ראש השנה תעש”ו

הגיגים אישיים לראש השנה- ‘נצח ישראל’ בדין

כבר שעות ספורות לפני יום הדין, היום הגדול בו נכנסים כולנו לפני דין כבני מרון לפני רבונו של עולם ית’. כשם שעדרו של הרועה עובר תחת מקלו ונמנה כל אחד בפני עצמו (כשיטת תנא קמא, עיין ראש השנה יח ע”א), כך באים אנו לדין, כל אחד בפני עצמו, לפני מלך א-ל רם ונישא.

לקראת יום כזה צריך לרעוד, צריך לחשוש, ומעבר לעיון מקדים בתפילות ובנאמר בהם כדי להבין ולכוון כראוי, חשוב מאוד להבין את משמעות היום, ואת הדרך הראויה להתייחס אליו, ואת המחשבה הראויה שתהיה לנו בו.

ראשית, מטרת יום ראש השנה הוא המלכת ד’ על העולם כולו, וכמו שאומרים בתפילות היום: ‘וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ‘ד’ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה!’. וזו אחת הסיבות בגינה מוסיפים בתחילת ברכת המלכויות את תפילת ‘עלינו לשבח’, שחלקו השני עוסק בתיקון העולם ובהיכרות העולם כולו בבורא ית’, בעז”ה, בב”א!

בספר מלכים ב’ (ד, ח-יז) מסופר על האישה השונמית, המארחת את הנביא אלישע ואת נערו גיחזי. אלישע רוצה להודות לאישה ולשלם לה על פועלה למענם, ומציע לה: ‘מה לעשות לך? היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא?’ (פסוק יג). בעצם אלישע הנביא מציע לה שידבר הוא לפני המלך או שר הצבא עבורה, כשכר על הטובה שעשתה עימם. היינו חושבים שהאישה תשמח ותענה בחיוב לעצה שכזו, למה לא ליהנות מפרוטקציה? אך במקום זה, עונה האישה השונמית: ‘בתוך עמי אנוכי יושבת!’ כדברי הרד”ק והרלב”ג: ‘בתוך עמי ומשפחתי, והם ידברו בעבורי אם אצטרך’. עונה האישה השונמית שאינה חפצה בעזרה של אלישע, אלא משפחתה יעזרו לה בפנייה אל המלך אם תצטרך.

הזהר הקדוש (פרשת נח, סט ע”ב) מחדש על פסוקים אלו חידוש מדהים! ראשית אומר הזהר הקדוש שסיפור זה אירע בראש השנה. ומיהו המלך עליו מדבר הנביא אלישע? זהו מלך מלכי המלכים, הקב”ה, ודווקא בימים הנוראים, בהם מכונה הקב”ה ‘המלך הקדוש’ ו’המלך המשפט’. ממשיך הזהר הקדוש ומתייחס לתשובתה של האישה השונמית ‘בתוך עמי אנוכי יושבת’- שרוצה היא שישפטו ויזכרו אותה רק כאשר היא חלק מעם ישראל, כאשר היא חלק מהכלל, ולא שיראו וישפטו אותה חלילה כיחיד, כאדם בפני עצמו. לכן אמרה ‘בתוך עמי’ ולא ‘בתוך משפחתי’.

רק כך באים לדין לפני רבונו של עולם! האישה השונמית מלמדת אותנו למעשה מהי הדרך הראויה והנכונה ביותר לבוא לפני מלך מלכי המלכים לדין: אדם הרוצה להינצל מהדין, הרוצה להיכתב ולהיחתם לכף זכות- אל לו לבוא בפני עצמו, אלא בתור חלק מהעם כולו, כחלק מהכלל ולא כפרט. ולמה? משום שהאדם בפני עצמו מלא בחטאים, כולו גשמי, ‘חוננו ועננו כי אין בנו מעשים!’. אבל ביחס לכלל ישראל ‘וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם’ (שמואל-א, טו, כט). אדם מטבעו יכול לומר משהו ולחזור בו, אבל הקב”ה לא חוזר בו מדבריו, וממילא- הקב”ה בחר בעם ישראל ולא יעזבנו לעולם! אנחנו עם של נצח! נצח ישראל! ולכן אדם שמכניס עצמו לכלל ישראל, שמצטרף לכלל ולא בא בעצמו לדין- מובטח לו שיצא זכאי! ‘כי לא אדם הוא להינחם!’.

