האם מותר לספר לצבוע שער לגברים לצבע שחור , ז' כסלו התשע"ו, האם מותר לספר לצבוע שער לגברים לצבע שחור

שאלה: ספר של גברים שחלק מלקוחותיו מעוניינים בשטיפה, היינו שצובע את שערות ראשם הלבנות לשחור, האם מותר לו לעשות כבקשתם. בייחוד שואל הספר לגבי אדם מפורסם אחד שעושה כן לצורך עבודתו.

 

תשובה: א. בתורה נאמר לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה’ אלהיך כל עשה אלה (דברים כב ה). ולא בבגדים בלבד הדברים אמורים, אלא כל תיקוני אישה אסורים לגבר. ומכאן למדו חכמים שאסור לאיש ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות, משום לא ילבש גבר. וכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות, אפילו שערה אחת. וכן אסור לאיש להסתכל במראה. כלשון השולחן ערוך יורה דעה סימן קפב סעיף ו, וכך הוא ברמב”ם הלכות עבודת כוכבים פרק יב הלכה י.

 

אמנם כל זה הוא במקום ובזמן שרק הנשים נוהגות בתיקונים אלו, אבל כאשר גם הגברים נוהגים כן, אין הדבר עוד בגדר שמלת אשה, וחזר להיות היתר גם לגברים. וכך פסקו כמעט כל הפוסקים וביניהם הרמב”ם והשולחן ערוך, ומפרשי השולחן ערוך כולם, ודחו את דברי הרשב”א  בשו”ת חלק ד סימן צ.

 

והיום מצויים גברים רבים הצובעים שערות לבנות. אולם עדיין מדובר במיעוט קטן מבין הגברים, ויש לשאול האם מיעוט כזה דיו להחשיב את הצביעה כדבר השווה לגברים כמו לנשים. ומלשון הרמב”ם “ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונין וחלי זהב במקום שאין לובשין אותן הכלים ואין משימים אותו החלי אלא נשים הכל כמנהג המדינה”, נראה שדי במיעוטא דמינכר של גברים כדי להתיר את הדבר. ועם זאת נראה שעדיין לא ניתן לקבוע מסמרות בעניין ואין לקבוע בבירור שהדבר מותר.

 

ב. ואף על פי כן, כאשר מדובר בספר הצובע שערותיהם של אחרים שלכל היותר אינו יכול לעבור אלא משום לפני עור, נראה שודאי יש להקל וזאת מחמת כמה טעמים. וכפי שיבואר להלן.

 

כשאפשר להשיג את האיסור אצל אחרים, כפי שהוא בנידון דידן שאם לא יצבע שערות של גברים יוכלו ללכת לספרים אחרים שיעשו זאת, הרי שבכהאי גוונא נחשב לתרי עברי דנהרא ואין בזה משום לפני עיור. וכבר דחו האחרונים את דברי המשנה למלך הלכות מלוה ולוה פרק ד הלכה ב שבמקום שגם האחר יעשה עבירה אין זה תרי עברי דנהרא. ראה למשל שו”ת ציץ אליעזר חלק כ סימן כ.

 

אמנם לדעת תוספות (שבת ג ע”א ד”ה בבא דרישא) ועוד כמה מן הראשונים, גם בכהאי גוונא יש איסור מדרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה. אלא שיש ראשונים החולקים על כך ולדעתם אין כל איסור בדבר. ראה למשל מרדכי עבודה זרה פרק ראשון סימן תשצה. והרמ”א ביורה דעה סימן קנא סעיף א הביא את שתי הדעות וכתב שנהגו להקל.

 

ובזו בלבד טעם מספיק להיתר, והיינו שיש כאן ספק ספיקא, ספק אם האידנא מותר לגברים לצבוע שער, ואם תמצי לומר שאסור יש ספק אם חל כאן איסור מסייע, מה גם שהרמ”א כבר כתב שנהגו להקל. ועל כך יש להוסיף את דברי הש”ך יורה דעה שם ס”ק ו והדגול מרבבה שם (וסמכו עליהם פוסקים רבים להלכה) שאם אינו יכול להפרישו מעבירה אין בכך איסור מסייע. ובודאי שזהו המצב אצל רובא דאינשי שבאים לצבוע את השיער שלא ניתן להפריש אותם מכך, ואם לא יצבע להם הספר ילכו ויצבעו במקום אחר.

 

ובר מן דין הדבר מותר גם מצד אחר, שכן במקום שיש הפסד ממון לא חל איסור מסייע. ראה למשל שו”ת ציץ אליעזר חלק יט סימן לג. וכך הוא הדבר גם בנידון שלנו שהרי אם הספר לא יסכים לצבוע, הלקוחות יעזבו אותו לגמרי וגם לא יסתפרו אצלו, והדבר יגרום לו להפסד מרובה.

 

ובנידון המסוים של השאלה ישנו טעם נוסף להקל, והוא שהלקוח שהוא אדם מפורסם מעסקי הבידור צריך לצבוע את השיער לצורך עבודתו. וכבר פסקו בשו”ת אגרות משה יורה דעה ח”ב סימן סא ובשו”ת שרידי אש חלק ב סימן מא והביאו כן גם משם שו”ת לבוש מרדכי, שמותר לכתחילה לצבוע את השיער לצורכי עבודה וכדומה.

 

ג. אמנם אם נאמר שהמלביש גבר בשמלת אשה עובר בעצמו על איסור לא ילבש, הרי שדין הספר כדין המסתפר, ואפשר שאסור. ובהלכות כלאים כתב הרמב”ם (פרק י הלכה לא): “המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקה והמלביש עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול, ואם לא ידע הלובש שהבגד הוא כלאים והיה המלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור”. ובשו”ת הרא”ש (כלל ב סימן טז) והובא בבית יוסף (יורה דעה סימן שג סעיף ב) חלק עליו וכתב שהמלביש אינו עובר לעולם אלא רק באיסור לפני עור (והש”ך שם פסק כהרא”ש). וראיתי בשו”ת ערוגת הבשם (יורה דעה סימן קלח אות ו) שמסתפק מהי דעת הרמב”ם בעניין מלביש את חברו שמלת אשה, ודעתו נוטה שגם בדין זה המלביש עובר לשיטת הרמב”ם. ובאמת שאין דעתו של הרב ערוגת הבשם נראית בזה, שהרי ממקומו מוכרע הדבר. שבהלכות כלאים כתב הרמב”ם שדין המלביש כדין הלובש ובהלכות עבודת כוכבים, בעניין לא ילבש לא כתב כן. ואין לומר שסמך על מה שכתב בהלכות כלאיים שהרי אין דרכו לסמוך אלא על מה שכתב לפנים ולא על מה שיכתוב להלן (והלכות כלאים נשנו אחרי הלכות עבודת כוכבים), וכמו שכתב בשו”ת שיח נחום לרב נחום רבינוביץ’ מחבר יד פשוטה על הרמב”ם.

 

ואף לשיטת ערוגת הבשם אין למעשה קשר לנידון דידן שהרי גם הרמב”ם לא אוסר אלא כשהאדם אותו מלבישים לא יודע כלל שלובש כלאים, ובנידון שלנו הלקוח הרי יודע שצובעים את שערו, ואם כך אינו שוגג לעניין זה, ולכולי עלמא הספר אינו עובר משום לא ילבש.

 

העולה מן האמור שמותר לספר לכתחילה לצבוע לגברים את שערות ראשם הלבנות בצבע שחור.