרב ר ‘ אַבְרָהָם יְהוֹשֻׁעַ הוּטְגָר שְׁלִיטָ”א , אֲשֶׁר יָדָיו רב לו וּזְכוּתוֹ גְדוֹלָה בְּכָל מִפְעַל הוֹצָאֵת כָּתְבֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי אֲבִי מוֹרִי וְרַבִּי הָרַב וְצָ”ל , הוֹסִפְתִי בָּזֶה אֶת ” לְמַהְלָךְ הָאִידְאוֹתבְּיִשְׂרָאֵל ” , ( שֶׁאַחֲרֵי פַּרְסוּמוֹ הָרִאשׁוֹן בַּשְׂבוּעוֹן ” הָעִבְרִי ” , עַל־יְדֵי הָרַב מֵאִיר בר־אִילָן זָ”ל , בִּשְׁנַת תרע”ב , נִדְפַּס בְּאִגְרוֹת רְאִיָּ”ה ” הוֹצָאָה רִאשׁוֹנָה וּמְצִיאוּתוֹ יְקָרָה ) , וְגַם אֶת ” אוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל ” , ( שֶׁיָּצָא לְבַדּוֹ בִּשְׁנַת תש”ג וְעוֹד הוֹסַפְתִּי בֵּינְתַיִם אֶת פִּרְקֵי הַ”זֵרְעוֹנִים ” , ( שֶׁנִּדְפְּסוּ בִּשְׁעָתָם בְּקֹבֶץ ” הַתַּרְבּוּת הַיִּשְׂרְאֵלִית ” , שֶׁהָיָה לָבַז בְּפִרְצַת הַמִּלְחָמָה שֶׁל שְׁנַת תרע”ד ) . לְכָל אֵלֶּה גַּם כֵּן שְׁנֵי הַתְּקוּנִים הֲנָ”ל לַפְּסוּקִים וּלְמַאַמְרֵי רַזָ”ל שֶׁבָּהֶם . כָּל אֵלֶּה יַחַד מַשְׁלִימִים וּמְתַמְמִים אֶת הוֹפָעַת הָאוֹרוֹת הָאֵלֶּה בְּכָל שֶׁגֶב קָדְשָׁם וּמְלֹא שִׁכְלוּלָם , מִמְּקוֹר מִזְרַע הָאוֹר הַגָּדוֹל , לְעָמַת הִתְחַדְּשׁוֹ בִּדְבַר צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ , מֶלֶךְ־עוֹלָמִים הַצַּדִּיק בְּכָל־הַדּוֹרוֹת , עַל צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וּמִקְרָאֵיהֶן , בְּמִצְוַת תּוֹרָתוֹ , יִנָּשֵׂא וְיֵרָאֶה בְּכָל תֹּקֶף־נִצְחוֹ וְעז־תִּפְאַרְתּוֹ לְעֵינֵי כָּל אַפְסֵי אָרֶץ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ .

צְבִי יְהוּדָה הַכֹּהֵן קוּק

 

The post הקדמה לאורות appeared first on .

בקטע זה בספר -“אורות ארץ ישראל” הרב קוק עוסק בארץ ישראל ובסגולתה. מהי חשיבותה של ארץ ישראל? מדוע לא אוגנדה? הרב קוק נותן מבט רחב ומעמיק על ארץ ישראל ומהותיותה בחיי האומה.

אורות ארץ ישראל פסקה א:

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ.

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַתֹּכֶן שֶׁל סְגֻלַּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת עֹמֶק חִבָּתָהּ, בְּשׁוּם הַשְׂכָּלָה רַצְיוֹנָלִית אֱנוֹשִׁית כִּי אִם בְּרוּחַ ד’ אֲשֶׁר עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, בַּהַטְבָּעָה הַטִּבְעִית הָרוּחָנִית אֲשֶׁר בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַוֶּיהָ בִּצְבָעִים טִבְעִיִּים בְּכֹל הָאֳרָחוֹת שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַבְּרִיאָה, וּמִזַּרְחַת הִיא אֶת זְרִיחָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה עַל פִּי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁל רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, הַמְּמַלֵּאת חַיִּים וְנֹעַם עֶלְיוֹן אֶת לְבַב קְדוֹשֵׁי הָרַעֲיוֹן וְעַמּוּקֵי הַמַּחֲשָׁבָה הַיִּשְׂרְאֵלִית.

הַמַּחֲשָׁבָה עַל דְּבַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא רַק עֵרֶךְ חִיצוֹנִי כְּדֵי הַעֲמָדַת אֲגֻדַּת הָאֻמָּה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּדֵי לְבַצֵּר עַל יָדָהּ אֶת הָרַעֲיוֹן הַיַּהֲדוּתִי בַּגּוֹלָה, כְּדֵי לִשְׁמוֹר אֶת צִבְיוֹנוֹ וּלְאַמֵּץ אֶת הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה וְהַחִזּוּק שֶׁל הַמִּצְוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּצוּרָה הֲגוּנָה, אֵין לָהּ הַפְּרִי הָרָאוּי לְקִיּוּם, כִּי הַיְּסוֹד הַזֶּה הוּא רָעוּעַ בְּעֵרֶךְ אֵיתָן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בֹּא יָבֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִתִּקְוַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת. צִפִּיָת יְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ.

לשיעורים נוספים בספר אורות לחץ כאן
לשיעורים נוספים מאת רועי אהרוני לחץ כאן

The post אורות | ארץ ישראל | פסקה א’ appeared first on .

מידע על הספר אורות:

אורות הוא מספרי היסוד בתורתו של הרב קוק. הספר מעניק נקודות מבט עמוקה ואמיתית על תופעות המתרחשות לעם ישראל ולעולם בשנים האחרונות. בין הנושאים שבהם עוסק הספר: ארץ ישראל, לאומיות עם ישראל מול אוניברסליות,מדינה, מלחמות, יחס עם ישראל לעמים אחרים תופעת החילון בעם, תפיסת האלוהות, משיחיות וגאולה.

המהדורה הראשונה של הספר לוקטה ונערכה בשנת תר”פ – עוד בחיי הרב קוק, על ידי בנו הרב צבי יהודה. מהדורה רחבה יותר, אף היא ערוכה על ידי הרצי”ה קוק, יצאה לאור בשנת תש”י. בעיני רבים בציונות הדתית הספר נחשב לספר יסוד.

לשיעורים נוספים בספר אורות לחץ כאן
לשיעורים נוספים מאת רועי אהרוני לחץ כאן

The post אורות | מבוא והקדמה לספר appeared first on .