הפרשה שלנו פותחת במילים: ‘אתם ניצבים היום כולכם.. ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל!’. הפסוק עוסק ביום האחרון בחייו של משה, ביום ז’ אדר, כאשר כל עם ישראל כאחד נכנסים לברית שמטרתו: “לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב” (כט, יב). וכדברי רש”י על אתר: ‘שלא להחליף את זרעם (של עמ”י) באומה אחרת’. עמ”י הוא העם המובחר, לדורותיו, כך היה וכך יהיה לעולם: “וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת… כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה’ אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם” (שם, יג-יד). זו נקודת ‘נצח ישראל’ לה זכינו לעולם ועד!

בברית ההוא עמדו יחד כל האנשים שחיו אז (‘את אשר ישנו פה עימנו’) יחד איתנו, עם כל מי שחי מאז ואז היום (‘ואת אשר איננו פה עימנו היום’). גם במעמד הר סיני- שפסוקים ממעמד זה אנו מזכירים בפסוקי השופרות בתפילת המוסף של ראש השנה- עמדו נול ההר כל עם ישראל- בהווה ובעתיד. מעמדים אלו, בהם היו כל ישראל ‘כאיש אחד בלב אחד’, מגלים לנו את הסוד לעמידה מול ד’ ית’, ממש כמו שהיה בעת כריתת בריתות אלו- ‘וכל העם שומעים את הקולות’ במעמד הר סיני, ‘את ניצבים כולכם היום…’ בכריתת הברית בפרשה שלנו, ימים מספר בטרם הכניסה לארץ. ‘כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם!’.

ומי הם העדים לברית זו? ‘העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ…!’ (ל, יט). כשם שהשמים והארץ קיימים לעולם- כך גם עם ישראל, עם הנצח, חי וקיים לעד ולעולם!

עומדים אנחנו היום, אלפי שנים אחרי מעמדות מרשימים ומרגשים אלו, שנות דור אחרי כריתות הברית עם ד’ ית’ לבל יעזבו עם ישראל את ד’ ית’ ואת תורתו, אבל עד היום יודעים אנחנו לעמוד יחד! עמ”י בימים הנוראים מתקבץ ברובו המוחלט לבתי הכנסיות ולמניינים שונים ברחבי המדינה והעולם כולו, ויחד זועקים: ‘שמע ישראל, ד’ א-לוקינו, ד’ אחד!’, ‘ביום ההוא יהיה ד’ אחד ושמו אחד!’, ‘אתה קדוש… ותמלוך אתה ד’ א-לוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך…קדוש אתה… ואין א-לוה מבלעדיך…!’. זו הזכות ששמרה עלינו במשך כל הדורות כולם, עם ישראל, עם שכולו מאוחד, ‘כאיש אחד בלב אחד!’.

בבואנו ליום הדין, נתמלא גאווה ושמחה והתרגשות עצומה על זכות עצומה זו שנפלה בחלקנו, על עצם היותנו חלק מכלל ישראל, חלק מנבחרי ד’, מבניו ועבדיו, ובקול גדול נמליך עלינו ועל העולם כולו את מלך מלכי המלכים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא (דברים י, יז)!

אמנם יום הדין מלא בפחד ובאימה מחמת הדין מול הוי”ה ית’, מלא בפחד מפני היושב במרומים, יושב תהילות ישראל, שהכל כתוב לפניו ואין שכחה לפני כסא כבודו ית’, אבל זכות זו של ‘נצח ישראל’, תעמוד לנו ולזרענו וזרע זרענו בעז”ה, לאורך ימים ושנים טובות, לגאולה שלמה, לבריאות ורפואה שלמה, לאושר ושמחה והתלהבות בעבודת ד’, לבשורות טובות תמיד, ולבניין ירושלים וצמיחת קרן דוד עד שתשוב שכינתו ית’ לשכון בתוכנו, “וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל” (מלכים-א, ו, יג). , בעז”ה, בב”א ואמן!

