אלה הדברים אשר ציווה ה’ , י"ט אדר א' התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

“אלה הדברים אשר ציווה ה’ לעשות אותם: ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש, שבת שבתון לה’, כל העושה בו מלאכה יומת”. חז”ל עמדו על הפתיחה החריגה – “אלה הדברים אשר ציווה ה’ לעשות אותם”, וכי על הדברים האלו בלבד ציווה, ולא ציווה דברים נוספים?

הגמרא בשבת  (צז ע”ב) דרשה מצירוף מילים זה את כל אבות המלאכות של שבת – “רבי אומר: דברים, הדברים, אלה הדברים – אלה ל”ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני”. בירושלמי (פ”ז ה”ב) מתבארת כוונתו של רבי ביתר פירוט: ‘אלה’ בגימטריה 36, ‘דברים’  הם עוד שניים, ככל מיעוט רבים, ומן הייתור של האות ה’ (הדברים) לומד רבי עוד מלאכה אחת. דעה נוספת המובאת בירושלמי בשם רבנן דקיסרין, גורסת ש”מן אתרה לא חסרה כלום” – ממקומה איננה חסרה הדרשה דבר, שכן מהמילה ‘אלה’ כשלעצמה ניתן ללמוד את כל ל”ט מלאכות, שכן ניתן להחליף את האות ה’ באות ח’, ואז הופכת הגימטריה של המילה ‘אלה’ עצמה לל”ט.

דברי חז”ל נראים כתמוהים ביותר: מדוע חשוב כל כך ללמוד את ל”ט אבות מלאכות דווקא מן המילים הללו, ובפרט מהמילה ‘אלה’? איזו מין טכניקה היא להחליף את האותיות ולהגיע לגימטריה שאותה אתה מבקש? ומדוע זהו ‘מקומה’ המתאים של דרשה זו?

השביתה שלנו ממלאכה בשבת אינה סתם מנוחה. זוהי “מנוחה שלמה שאתה רוצה בה”, בשבת אנו פורשים מכל המלאכות המעשיות המתקנות את העולם הזה בכל ימות החול. בששת ימי המלאכה אנו מצווים לעשות מלאכה דווקא, ולתקן ככל שניתן את העולם החומרי – גם ברוחניות אך גם בשכלול החומרי של העולם. בשבת אנו בדלים מהעשייה והיצירה, ובכך אנו מודיעים כי מעל כל הפרטים המתגלים בעולם החומרי שוכנת אלוקות, והיא הנותנת קיום ומשמעות לכל הפרטים החומריים.

כאשר אנו מסתכלים על המלאכות של ימות החול, ובאופן כללי כאשר אנו מביטים בכל פרטי המציאות בעולם הזה, אנו רואים המוני יצורים, אין ספור פרטים חומריים הנראים בלתי קשורים זה לזה, ועוד פחות ניכר הקשר שלהם לריבונו של עולם. לכל הפרטים הללו ניתן לקרוא ‘אלה’ – אלה הם פרטי המציאות הנגלים לפנינו. חז”ל מלמדים אותנו ששם ‘אלהים’ מורכב מאותיות המילים ‘מי’, ו’אלה’: המילה אלה מבטאת את כל פרטי המציאות הנגלית; המילה ‘מי’ מבטאת את הנסתר, את השכינה האלוקית השוכנת בכל הפרטים, שמכיוון שאין לנו תפיסה בה אנו מכנים אותה ‘מי?’, לשון שאלה. על הפסוק “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה”, דורשים חז”ל: ראו ש’מי’ ברא את ה’אלה’, התבוננו פנימה וראו שהשכינה האלוקית היא שבראה והיא שמחייה בכל רגע ורגע את כל המציאות החומרית.

ממילא – “אלה הדברים אשר ציווה ה’ לעשות אותם”: מצד אחד, האדם מצווה “ששת ימים תעשה מלאכה”, תקן את הבריאה והיה שותף לקב”ה במעשה בראשית. מאידך, בשבת שבות מכל מלאכתך, וגלה את אור השכינה האלוקית בכל פרטי המלאכות המעשיות והחומריות שאתה יוצר בכל ימות החול. לכן כל כך מתאימה המילה ‘אלה’ ללמוד דווקא ממנה את כל פרטי מלאכות השבת.

המילה ‘אלה’ בולטת בכל מהלך הפרשיות העוסקות במלאכת המשכן, ובמיוחד “אלה פקודי המשכן משכן העדות”. המשכן אף הוא מגלה את שכינתו של הקב”ה בעולם – “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. ושני אלו – המשכן והשבת, הם התיקון לחטא העגל, שבו סגדו ישראל לעגל הזהב החומרי והנגלה, וקראו  לפניו “אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים”. במקום החיפוש רק אחר הגלוי והנוצץ, אנו נקראים לחפש את הנסתר החבוי בכל הפרטים החומריים, להשכין את שכינתו של הקב”ה בעולם ובכל מעשי ידינו.

שיעורים נוספים