מתנת הצרעת , ו' ניסן התשע"ו, הרב אלעזר אהרנסון

נס עשה לנו הקב”ה, ונתן נגע צרעת בבגד או בשתי או בכלי עור, או בבית המגורים…  בהחלט אפשר לקרוא לזה נס – זהו דבר בלתי טבעי בעליל שחורג מגבולות סדר העולם, וכפי שכותב הרמב”ן לפרשתנו בנושא נגעי הבגד (יג, מז): “זה איננו בטבע כלל, ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים”. אפשר לומר שיש כאן מעין ‘נס לרעה’ – שינוי סדרי הטבע, אך לא באופן של סיוע אלוקי לעם ישראל אלא להיפך, להופעת מכה על טבעית.

אנו מוצאים תופעה כזו גם במקרים נוספים: בפרשת ניצבים מתאר משה רבינו כיצד עם ישראל עתיד לחטוא, וכיצד העונש יהיה כל כך חמור וכל כך ברור שהוא בא מאת ה’, עד שגם לגויים שיראו את עם ישראל בייסוריו, יהיה ברור שמדובר בעונש מאת ה’ (דברים כט, כא-כד):

“ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה’ בה:    גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצבוים אשר הפך ה’ באפו ובחמתו:    ואמרו כל הגוים על מה עשה ה’ ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה:    ואמרו על אשר עזבו את ברית ה’ אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים:”

כך גם אמר הרב עמיטל, ששרד את נוראות השואה באירופה, שהשאלה ‘איפה היה הקב”ה בשואה’ איננה רלבנטית מבחינתו – מה זאת אומרת איפה הוא היה? ראינו אותו בכל רגע ורגע! היה ברור לגמרי שהטירוף שאחז בנאצים ימ”ש לרצוח עוד ועוד יהודים, אין  בו מציאות טבעית כלל אלא שינוי סדרי הטבע לרעה, שבא ישירות מאת ה’!

הצרעת, כפי שמבאר הרמב”ם בסוף הלכות טומאת צרעת, היא עונש אלוקי גלוי על קלקולי לשון הרע: “וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת… אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנין הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון הרע, ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה ה’ אלהיך למרים בדרך”.

גם עונש כזה הוא מתנה. המכות שמכה אותנו הקב”ה באות כדי לתקן אותנו ולהחזיר אותנו לדרך הישרה. דוד המלך ע”ה כותב במזמור כג בתהילים “שבטך ומשענתך המה ינחמוני” – לא רק משענתך תנחם אותי, כאשר אני נשען על הסיוע האלוקי, אלא גם שבטך – השוט שבו אתה מכה אותי, גם הוא ינחם אותי, שכן כאשר אני מקבל מכה מהקב”ה אני יודע שאני עדיין חשוב לפניו, שאכפת לו ממני, הוא מכה אותי כי הוא רוצה בי והוא רוצה שאהיה מתוקן יותר ושלם יותר. כאשר אנחנו רואים ברחוב ילד שמקלל, מלכלך, או מתנהג בצורה לא ראויה, לא תמיד נמצא לנכון להעיר לו. אך אם זה במקרה הילד שלנו – אנחנו מרגישים אחריות גדולה הרבה יותר גם להעיר וגם לעיתים להעניש בעונש מתאים, כי אכפת לנו מהילד שלנו. גם העונש הניסי מאת ה’ הוא מתנה, שכן גם אם הקב”ה נותן לנו סטירה, לפחות ברור שהוא נוגע בנו…

ר’ יהודה הלוי בספר הכוזרי מבאר את נגעי הצרעת של הבגד והבית בדרך אחרת. לפי ריה”ל פשוט המצב הטבעי של עם ישראל הוא שהשכינה שורה עליו, ומתוך השראת השכינה האור האלוקי שורה עליהם. כאשר עם ישראל מתרחק מהקב”ה אז משתנה מראיתו והנגעים הם פשוט תוצאה טבעית של הריחוק, כאשר האור האלוקי סר מעלינו. וזו לשונו במאמר שני אות סב:

“אמר החבר: כבר אמרתי לך כי אלה מן הדברים שנתיחדה השכינה בהם, כי הנה השכינה היתה בישראל בבחינת רוח החיים שבגוף האדם, בהיותה נותנת להם חיות אלוהית ומקנה להם זיו ויפי ואור בנפשותם ובגופיהם ובלבושיהם ובמעונותיהם. וכאשר רחקה מהם, נבערו עצותם ונולד כעור בגופם וחלף יפיים. וכאשר רחקה מיחידים, נראו בכל איש ואיש מהם רשמי התרחקות אורה מעליו”.

על פי יסוד זה מחדש הרמב”ן שלא רק נגעי בתים מתרחשים רק בארץ ישראל (כפי שנאמר “כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם” – ויקרא יד, לד), אלא גם נגעי הבגד יכולים לבוא רק בארץ ישראל, שרק בה שורה שכינתו של הקב”ה על עם ישראל, וממילא רק בה יורגש חסרון השכינה ויתבטא בצורה טבעית בנגע.

על פי פירוש זה, מעבר לכך שהצרעת היא מתנה בפני עצמה, ככל עונש של הקב”ה, הרי שהיא גם מגלה על מתנה משמעותית הרבה יותר שנמשכת בכל זמן היותנו בארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה, ושכינת ה’ מאירה בה את חיינו בכל המישורים.

שיעורים נוספים