אליהו פיין

להצעות , תגובות או כל רעיון אחר- eyfine18@gmail.com

לעילוי נשמת פרוך בת שושנה ז”ל, נשמת סבתא רבא שלי פייגא ייטא בת רבקה ז”ל, נשמת סבי אליהו בן חיים ז”ל, נשמת מרדכי רפאל בן שרה ז”ל, נשמת הרב דוד אברהם ספקטור זצ”ל, נשמת מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצ”ל, ונשמת הרב אברהם צוקרמן זצ”ל, בתוך כל נשמות עם ישראל הקדושים!

עם נשמתם הזכה והטהורה של גלעד מיכאל בן אופיר ובת-גלים, יעקב נפתלי בן אבי ורחל דבורה, אייל בן אורי ואיריס תשורה,

ושל כל החיילים הטהורים שנפלו במלחמתם על ארצנו הקדושה.   תהא נשמתם הקדושה צרורה בצרור החיים לנצח!  

ולהצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון העומדים ושומרים על עמינו וארצנו, יצליח ד’ דרכנו, אמן!!!

The post הגיגים אישיים לראש השנה תשע”ו מאת אליהו פיין appeared first on .

שבת קודש, כ”ה אלול התשע”ד

הגיגים אישיים – פרשות ניצבים וילך, התשובה הקרובה!

אנו עומדים בסופם של 37 הימים בהם משה סח ומדבר אל העם לפני מותו. בפרשיות אלו משה ממשיך וכורת ברית נוסף עם העם, עוסק שוב בעבודה הזרה, מצווה על התשובה, מחזק ומעביר את המנהיגות אל יהושע, מצווה על ההקהל, וכן על כל אחד לכתוב לעצמו ספר תורה, ועוד.

אחת הפרשיות הידועות והמעניינות בפרשת נצבים הם הפסוקים: “כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא:  לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:  וְלֹֽא מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר לָ֜נוּ אֶל עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:  כִּֽי קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ” (דברים ל, יא-יד). מקשים המפרשים ושואלים בנוגע לנושא הפרשיה הזו.

ישנם בעיקר שתי שיטות בנוגע לשאלה זו: לדעת הרמב”ן מדובר בפסוק י”א על מה שדיברה התורה מספר פסוקים קודם לכן, על מצוות התשובה. התורה בתחילת הפרק מדברת אודות מצוות התשובה ועל שכרה, ובלשון הרמב”ן: ‘… אבל “המצוה הזאת” על התשובה הנזכרת, כי “והשבות אל לבבך” (פס’ א) “ושבת עד ה’ א-להיך” (פס’ ב)…’. כך גם סובר הספורנו, ועוד.

לעומתם, סוברים רבינו בחיי, בעל ‘הכתב והקבלה’, רש”י, ועוד, שפסוקים אלו עוסקים בכל התורה כולה. לשיטה זו המילים “אשר אנוכי מצווך היום” מתייחסות לאותו היום בתחילת הפרשה: “אתם ניצבים היום כולכם” (כט, ט)- ואומר רש”י: ‘מלמד שכנסם משה לפני הקדוש ברוך הוא ביום מותו להכניסם בברית’, משמע שאותה מצווה בה ציווה משה באותו היום את העם היא התורה, שכינס משה את העם כולו בברית התורה.

אומרת לנו התורה, “כי קרוב אליך הדבר מאוד! בפיך ובלבבך לעשותו!” כאשר אנו עוסקים וחושבים על מצוות התשובה, אנו מתארים לעצמנו איזה תהליך ארוך, מסובך וקשה, מעציב ומתסכל מאוד. תהליך שאינו מוגדר, שלא ברור איך ומה לעשות, וכד’. אך אומר לנו הרב קוק זצ”ל משהו מאוד מיוחד בפתיחתו לספרו אורות התשובה: ‘התשובה… היא מצות ה’ שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחר הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במילואה בעולם ובחיים’.

מתקן הרב זצ”ל את טעותנו, ואומר שהתשובה היא מצד אחד משהו פשוט ומיוחד, תהליך שאינו כל כך מסובך וקשה, שאפילו הרהור תשובה נחשב תשובה (לדוג’, הרא”ש על מסכת קידושין (ב, יד) כותב: ‘האומר ‘הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק’ אפילו הוא רשע גמור- מקודשת, שמא הרהר בלבו לעשות תשובה’). באמת, המטרה היא לשאוף להתקדם, לרצות לעשות עוד מעט ולתקן עוד מעשה ומחשבה קטנה, לעלות מעט מעט, וזה באמת ‘לא רחוק ממך הדבר’. אך מצד שני, באמת התשובה הינה תהליך ארוך ומיגע ולא די במחשבה בעלמא, אלא התשובה השלמה כוללת שלבים שונים (עזיבת החטא, ווידוי, קבלה לעתיד ועוד), וצריכה עוד לצאת אל הפועל במציאות. צריכה היא התשובה להשפיע על האדם ועל מעשיו ומחשבותיו, להעלותו מעלה במדרגת הקדושה והטהרה.

עלינו לדעת שהתשובה היא משהו טבעי לאדם ולאנושות כולה. ללא תהליך של תשובה לא היה ערך לעולם ולחיי האדם, שהרי היה האדם חוטא ומת מיד. אדם השב ממעשיו הרעים יודע הוא כי ישנה דרך סלולה עבורו, יודע הוא שלא עשה מעשה ראוי, ורוצה לקום ולעשות שוב רצון בוראו. “כִּ֤י שֶׁ֨בַע יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק- וָקָ֑ם!” (משלי כז, טז). אומר שלמה המלך החכם מכל אדם: “כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא” (קהלת ז, כ), זה אנחנו, אין לנו דרך לחיות בעולם הזה-עולם השקר- ללא נפילות וללא מעידות בעולם החומר שסובב אותנו. אך עלינו להתחזק ולעשות הטוב ביותר בעיני ד’ א-לוקינו, לעשות ולעזור, לתת ולגמול חסד, לפתוח ליבנו לרעינו ולסובבים אותנו, לקיים את מצוות התורה הקדושה וללכת לאורה ובדרכה. ועל זה קורא לנו הנביא בתחילת הפרשה ואומר לכולנו: “שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ד’ אֱ-לֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ: קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל ד’…” (הושע יד, ב-ג).

הפרשה פותחת במילים: “אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ד’ אֱ-לֹהֵיכֶ֑ם…” (כט ,ט). הלשון ‘נצבים’ הוא מוזר מאוד. למה לא אמרה התורה ‘אתם עומדים’, ‘אתם נמצאים’, וכד’? מה מיוחד כל כך בלשון נצבים?

בעוד מספר מקומות בתורה נאמר לשון זו, ואחת מהן היא “…וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם…” (במדבר טז, כז). לאחר שדתן ואבירם מאנו לבוא אל משה שקרא להם, משה בא אליהם והם ‘יצאו נצבים’ מאהלם לקראתו. משה מתאר את צורת מיתתם קבל עם ועדה שלא כמות כל האנשים, ובסוף כמובן פותחת האדמה את פיה ובולעת אותם ואת כל אשר להם.

לשון נצבים מורה על עמידה זקופה, אך הבדל גדול יש בין משה רבינו לבין דתן ואבירם. מטרת העמידה הזו הייתה שונה בתכלית, כאשר במבחן המטרה העם עומד בברית לפני ד’, לקבל עליו את התורה והמצוות לפני הכניסה לארץ, לעומת דתן ואבירם שעומדים על הרצונות וההנאות שלהם, על הסמכות שהם רוצים, עמידה שהיא נגד משה ו-ד’.

בימים אלו כולנו עומדים ניצבים לפני ד’, לפני הדין הקרב ובא. דין שיכרע את גורלנו לקראת השנה החדשה. אך סמוכים ובטוחים אנחנו ש-“נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם” (שמואל-א, טו, כט), ושוודאי נצא כולנו זכאים בדין, כמו שמעיד עלינו ד’: “כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ” (שיה”ש ד, ז).

נהיה בטוחים בתשובה שנעשה, שהרי: “מִי אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא: יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל חַטֹּאותָֽם” (מיכה ז, יח-יט). ונבוא שמחים וצוהלים לדין עם הקב”ה על כך שמלכו של עולם שופט אותנו, יחד עם יראת מגודלו ית’. אבינו מלכינו, שרוצה רק בטובתנו וודאי לנו שיכתבנו ויחתמנו כולנו בעז”ה לאלתר לחיים טובים ולשלום, לגאולה וישועה, לפרנסה וכלכלה טובה, לשמועות טובות ולבשורות טובות בעז”ה, להצלחה רבה, ובעז”ה נזכה לראות מהרה בנחמת ציון במהרה, “צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה” (ישעיהו א, כז).

אליהו פיין

להצעות , תגובות או כל רעיון אחר- eyfine18@gmail.com

לעילוי נשמת פרוך בת שושנה ז”ל, נשמת סבי אליהו בן חיים ז”ל, נשמת סבתא רבא שלי ז”ל פייגא ייטא בת רבקה, נשמת מרדכי רפאל בן שרה ז”ל, נשמת הרב דוד אברהם ספקטור זצ”ל, נשמת מרן הרב חיים עובדיה יוסף זצ”ל, והרב אברהם צוקרמן זצ”ל, בתוך שאר נשמות עם ישראל הקדושים!

וכן לעילוי נשמתם הזכה והטהורה של גלעד מיכאל בן אופיר ובת-גלים, יעקב נפתלי בן אבי ורחל דבורה, אייל בן אורי ואיריס תשורה, ושל כל החיילים הטהורים שנפלו במלחמתם על ארצנו הקדושה.   תהא נשמתם הקדושה צרורה בצרור החיים לנצח!

ולהצלחת עם ישראל וכוחות הביטחון העומדים ושומרים על עמינו וארצנו, יצליח ד’ דרכנו, אמן!!!

The post הגיגים אישיים לפרשת נצבים תשע”ה מאת אליהו פיין appeared first on .

במבט ראשון נראים דברי התורה הללו מעט מוגזמים – האם התורה כל כך קלה לקיימה? האם לא מוטל עלינו לעמול ביגיעה רבה ומפרכת על מנת לזכות להבין את דברי התורה? האם אין לנו התמודדות יום יומית עם היצרים הארציים שלנו, המונעים אותנו מלעשות רצון ה’?

שתי גישות אנו מוצאים במפרשים בביאורם לפסוקים אלו. רש”י אומר על פסוק יד – “כי קרוב אליך – התורה נתנה לכם בכתב ובע”פ”, ומבואר בדבריו שכוונת הפסוקים לומר שכל התורה כולה, כלליה ופרטיה ודקדוקיה, שניתנו לכם בכתב ובעל פה, הם כולם מוגדרים תחת הכותרת של “קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו” – וזוהי אמירה גורפת שכפי שהזכרנו נראית במבט ראשון מוגזמת ומפליגה. אך אם נתבונן לעומק, ניתן לומר שפירוש הפסוקים כך הוא: התורה איננה דבר חיצוני לאדם, דרישה שהאדם יהיה מלאך, או שיגיע לאיזו שלימות שאיננה לפי טבעו. התורה קרובה אליך, היא טבעית לך – “בפיך ובלבבך לעשותו”, נשמתך נוצרה מתאימה לתורה, והתורה היא הדרך הישרה והמתוקנת לחיות את חייך. זה לא אומר שדרישותיה של התורה קלות להשגה ולביצוע, אך לכל הפחות זה טבעי ונכון לנו. ר’ זושא מאניפולי היה נוהג לומר שבעולם העליון לא ישאלו אותו מדוע לא היה משה רבינו, אלא ישאלו אותו מדוע לא היה זושא… האדם איננו נתבע לחקות איזו דמות מושלמת ובלתי מושגת, אלא למצוא ולבטא את האני הפנימי שלו בצורה שלמה.

לעומת רש”י כותב הרמב”ן כך: “כי המצוה הזאת –  על כל התורה כולה. והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) “כל המצוה אשר אנכי מצוך היום”, אבל “המצוה הזאת” על התשובה הנזכרת”. ביאור הדברים: הרמב”ן מודה שלשון התורה “המצווה הזאת” יכולה להתבאר על כל התורה כולה, וכך היא מתבארת במקום אחר. אך כאן “המצווה הזאת” מתייחסת למצוות התשובה, שנזכרה קודם לכן בפסוקים – “ושבת עד ה’ אלקיך”; “ואתה תשובה ושמעת בקול ה’ ועשית את כל מצוותיו”; “כי תשוב אל ה’ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך”. מוסיף הרמב”ן ומבאר: “והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה’ ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום” – מצוות התשובה היא הקרובה אליך בכל עת ובכל שעה. אינך צריך לממון ולא לזמן, לא לספרים ולא לאנשים אחרים שיסייעו לך – בכל רגע נתון ובכל מקום ניתן להרהר בתשובה.

קרובים הדברים ללשונו של הרב קוק זצ”ל בפתיחתו לאורות התשובה: “התשובה… היא מצוות ה’ שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחד הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין אל הפועל במלואה בעולם ובחיים”. לעיתים אנחנו נרתעים מלעשות תשובה, מתוך תחושה מוטעית שאין זה ביכולתנו – וכי אנחנו מסוגלים לתקן את כל הפגמים שבנו? וכי אנחנו מסוגלים להתגבר לחלוטין על יצר זה או אחר, או  להתנער לנצח מכישלון זה או אחר? במיוחד בפרוס עלינו חדש אלול בכל שנה אנחנו מסתכלים על עצמנו, עורכים את חשבון הנפש, ומוצאים את עצמנו מלאים פצע וחבורה ומכה טרייה, אנו בושים ונכלמים להרים פנינו אל ריבונו של עולם, וממילא אנו מרגישים שאין לנו סיכוי לתקן את אשר עיוותנו.

פסוקים אלו בפרשת השבוע, שתמיד אנו קוראים אותם לקראת הימים הנוראים, מלמדים אותנו שלא כך הם פני הדברים. “כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו” – התשובה היא מצווה קלה שבקלות, כל הרהור תשובה יקר בעיני הקב”ה. גם הקב”ה יודע מחשבותינו, ויודע ש”אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”, ועל כן אין הוא מצפה מאיתנו להיות מושלמים ללא חטא וללא פגם; אנו נתבעים לשאוף כל חיינו אל השלמות – זוהי השלמות המקסימלית שאפשר להגיע אליה בעולם הזה. ממילא השלמות המקסימלית שאפשר לשאוף אליה ברגע מסויים, היא לשאוף באותו רגע לשלמות מוחלטת – אף שאני רחוק ממנה מאד, עצם השאיפה היא מה שנדרש ממני, ולכן כרגע, בעת הרהור התשובה, הרי שאני מושלם ככל שניתן להיות בעולם הזה.

אחד הביטויים החריפים לעניין זה מופיע בגמרא מסכת קידושין (דף מט עמוד ב): הגמרא דנה באדם האומר לאשה “הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור”, ולמסקנת הגמרא אפילו אם ידוע לנו שהאדם המקדש הוא רשע גמור, האשה אכן מוגדרת כמקודשת, “שמא עשה תשובה” – ניתן ללמוד מכאן שאף רשע גמור,כאשר הוא מהרהר רגע אחד בתשובה שלמה, הרי הוא הופך מייד לצדיק גמור.

The post בפיך ובלבבך לעשותו appeared first on .

אך המשך הפסוקים מלמד אותנו דבר חדש ותמוה – העונש איננו פוגע רק בחוטא אלא מקיף את כל הארץ ואת כל העם! “וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה… גפרית ומלח שריפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמיח, ולא יעלה בה כל עשב, כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה’ באפו ובחמתו” – משמע, העונש והקללה באים על ראש כל ישראל, ולא רק על ראשו של החוטא! ולכאורה דבר זה סותר גם את ההגיון והיושר הטבעי, כפי שביטא אותו אברהם לגבי סדום – האף תספה צדיק עם רשע? השופט כל הארץ לא יעשה משפט?; ובנוסף, סותר מצב זה גם את הפסוקים הקודמים, המתארים את ההבדלה שמבדיל ה’ בין החוטא ובין כל שבטי ישראל.

מבאר רש”י שאלו ואלו דברים אלקים חיים: “ואם תאמרו מה בידינו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר ‘פן יש בכם איש’ וגו’ ואח”כ ‘וראו את מכות הארץ ההיא’, והלא אין אדם יודע במטמוניו של חבירו. אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה’ אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים”.

היינו, אם אדם חוטא בסתר, ואין לשאר ישראל ידיעה בכך ואפשרות למנוע זאת, הרי שרק הרשע ימות בעוונו, והקב”ה יבדיל אותו לרעה מכל שבטי ישראל ויפגע רק בו. אולם אם אדם חוטא בגלוי, הרי המחוייבות מוטלת עלינו למנוע ממנו לחטוא, ואם חטא – להענישו ולבער הרע מקרבנו. ואם לא עשינו כן, הקולר תלוי בצוואר כל ישראל וכולם עלולים להיענש על כך.

רש”י מוסיף ודורש בעקבות חז”ל: “נקוד על לנו ולבנינו [=בספר התורה מופיעות נקודות מעל אותיות המילים הללו], לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה”. זוהי דעת ר’ נחמיה בגמרא סנהדרין מג ע”ב, אך ר’ יהודה חולק עליו וסובר שלאחר שעברו ישראל את הירדן נענשו אף על הנסתרות שבלב כל יחיד ויחיד, ולפי שיטתו של ר’ יהודה חזרה הקושיה למקומה – כיצד ניתן להעניש על חטא שחטא אדם יחיד, וכל ישראל לא ידעו עליו ולא הייתה להם אפשרות למנוע אותו?

ביאור עניין זה בהבנה העמוקה שכל ישראל ערבים זה לזה, לא רק כערבות של אחריות הדדית, אלא ערבות של חיבור לישות אחת ממש, וכל ישראל ‘כנשמה אחת בגופים מחולקים’ (תניא פרק לב). ממילא, אם אנו רואים את כל ישראל כיישות אחת, ברור שכל אדם פרטי שחוטא פוגע בכלל כולו, כשם שכאשר איבר אחד מן הגוף נפצע, הייסורים אינם מנת חלקו בלבד אלא כל הגוף מתייסר. “תני חזקיה: (ירמיה נ’) ‘שה פזורה ישראל’ נמשלו ישראל לשה, מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל אבריו מרגישין, כך הן ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין” (ויקרא רבה ד,ו).

ויסוד זה של ערבות הדדית מתקיים רק לאחר שעברו ישראל את הירדן, כדברי הזהר הקדוש לפרשת צו, הדורש את הפסוק “ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ” – בארץ אינון גוי אחד, ולאו אינון בלחודויהי”, רק בארץ ישראל יכול עם ישראל לגלות את אחדותו הפנימית ולהיות לעם אחד ממש. מחוץ לארץ ישראל הרי עם ישראל הוא כאיברים של גוף אחד שהתפזרו לכל עבר, וממילא אין כאן חיים שיהפכו את האיברים המפוזרים לישות חיה ושלימה. שלימות ארץ ישראל היא זו שתתן בכוחנו להגיע גם לשלימותו ואחדותו של עם ישראל, ומאידך אחדותו של עם ישראל וכוח האמונה שלו, הם שיתנו בידינו את היכולת לשמור על שלמותה של ארץ ישראל.

The post גוי אחד בארץ appeared first on .